הנוהגים לצאת בשבת עטופים בטלית לבית הכנסת ולביתם – היש בנוהג זה חשש ליוהרה?

האם יש חשש ליוהרה להללו אשר נשמעים ליוזמתנו ארוכת השנים לצאת עם טלית מן הבית לבית הכנסת ומבית הכנסת לבית בשבתות?
השואל מעיר שכתוצאה מכך שלאחרונה הגאון הרב מאיר מזוז שליט"א ראש ישיבת כיסא רחמים בני ברק, תמך וגיבה ועודד את היוזמה שלנו, והודיע שהיוזמה חשובה מאוד לקדש שם שמים והואיל וקראנו לחברנו לחדש את היוזמה הזו ולעורר את הרבים להשתתף במנהג הקדוש הזה, התפתח רב שיח בתקשורת החברתית בין החברים בשאלה האם יש בכך יוהרה.

בתמונה: יהודים תימנים בבגדי שבת עם טליתות, תימן, 1927.

עליך להרשם לאתר על מנת להוריד קבצים.

להרשמה | להתחברות

החושש ליוהרה מסתמך על ההערה של מארי, בתשובת הראב"י אב"ד מנרבונה זהו ספר לאחד מגדולי חכמי הראשונים שמארי יוסף קאפח ז"ל הוציא אותו לאור עולם מכתב יחיד בעולם עם הערותיו של מורי.

בסימן ט' כותב הרבי מנבורנה תשובה ארוכה המתייחסת לעניינים או להנהגות שיש בהם גסות הרוח וחשש יוהרה. ומארי שם בהערה 15 מתייחס לאלו ההולכים ברחוב מבית הכנסת לביתם כשהם עטופים בטלית במקום שאין בני אדם נוהגים כך.

התשובה הזו היא מאוד יפה, מאוד חשובה וכבר מלפני שנים קראתי אותה והערתי על הערה 15 הערה על הערה זו. באותה תשובה יש עניינים של הנהגות שהם בגדר גסות הרוח ויש עניינים שהם בגדר חשש יוהרה. ושם אומר הראב"י אב"ד מנרבונה ודרך ארץ רבה, הוא מצטט מדרך ארץ רבה מהמסכת הזו, "המחזיר סנטרו ומניח תפילין ויוצא לשוק הרי זה מגסות הרוח". כי אלו המצוות, ציצית ותפילין צריכות כוונת הלב לשמיים ולא להתייהר בהם ולא להשתבח בהן. ועוד אמרו כי "המתייהר בהם גופו נופל לגיהנום".

בהערה 15 כותב מארי: "אולי יש ללמוד מכאן שאין ראוי לנהוג כאותם בני אדם ההולכים ברחוב מבית הכנסת לביתם כשהם עטופים בטלית גדול, במקום שאין בני אדם נוהגים כך. משום זה מחזה כיוהרה, ואף שכוונתם למצווה, כל שכן אותם שאין מהוגנים ועושים כך ועושים כן. אך מפירוש רבינו סעדיה גאון, משמע שצריך שיהיו הציציות נראים וגלויים שפרש כבת ציצית לשני פנים. א' – ענף משולשל כמו ויקחני בציצית ראשי. ב'- דבר גלוי ונראה כמו ויציצו מעיר".

ולכן לכאורה ממקור זה ניתן ללמוד ולומר שיש חשש יוהרה לצאת עם טליתות מהבית לבית הכנסת, ומבית הכנסת לבית במקום שאין נוהגים לעשות כן.

אך אחרי בקשת המחילה, כבר לפני שנים כשקראתי את התשובה הזו הערתי בשוליים, קודם כל, יש לדקדק היטב היטב בדברי מארי, כמה הוא היה זהיר. הוא מדבר על מקום שאין נוהגים לצאת בו בטליתות, והוא אומר אולי, הוא לא אומר בוודאות. הוא אומר אולי יש ללמוד מכאן. הוא פותח בספק של חשש יוהרה ומסיים בוודאות שרבינו סעדיה גאון, שלפי רבינו סעדיה גאון אין חשש יוהרה.

כלומר, כבר אנחנו רואים מכאן גישה מאוד מאוד זהירה של מורי.

שיטת הרב קאפח בלבישת טלית ושינוי ממנהג המקום

צריכים לדעת שמורי לא מתכוון למקומות כמו בעיר שלנו קרית אונו, שרוב אלה שמתהלכים בחוץ הם לא דתיים ואינם מתעטפים בטליתות. ואלו הדתיים אשר מתהלכים ברחוב, הם מאלה שהיו צריכים להיות עטופים בטליתות, שהסירו עדיים מעליהם. שהרי המנהג בתימן היה לא רק בשבתות ומועדים, אלא גם ביום חול, יוצאים מהבית עם טלית לבית הכנסת וחוזרים עם טלית לבית. כל שכן בשבתות ומועדים שהיו כמו מלאכי השרת. ואנחנו באנו לארץ וראינו את יתר העדות והורדנו עדיינו מעלינו. וידוע הכלל "כל המשנה ידו על התחתונה". וזה אשר מחזיר עטרה ליושנה לא נקרא יהיר כי הוא שומר את משמרת ה' שהמורשת הזאת לא תתפורר ותעלם.

מארי יוסף קאפח זלה"ה היה לו טעם אישי למה הוא לא התעטף בטלית בליל שבת. טעם אישי והילכתי, הוא היה גאון עולם ומצא ביסוס להנהגתו. אבל, כשהוא ביקר כאן בשבת חתנים של נכדו, הרמתי אליו טלפון מבעוד מועד, ואמרתי לו מארי אנחנו מאוד מאוד שמחים שמארי השבת יהיה אצלנו בגלל החתן ונזכה לשמוע שיעורים מפיו וכו'. ומאחר ומארי לא נוהג להתעטף בליל שבת, ואני נוהג להתעטף וקורא לצאן מרעייתי להתעטף בטלית. האם מותר לי לבוא בפני מורי ורבי עטוף בטלית והוא לא עטוף בטלית? אמר לי מארי, תבוא עטוף בטלית. והלכתי עטוף בטלית. מאוד היה קשה לי, כי הוא לא עטוף בטלית ואני עטוף בטלית. מאוד היה קשה לי.

ידידי הרב אבשלום עדן זלה"ה שהוא היה נוהג להתעטף בטלית בראש העין, כל הזמן, וגם בשבתות עיון וירחי כלה שאנו מקיים בעמותת הליכות עם ישראל, זה מנהג שהוא דבק בו מאוד. אבל כיוון שהוא ידע שמארי לא מתעטף בטלית, אז הוא לא התעטף בטלית. כשהוא ראה אותי עטוף בטלית, אמר לי, הרי הרב נמצא פה. אמרתי לו, אני הרמתי לו טלפון ושאלתי אותו, וכך הורה לי. אז הוא ככה התכווץ, למה? כי לא יכל לשנות באותו רגע. הוא היה מקפיד כל יום ראשון לנסוע להשתתף בשיעור של מארי, בית הכנסת של מארי, אז אחרי התפילה, אחרי השיעור שאל את מארי. מארי, אני לא התעטפתי בליל שבת בגלל מארי, למרות שאני נוהג להתעטף בליל שבת. מה, מה הייתי צריך לעשות? הוא אמר למה לא שאלת אותי? הנה הרב רצון שאל אותי, ואמרתי לו תתעטף. אם היית שואל אותי הייתי אומר לך להתעטף.

מישהו אמר לי שפעם מישהו שאל את מארי, הרב רצון אומר להתעטף. אז הוא אומר אני יודע, הנה אתה רואה, זה המאמר שלו, הנה נמצא ליד ליבי. כן, בכיס ליד ליבי. כלומר, הוא העריך את הדבר הזה.

במציאות שלנו יש לנו עסק עם אנשים שלא נוהגים להתעטף בטלית אך הם גם בכלל לא נוהגים לשמור שבת ולא נוהגים להתפלל. אז איך אפשר להגיד שלבישת טלית זה להתייהר כלפיהם?

בזמן שאני חידשתי את המנהג בקרית אונו, מארי סאלם זלה"ה שאל אותי, האם אין בזה חשש יוהרה? הוא היה עטוף בטלית בליל שבת אך עדיין שאל האם אין זה חשש ליוהרה שאתה מטיף לחידוש הדברים האלה. אז אמרתי לו, כל המשנה ידו על התחתונה ואני מחזיר עטרה ליושנה.

מנהג לבישת טלית בציבור מעורב מעדות שונות

הצטיידתי באותם זמנים לפני הרבה הרבה שנים במכתב תמיכה מהרב מרדכי אליהו ז"ל והרב מאיר מזוז שליט"א. מדוע? כי הרי אני מסתובב עם טלית גם בבתי כנסת ספרדים וגם בבתי כנסת אשכנזיים. והם הרי לא נוהגים, על זה אומר מארי שיש חשש יוהרה. כלומר, אם אתה תלך בקרב עדה תימני, שילך בקרב עדה חרדית, דתית בליל שבת כמו ויזניץ, שמה לא מתעטפים בטלית. אז אם אני הולך עם טלית בתוך ויזניק אז אם כן איפה זה חשש ליוהרה? אולי, אומר מורי אולי חשש יוהרה. הוא מסיים בוודאות של רבנו סעדיה גאון שאין זה חשש יוהרה. זה בציבור שומר תורה ומצוות. אבל לא בקרב אנשים שבכלל לא שומרי תורה ומצוות שאנחנו רוצים לגרות אותם לאתגר אותם לקדושה.

באמת כיוון שאני רב עיר וצריך לכבד את העדות השונות, אבל מצד שני תלמידי יראו ויאמרו ראינו את מארי בלי טלית. התירו לי ללכת עם טלית.

ועוד מעשה בשבת ששבתתי בירושלים במחיצת הרב עמאר. אז שאלתי, וענה וודאי, וודאי. ואז באו עוד עטופים בטליתות, הרב רועי איברהים ור' סעדיה חנוכי.

בימינו אי אפשר לבוא ולהגיד שויז'ניק או שבת שמתאספים ממקומות שונים זה מנהג של אשכנזים והספרדים. זה דין עיר ליקוטאית, באים מכל מיני עדות. זה עם מנהג כזה זה עם מנהג אחר. גם בתפילות, חלק מהתפילות היו אשכנזיות, חלק מהתפילות היו ספרדיות, זה ליקוטאי. ובמציאות ליקוטאית כל אחד מחזיק מנהגו. זה לא נקרא שאני מנקר את עיניהם, שאני מתייהר כלפיהם. כל אחד ומנהגו שלו.

ולכן, אין כאן מה לחשוש לחשש יוהרה כי כאמור כל השומר את משמרת ה' הרי זה משובח.

ולסיום אספר מעשה כשהייתי נער והלכתי בויז'ניק עם טלית ניגש אלי בליל שבת זקן חסיד ויזניק אמר לי, הרב ערוסי אפשר לנשק אותך במצחך? אמרתי לו למה? הוא אומר, שאתה הולך בטלית. אמרתי לו אבל אני הולך בטלית כאן בויז'ניק ואתם לא הולכים בטלית. אז לא אמרתי על נשיקה במצח, מגיע לי אות מחאה. אמר לי על מה כבודו מדבר? בפולין היינו הולכים ככה. היינו הולכים עם טלית בליל שבת. אמרתי לו ולמה אתם לא עושים גם היום? אמר לי, מה אני יכול לעשות, אם הרבי של היום לא נוהג אני יכול לעשות את זה. אבל ככה היו בית ישראל. וכל מי שיחקור ימצא שיש עוד מקומות וחסידויות שנהגו כך ויש שעד היום עטופים בטלית בליל שבת.

בואו נחזק את המנהג הנפלא הזה, אין בו חשש יוהרה יש בו קידוש שם שמים גדול. תתחילו ותפיצו את המנהג הזה בתקשורת החברתית וכולם כאיש אחד חברים. ראוי לפרסם כל מי שיצטרף ליוזמה הזאת כדי להגדיל את המחנה של מקדשי שם ה'. ובזכות קידוש השם, ה' יגאלנו במהרה.

מוצרים נבחרים

עם פירוש הרב יוסף קאפח זצ"ל
מחיר: 
₪68.00
להכיר את כל תריג מצוות!
מחיר: 
₪58.00