מהם הברכות שיברך הסועד סעודתו ב-"לחוח" במקום בפת?

התשובה: ייטול ידיו בברכה, מאחר והוא מטבל את הלחוח במרק וכל דבר שטיבולו במשקין ודרכו להיטבל במשקין אזי צריך נטילת ידיים עם ברכה.

הלחוח ברכתו 'בורא מיני מזונות' אז אף על פי שהוא קובע סעודה אבל על הלחוח כיון שהוא בא לעולם בדרך של הרתחה עיסה מאוד דלילה שמורתחת ואז היא מתגבשת והופכת להיות כמין מאפה אבל מאחר וזה בדרך של הרתחה אז ברכתו מזונות אפילו קובע עליו סעודה, יוצא אפוא שהוא נוטל ידיו בברכה לא בגלל שהוא קובע סעודה אלא בגלל שזה דבר שטיבולו במשקה שכן דרך אכילת הלחוח בין היתר בגלל שטיבולו במשקה אבל מה מאחר ויש שמה תפוחי אדמה יברך על התפוחי אדמה 'בורא פרי האדמה' אלא אם כן הוא אכל געלא אם הוא אכל געלא ובירך בורא פרי אדמה בגעלא.

מאחר ואצלנו הגעלא היא קדם סעודה והיא חלק בלתי נפרד מהסעודה אין הנטילה מספקת בין ברכת האדמה על הגעלא לבין אכילת התפוח בסעודה נשאר לנו בשר, צריך עליו לברך שהכול אם בירך שהכול בזמן הגעלא פוטר את השהכול הזה אבל אם לא בירך בזמן הגעלא איננו פותר את ברכת שהכול על הבשר. והברכה האחרונה היא 'בורא נפשות רבות' לא ברכת המזון אלא בורא נפשות רבות, וכמובן שאם הילחוח היה ממיני דגן ובירך עליו בתחילה 'בורא מיני מזונות' הרי בסוף יברך 'על המחייה' להבדיל מלחוח שהיה בתימן מדורה שמברך עליו בתחילה 'שהכול נהיה בדברו' ובסוף בורא נפשות. כאן המקום להעיר שיש הבדל בין מטבלים לחוח במרק או ובין מטבלים לחוח בחילבה, למשל החילבה שהוגשה אתמול הייתה סמיכה מאוד לא דלילה אלא סמיכה מאוד, זה לא נקרא משקה.

ולכן אם נוטלים ידיים נוטלים ידיים בלי ברכה כיון שזה סמיך מאוד אבל אם יש חילבה מאוד מאוד דלילה או סחוג מאוד מאוד דליל אז נוטלים ידיים בברכה, ואם זה סחוג לא דלילה או חילבה לא דלילה אזי נוטלים ידיים בלי ברכה מחמת הספק.