האם נהגו יהודי תימן להניח תפילין של רבנו תם?

מתוך ספרו החדש של ר' עתניאל מנצור
בהוצאת מכון מש"ה
תפילין בראי הרמב"ם ומפרשי חז"ל

לרכישה לחצו כאן

האם נהגו יהודי תימן להניח תפילין של ר"ת?

ביחס ליהודי תימן הידועים כשמרנים וחזקים במסורת חז"ל היותר קדומה משאר הקהילות,  עולה אחת השאלות המעניינות בנוגע לתפילין: האם נהגו אצלם בהנחת תפילין של רבנו תם? או שמא הלכו אליבא דרבנו הרמב"ם והניחו את התפילין ע"פ פסיקתו שהיא מקבילה לרש"י?

לפני שנגע בעצם המנהג בתימן, ארצה להביא את הפוסקים בעניין הנחת תפילין פעם נוספת, היינו הנחת תפילין של רבנו תם.

ישנה מחלוקת עיקרית בכל הנוגע להנחת תפילין, שהרי יש הבדל בין סדר הפרשיות ע"פ כל אחד מן עמודי ההוראה.[1]

עתה נחל בסברת הרא"ש כפי שמובאת בטור. בשל המחלוקת שנפלה בדבר בין הפוסקים השונים, יש להניח שני זוגות תפילין בבת אחת מספק. כל מנת שלא יהיה בכך איסור 'בל תוסיף', יש לכוון בהנחתן לצאת ידי חובה בתפילין הכשרות, ואילו השניות אינן אלא רצועות עור גרדא.[2]

יוצא אפוא, שלפי הטור יש חובה להניח תפילין של רש"י ולאחריהן תפילין של רבנו תם. אמנם מבינים אנו מדברי הבית יוסף, שתפילין של רש"י הן עיקר המצווה ומוטלת עלינו חובה להניח אותן, אך המניח את התפילין של רבנו תם אינו אלא מצד חומרה בלבד.[3]

דעת הרמב"ם

וכך גם דעת הרמב"ם בתשובה, שאע"פ שבתחילה סבר כרבנו תם - סוף דבריו להלכה כרש"י:

"גם כן יורנו עוד מה שאמור בפרק שלישי כיצד סדר פרשיות בתפלה של ראש, מכניס פרשה אחרונה שהיא והיה אם שמוע בבית ראשון שהוא על ימין המניח ופרשת שמע סמוכה לה וכו', ואם החליף זה פסולות ואנחנו למדנו מרבותינו ומהגאונים ורב האיי גאון בראשם, דבעינן הוויות באמצע וכן פירש בסנהדרין. האי דאמר רב יהודה אמר רב כל בית החיצון שאינו רואה את האויר פסולה כגון קדש לי שמע ישראל.

תשובה, זה שעלה על דעתכם בסדור הפרשיות ובקלף שהוא החלק הרך שהשיער דבוק בו כך היתה דעתי מקודם ככה. ותפילין שהיו לי בארץ המערב כך היו וכזה כתב אותו שחבר חיבור התפילין ושמו ר' משה נ"ע מקורטובא, ואותו החיבור הוא שהטעני והטעה כל אנשי המערב מלפני, וגם הרב רבינו יצחק אלפסי, בעל ההלכות זצ"ל כוותיהו סבירא ליה בתשובה אחת שיש לו במעשה התפילין, וגם חכם אחד שמו רבי יעקב קלעי ז"ל ככה עשה, והרבה גאונים חלקו על דבר זה ועל אנשי המזרח, ועל אנשי ארץ הצבי הקדמונים כך חולקים על זה. ואמרו לי חכמים נאמנים, שפתחו תפילין הגאון רבינו האיי זצ"ל ומצאו שהן כתובים על הסדר שאמרתי בחבור ורבי משה הדרעי ככם עשה, וכשבא מארץ המערב לארץ ישראל היו תפילין שלו כמו אנשי מקומכם, וכשהראוהו דברי הגאונים הקדמונים והראיות שלהן השליך תפיליו ועשה על הסדר שאמרנו והראיה הברורה בדבר זה נאמר בפרק הקומץ קורא על סדר התורה קדש לי, והיה כי יביאך, שמע, והיה אם שמוע, ונוסח זה לא היה בספרים שלנו בארץ המערב אבל הנה מצאתי כל הנסחאות הישנות וכך כתוב בהן ומעשה רב שבני ארץ ישראל, כולן זהירין במצווה זו כסדר התורה כתבו איש מאיש, ולדברי הכל תפילין של יד וסדר פרשיותיה על סדר התורה ודין הוא שתהיה כתיבת שתיהן שוה שהרי לדברי רבי יוסי תולה ליד על ראש ומניחה על ידו שמע מינה סדר אחד לשתיהן, עכ"ל ע"ש נמצא כל המזרח וארץ הצבי נהגו כן".[4]

יוצא אפוא מדברי רבנו הרמב"ם בתשובתו, שעקב טעות בתחילה הלך כשיטת ר"ת, אך ברגע שבירר האמת ע"פ הדין, פסק כדעת הגאונים הקדמונים ולבסוף יצא שתאם גם לשיטתו של רש"י. ואביא את תשובת הגר"י קאפח על תשובה זו והסברו המיוחד, שאין שום צורך להניח תפילין של ר"ת כלל וכלל, וז"ל:

"אין שום צורך להניח תפילין דר"ת, ורבנו בצעירותו היו לו תפלין שההויות באמצע וכאשר דקדק בדבר גנזן והחליפן באחרות שסדר הפרשיות קוש"ו (=קדש, והיה כי, שמע, והיה אם שמוע) כמ"ש בתשובה סי' רפט, שאם החליף סדר זה 'פסולות' ומה טעם להניח תפילין פסולות. ושים לב לביטוי שאם על תפילין דר"ת שכתב 'והשליך תפליו' ואלו היתה חומרא להניחן בסדר היום או במנחה לא הי 'משליכן' ואין לחוש לדברי מהרי"ץ שאלה היו קבוצה קטנה של מתמיהין. וכך כתב גם בתשובה קלט כמ"ש בחבורו".[5]

העולה לדינא, שאין שום ייסוד להנחת תפילין של ר"ת אליבא דרבנו הרמב"ם בשיטת הגר"י קאפח. הוא מסביר שאסור להניח תפילין אלו, שהרי לשיטת הרמב"ם פסולות הן, והראיה שרבי משה הדרעי השליך תפילין אלו ולא הניח אותם במשך היום.

שיטת השולחן ערוך

ונראה את דברי מרן השולחן-ערוך שפסק כך:

"סדר הנחתן בבתים לרש"י והרמב"ם קדש משמאל המניח בבית החיצון ואחריו כי יביאך בבית השני ושמע בבית שלישי והיה אם שמוע בבית הרביעי שהוא הבית החיצון לימינו, ור"ת בבית השלישי והיה אם שמוע ובבית הרביעי שהוא החיצון שמע. ומנהג העולם כרש"י והרמב"ם".[6]

אם כן הר"י קארו פוסק בצורה חד משמעית, שאין שום חשש להניח רק את התפילין כרש"י שזהו מנהג העולם.

ובהמשך כתב השו"ע כך, וז"ל: "ירא שמים יצא ידי שניהם... ולא יעשה כן אלא מי שהוא מוחזק ומפורסם בחסידות".[7]

מי שהוא מוחזק ומפורסם בחסידות

ואחזור על תמיהתי כפי שהבאתי לעיל בפרק הראשון 'פרשיות התפילין', שאיני מבין את דברי השו"ע שאדם שהוא ירא שמים טוב לו שיניח את שני סוגי התפילין ובכך יצא י"ח שניהם. הרי אם השו"ע פסק שיוצאים י"ח תפילין דרש"י והרמב"ם, מדוע יש להיכנס לספקות ולחומרות שאין מנהג העולם נוהג כך? ועוד שזה מנהג הקדמונים והראשונים, א"כ כל דבר שיש בו מחלוקת נפסוק להמון העם שראוי לעשות דברי שניהם במצב שיש לאדם אפשרות? או שמא טוב יותר לאדם ללכת בדרך ישרה עם פסיקת מורו ורבו, למרות שסייג דבריו בכך שרק מי שמוחזק ומפורסם בחסידות ינהג כך? ולאחר בקשת המחילה איני מבין זאת, וצ"ע.

לעניין מי שמוחזק ומפורסם בחסידות, כבר תמה בעל ה'מקדש מעט', וז"ל:

"דכל זה (=מי שמפורסם בחסידות) בדורות הקודמים, שלא כל מי שירצה ליטול השם נטל, לא כן בדורינו דאף המנוער וריק מתורה ומצוה מתפאר ומתנהג בחסידות, לא שייך כלל בזה יוהרא", וד"ל בימינו אנו.

ואף אם נתעלם רגע מתמיהה זו, יוצא מדברי מרן השו"ע שהיינו יכולים לחשוב שבאמת כל ירא שמים מחויב בהנחת תפילין נוספת היינו של רבנו תם, אך הוא מגביל זאת דווקא לאנשים שהם מפורסמים בציבור כאנשים חסידים שמדקדקים קלה כבחמורה, ולא כל בר איניש יקום ויתחיל להניח זוגות תפילין ע"פ ראות עיניו.[8]

ולחיזוק הדברים אביא את דברי מהרי"ל, וז"ל:

"אין נוהגים בחומרא זו, והמעוניין לנהוג כך הרי זו יוהרה ורק מי שמוחזק ומפורסם בחסידות רשאי להחמיר על עצמו בזה".[9]

ובא השואל ושאל, האם בכל מחלוקת בין פוסקים נצטרך לבוא לידי חומרה, ולעשות מאמצים רבים כדי לא להיכנס לספק? וכבר השיב על כך הגר"א, שאין לחשוש לשיטת רבנו תם, כיוון שההלכה נפסקה כדעת רש"י, ואם נבוא לחשוש לכל מחלוקת בהלכות תפילין נצטרך להניח עשרות זוגות.[10]

אמנם כבר הובא בשם המקובלים שיש להניח שני זוגות תפילין, וזאת לאור השורש של כל אחד מן הדעות שמבוסס בתורת הנסתר, ולכן ישנה חובה להניח את שניהם ולא רק חומרה.[11] ועוד יש מן המקובלים שמחייבים לברך על התפילין של רבנו תם, ושמי שאינו מניחם הוא בכלל 'קרקפתא דלא מנח תפילין'[12] והוסיף ה'בן איש חי' שחובה להניח תפילין רבנו תם אך אסור לברך עליהן, ומפני מעלתן הגבוהה של התפילין אין אנו ראויים לברך עליהן, ולא עקב הברכה על תפילין של רש"י.[13]

יש לציין, שישנה גם סברה הפוכה משיטת השו"ע, שיש להניח היום שני זוגות תפילין וזאת לאור התרחבות מנהג המקובלים להניח שני זוגות תפילין, ומפני שרבים נוהגים אין בכך משום יוהרה. וכך כתב החיד"א, וז"ל: "כיום המנהג רווח להניח שני זוגות תפילין ואין לחשוש ליוהרה".[14]

ברם יש לציין שדעת החיד"א שהאבל לא יניח תפילין של ר"ת מפאת ששב ואל תעשה עדיף ולא כדעת הרש"ש, כפי שהובא בספר 'מנהגי ארץ ישראל' שכן מנהגם, וז"ל:

"נתפשט המנהג בעיה"ק ירושלים ת"ו להניח האבל תפילין דר"ת כהוראת רבינו הרש"ש ודלא כרבינו החיד"א ז"ל שכתב שב ואל תעשה עדיף".[15]

יש לציין שע"פ האר"י ז"ל יש ערך לשתי השיטות, שכל שיטה רומזת לכוונה וייחוד מסוים, ואם כן שני הזוגות קדושים. מכאן שלכתחילה יש מקום להניח את שני זוגות התפילין, כדי לרמוז לשתי הכוונות. על פי שיטתו היו שעודדו את הציבור הרחב להניח באופן קבוע שני זוגות תפילין, וכן נוהגים בקהילות הנוהגות על פי מנהגי האר"י.[16]

בשו"ת תשובה מאהבה מובאת דעה נוספת, שכל חשש המחבר ליוהרה הוא דווקא כאשר מניח את שני זוגות התפילין יחד, וז"ל:

"יש שכתב שדווקא כאשר מניחים שניהם יחד יש חשש ליוהרה, אך לא כאשר מניחים אותם בזה אחר זה".[17]

החיד"א הביא בתשובותיו שמדובר שדווקא בזמן חייו של ר"ת, אך בזמנינו שקיבלו כולם תפילין דרש"י, מי שבא להניח תפילין דר"ת חייב להיות מוחזק בחסידות. הוא סייג דבריו שדעת האר"י ע"פ הקבלה והזוהר שיש אמת בשני זוגות התפילין, ולכן כל מי שרוצה להניח שניהם ואפילו אינו מוחזק בחסידות יכול להניחם.[18]

ונראה עתה את הדברים של האדמו"ר מצאנז כפי שהובאו בספר 'מנהגי ישראל', שיש לבחורים שאינם נשואים להניח תפילין בחול המועד. אמנם בתירוצו יש לתת את הדעת מדוע בחורים אינם רשאים לנהוג במנהג חסידות, ועוד שבעבר מנהגים מסוג זה היו נחלת הפרט, והיום כל הרוצה ליטול השם בא ונוטל, וז"ל:

"הנה לפני שנים מספר נודע לי כי מנהג צאנז הוא שה'בחורים' מניחים תפילין בחול המועד, ואילו הנשואים אינם מניחים, כמנהג החסידים על פי הקבלה. ונשאלתי לטעמו של מנהג זה, ולא היה בי להשיב. עד שבא לידי ספרו החשוב של הר"י לעווי, מנהג ישראל תורה,[19] וראיתי שם שכותב בזה"ל: כתב באות חיים ושלום שהרה"ק הדברי חיים מצאנז צוה לבחורים להניח תפילין בחול המועד, משום דאין זה רק מנהג חסידים שלא להניחם, ובבחור קודם הנישואים לא שייך חסידותא, כמו שאין הבחורים מניחין תפילין דרבינו תם מהאי טעמא. הרי לנו שוב הד וזכר לעובדה שבראשונה רק חסידים ואנשי מעשה נהגו במנהגים אלה, ובהמשך הזמנים נתפשטו ונעשו לנחלת הרבים".

ברם, כבר כתב בעל עריכת-שולחן, כאשר הביא סברתו לעניין הנחת תפילין של ר"ת, וז"ל:

"לא יניח שנים (=רש"י ור"ת) אלא מי שמוחזק ומפורסם בחסידות. אבל שאר אדם לא, משום יוהרא. אך כל אדם יכול להניח שניהם בבית. ובזמנינו שרבים מניחים שניהם ולא רק חסידים, אין בזה עוד משום יוהרא".[20]

וסברת הרב שלמה קורח היא ע"פ פסיקתו של בעל שתילי-זיתים כאשר העלה את סברת ה'מצת שימורים' שיש חיוב על כל אדם להניח את שתי זוגות התפילין, וסיים הרב בדבריו בז"ל:

"ונראה לי שהמניחן בביתו ומסלקן, לית ביה משום יוהרא".[21]

יש לתת דגש על כך שרבים רבים מהמניחים שני זוגות תפילין הם אנשים לאחר נישואיהם, ולכן הם מרשים לעצמם לנהוג בחומרה, אך לא בחור ישיבה צעיר, וכך פסקו למעשה.[22] והטעם לכך הוא שיש חובה יתרה להישמר מהרהורי עברה, ולכן אין ראוי להחמיר ולהניח תפילין דרבנו תם עד אחר החתונה, שאז קל יותר לשמור על כך.[23] ברם ישנם הסוברים שכבר מעת קבלת מצוות, היינו גיל י"ג שנים, עליו להניח שני זוגות תפילין.[24]

וחזיתי בתשובה לרבי יעקב ממרויש, בשו"ת 'מן השמים' על דין תפילין הן של רש"י ושל ר"ת, וז"ל:

"אלו ואלו דברי אלקים חיים, וכמחלוקת למטה כך מחלוקת למעלה. הקב"ה אומר הויות באמצע, וכל פמליא של מעלה אומרין הויות כסדרן".[25]

לאחר שראינו את עניין הנחת התפילין, ארצה לגעת באופן הנחת התפילין, היינו כיצד להניח זוג תפילין נוסף, והרי כבר קיים מצוות תפילין ע"פ רש"י.

ואביא את דברי הרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ) שסיכם דעות אלו במאמרו 'תפילין דרבנו תם', וז"ל:

"באשר לאופן הנחת שני הזוגות בפועל קיימים מנהגים שונים. כאמור לדעת הטור יש להניח את שני הזוגות בבת אחת, לפי דברי הגמרא די מקום בראש להנחת שני בתים. וכך הוא מנהג מקובלים הסוברים כי מעמד שני הזוגות שווה. והשו"ע הביא אפשרויות נוספות:[26]

  • להניח את שני הזוגות בזה אחר זה מיד, כדי שתחול הברכה על הנחת שני הזוגות.
  • להניח תפילין דרבנו תם בסוף התפילה.

המשנ"ב סובר שיש עניין דווקא בסוף התפילה להניח תפילין של ר"ת.[27]

גם בשו"ת יביע אומר[28] פסק להניחם דווקא בזה אחר זה, ולא ביחד, שכן בתי התפילין בימינו גדולים ואין אפשרות לכוון את שני הבתים במקום. "ואכן מנהג נפוץ הוא להניחם לקראת סוף התפילה, וישנם חילוקי מנהגים באשר לשלב המדוייק בו יש להחליף בין הזוגות[29]. ויש הנוהגים כשיטת המקובלים ומניחים שני זוגות בבת אחת, או שנוהגים להניחם בתפילת המנחה ולא בשחרית".[30]

ואמנה את העדות, הקהילות והפוסקים השונים, שפוסקים שיש להניח תפילין של ר"ת ואת האוסרים בסוגיה זו. לא אביא כאן את דבריהם אלא שמותם בלבד מפני שהיריעה קצרה מלהכיל את כל כתביהם ודבריהם, וכמובן שכתבתי עד היכן שידי מגעת, וכבר אמר התנא: "לא עליך המלאכה לגמור".[31]

הסוברים שיש להניח גם תפילין של ר"ת:[32]

תשב"ץ, תוספות, רב שרירא גאון, רב האי גאון, רס"ג, רבנו חננאל, הרי"ף, האשכול, הראב"ד, ספר היראים, הר"מ מרוטנבורג, ישמח משה, לשכת הסופר, הרא"ש, ספר התרומה, סמ"ג, מרדכי, סמ"ק, ארחות חיים, שער הכוונות, שו"ת מהרי"ל, שו"ע (רק מי שמפורסם בחסידות), אשל לאברהם (רק מי שמפורסם בחסידות), הרמ"ע מפאנו, ברכת אברהם, מצת שימורים, באר היטב, מור וקציעה (ראוי לעשות), ערוך השולחן, החיד"א, שערי תשובה, האר"י, בן איש חי, אמרי פינחס, משמרת שלום, הדרת שלום, ר' אלימלך מליזענסק, ר' יצחק מוואלאזין, בעל התניא, החתם סופר, ביאור הלכה, חסידות קוידינוב, חסידות בעלזא, חסידות קאמרנא, חסידות גור, חסידות ויזניץ, חסידות סאטמאר, בעל מנחת אליעזר, חסידות סקווירא, חסידות באבוב, הגר"ש שקופ, הגר"מ פיינשטיין,[33] בני יששכר, הגרש"ז אויערבאך,[34] חסידות טענקא, הגרש"ז ברוידא,[35] איגרות משה יביע אומר וילקוט יוסף.

הסוברים שאין להניחם:

שו"ע (בסתם), הטור,[36] משנה ברורה בעל החפץ חיים,[37] אשל לאברהם, הגר"א, רבינו ישעיה הראשון בספר המכריע, הרשב"א, הרמב"ן, רבינו יונה, ארחות חיים, ספר החינוך, הגהות מיימוניות בשם רבנו שמחה, שיבולי הלקט, מור וקציעה ע"פ תיקוני הזוהר, מאסף לכל המחנות, רבי עקיבא איגר, יהדות תימן, יהדות מרוקו ויוצאי אפריקה, יהדות המערב, יהדות ליטא,[38] חזון איש, הגאון יעקב ישראל קניבסקי,[39] חסידות צאנז,[40] חסידות לעלוב,[41] הגר"י רצאבי, הגר"י צובירי, הגר"י קאפח והגר"ר ערוסי.

שכח והניח תפילין של ר"ת ובירך עליהם לפני שהניח של רש"י

טרם נראה את מנהג תימן בנושא אביא שאלה הלכתית הנוגעת לאותם יהודים שנוהגים להניח תפילין של ר"ת. מה הדין במקרה שאדם ששכח והניח תפילין של ר"ת ובירך עליהם, לפני שהניח של רש"י, האם צריך לחזור ולברך שוב על תפילין של רש"י ולהניחם?

אם המניח שם לב מיד כשהניח תפילין של ר"ת ולא שח ולא התפלל מאומה, יחלוץ התפילין של ר"ת ויניח של רש"י בלא ברכה. כי הברכה שבירך על של רבנו תם עולה לו לשל רש"י, שהרי לא היה הפסק והיתה דעתו על של רש"י.

אבל אם הוא כבר התחיל את התפילה ורק אח"כ שם לב לטעות, אז כשהוא מניח את התפילין של רש"י יחזור ויברך עליהם, כי הברכה שהוא בירך על של ר"ת לא עלתה לו לשל רש"י כי הוא עשה הפסק, וכן פסק הרב עובדיה יוסף שיש לחזור ולברך שנית על של רש"י במקרה דנן.[42]

ומנהג תימן חייב לחזור ולברך שהרי תפילין של רש"י שהם תפיליו העיקריות, כפי שנראה להלן.

מנהג תימן:

טרם נחל בדברי הפוסקים והחוקרים השונים שהיו ביהדות תימן, אביא את דברי הרמב"ם מרא דאתרא דתימן ויהדות תימן דבקה בו לאהבה,[43] ואין כל ספק שעל פיו יישק כל דבר.

וז"ל רבנו הרמב'"ם[44]:

"כֵּיצַד סִדּוּר הַפָּרָשִׁיּוֹת? בִּתְפִלָּה שֶׁלָּרֹאשׁ מַכְנִיס פָּרָשָׁה אַחֲרוֹנָה שֶׁהִיא 'וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ' בַּבַּיִת שֶׁהוּא עַל יְמִין הַמַּנִּיחַ, וּ'שְׁמַע' סְמוּכָה לָהּ, 'וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ' בְּבַיִת שְׁלִישִׁי סְמוּכָה לִ'שְׁמַע', וְ'קַדֶּשׁ לִי' בְּבַיִת רְבִיעִי, שֶׁהוּא לִשְׂמֹאל הַמַּנִּיחַ תְּפִלִּין, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא הַקּוֹרֵא שֶׁפָּנָיו כְּנֶגֶד פְּנֵי הַמַּנִּיחַ קוֹרֵא עַל הַסֵּדֶר, כְּגוֹן זֶה: וְאִם הֶחֱלִיף סִדּוּר זֶה - פְּסוּלוֹת".

כפי שביארנו לעיל בפרק הראשון, פסיקת הרמב"ם תואמת את פירושו של רש"י,[45] ועל כן לפי הבנתנו הראשונה שאלו התפילין המצויות בתימן שהרי קיבלו עליהם את פסיקת הרמב"ם, ונחזק דברים אלו.

וכ"כ הגר"י קאפח בתשובה לתלמידו הרב שלום נגר, שאין שום צורך להניח תפילין של ר"ת כלל וכלל, וז"ל:

"אין שום צורך להניח תפילין דר"ת, ורבנו בצעירותו היו לו תפלין שההויות באמצע וכאשר דקדק בדבר גנזן והחליפן באחרות שסדר הפרשיות קוש"ו (=קדש, והיה כי, שמע, והיה אם שמוע) כמ"ש בתשובה סי' רפט, שאם החליף סדר זה 'פסולות' ומה טעם להניח תפילין פסולות. ושים לב לביטוי שאם על תפילין דר"ת שכתב 'והשליך תפליו' ואלו היתה חומרא להניחן בסדר היום או במנחה לא הי 'משליכן' ואין לחוש לדברי מהרי"ץ שאלה היו קבוצה קטנה של מתמיהין. וכך כתב גם בתשובה קלט כמ"ש בחבורו".[46]

ואביא את דברי 'סידור התכלאל' שנמצא בברלין, שמעיד על כך שפסקו כדברי רבנו הרמב"ם ורש"י, ומצאתי דברים אלו בספרו של הרב שלום נגר בספרו 'תשובות הרב קאפח' חלק ב, וז"ל:

"ויש בידי תכלאל אשר צלמתיו מהספריה הלאומית ברלין והוא סידור שכולו כתוב על עור וראיתי כמה פעמים בהיותי בברלין וישבתי שעות על גבי שעות לתהות ולראות את יהדות תימן העתיקה והמאובטחת במנהגיה ודיניה, והנה כולו שושנים גן אלוהים השותים ממי עדן העליון באורה של תלמוד גאונים וראשונים, וזה לשונו: 'הנחת תפילין מצות עשה מן התורה לקשור תפילין על היד טלהניח תפילין על הראש, וסדר עבודתם, שאתה תכתוב בתחלה ארבע פרשיות והם: קדש לי והיה כי יביאך ושמע והיה אם שמוע, ותכניס בבתים ותעשה אל של יד ועל של ראש, של היד תכתוב ארבע פרשיות בארבע הפרשיות בקלף אחד, ותעטוף אותו בעור ושער שור ותכניס בבית אחד, ושל הראש תכתוב ארבע הפרשיות בארבע עורות, ותכניס בארבעה הבתים בלב אחד, פרשה אחת, ותוציא כל פרשה אחת בארבעה בתים, ומקום הפרשיות בתפילין של ראש הוא שיכניס פרשה קדש בבית העומד לשמאל הלובד תפילין, והיה כי יביאך מוכנס אליה סמוך לה, ושמע מוכנס אליה, והיה אם שמוע מוכנס אליה בבית הארחון העומד לימין הלובש', עכ"ל התכלאל מהספריה הלאומית בברלין".[47]

אם כן, התכלאל העתיק הוא כדעת הרמב"ם ורש"י שהרי הביא את סדר הפרשיות כפי שהן כתובים בתורה, וכך נהגו בתימן.

וכבר ביאר לנו מהרי"ץ שאין לנו לזוז מדברי השו"ע שפסק ע"פ רש"י והרמב"ם, וז"ל: "תפילין של ראש – זוהי סברת הרמב"ם וכן דעת רש"י אבל ר"ת חולק וס"ל דהויות באמצע, וכ' השו"ע ומנהג העולם כרש"י ומי שהוא ירא שמים ומפורסם בחסידות יניח שני זוגות תפלין כרש"י ור"ת. וכתב בס' באר היטב ב' מצת שמורים דמי שאינו מניח שתי זוגות תפלין קרקפתא דלא מנח תפלין הוי. ובס' חמדת צבי האריך להשיג עליו וכתב דאין לזוז מפסק השו"ע דאין לך יוהרא גדולה מזו".[48]

על דברי מהרי"ץ אלו כתב הגר"ש קורח בספרו עריכת-שולחן, כאשר הביא את דבריו בהרחבה הן מהשו"ת פעולת-צדיק והם מהסידור עץ-חיים, וז"ל:

"ומה שכתבתי ויש אומרים וכו',[49] כך נראה מדברי שושנת המלך כפי מה שהבין בכוונת מהרי"ץ בשו"ת פעולת צדיק ח"ג סימן ריו וז"ל, 'הא דכתב מרן (לד סעיף ב-ג) בענין תפלין דרש"י ורבנו תם דירא שמים יֵצא ידי שניהם ויעשה שני זוגות, ומסיים דלא יעשה כן אלא מי שהוא מוחזק ומפורסם בחסידות, כתב על זה הרב באר היטב בשם מצב שימורים, שהוא חיוב על כל אדם, ושמי שאין לו שני זוגות הוי קרקפתא דלא מנח תפלין, רחמנא ליצלן', עכ"ל...

אך מדברי מהרי"ץ עצמו בעץ חיים דף קו נראה בהיפך, שכתב וז"ל, וסדר הפרשיות וכו', זוהי סברת הרמב"ם וכן דעת רש"י אבל ר"ת חולק וס"ל דהויות באמצע, וכ' השו"ע ומנהג העולם כרש"י ומי שהוא ירא שמים ומפורסם בחסידות יניח שני זוגות תפלין כרש"י ור"ת. וכתב בס' באר היטב ב' מצת שמורים דמי שאינו מניח שתי זוגות תפלין קרקפתא דלא מנח תפלין הוי. ובס' חמדת צבי האריך להשיג עליו וכתב דאין לזוז מפסק השו"ע דאין לך יוהרא גדולה מזו, עי"ש.

ואפשר כי מכאן ראיה כי עץ חיים נתחבר אחרי שו"ת פעולת צדיק, כי שם לא הזכיר ההשגה על מצת שמורים. ומ"מ כתבתי דעתו בשו"ת, לפי שהן מגמתן להורות הלכה למעשה".[50]

והניף ידו בשנית, בעל עריכת-שולחן, כאשר הביא סברתו לעניין הנחת תפילין של ר"ת, וז"ל: "לא יניח שנים (=רש"י ור"ת) אלא מי שמוחזק ומפורסם בחסידות. אבל שאר אדם לא, משום יוהרא. אך כל אדם יכול להניח שניהם בבית. ובזמנינו שרבים מניחים שניהם ולא רק חסידים, אין בזה עוד משום יוהרא".[51]

וסברת הגר"ש קורח היא ע"פ פסיקתו של בעל 'שתילי-זיתים' כאשר העלה את סברת ה'מצת שימורים' שיש חיוב על כל אדם להניח את שני זוגות התפילין, וסיים הרב בדבריו וז"ל:

"ונראה לי שהמניחן בביתו ומסלקן, לית ביה משום יוהרא".[52]

ברם יש לציין שבראש ובראשונה דעת ה'שתילי-זיתים' היא בהנחת תפילין של רש"י ולא עוד אלא שאפילו יהיה למניח תפילין של ר"ת קושי, שהרי ק"ש במלואה היא רק עם תפילין של רש"י. וכך כתב על דברי השו"ע שאם אדם לא יודע להניח את שני הזוגות במקומם, יניח אחד ויברך ומיד יסלקו ויניח את הזוג השני ללא חזרה על הברכה, וז"ל הרב דוד משרקי:

"ואם עשה כן, יניח של רבנו תם, ואחר כך של רש"י והרמב"ם, כדי שיקרא קריאת שמע ותפלה בשל רש"י, דהואיל וכל העולם נוהגים כרש"י, לא יפריש עצמו מהציבור בשעת קריאת שמע ותפלה, דהוה ליה כעושה אגודות אגודות. והברכות עולות לשתיהן, ואין הנחת הראשון וסילוקו נקרא הפסקה, כיון שעוסק בהן ואינו פוסק עד שיניח השניות".[53]

ושאל השואל מדוע היה על הגר"ד משרקי לומר כדעת 'הלבוש', שבהכרח יש לו לברך קודם על ר"ת ואח"כ יניח רש"י כדי לומר ק"ש ותפילה עמם, והרי מסתבר יותר שיניח של רש"י עם ברכה? ועוד שתפילין אלו הן כמנהג רוב העולם, ואיתן יתפלל ויקרא קריאת שמע, ואח"כ יניח תפילין דר"ת ויאמר ק"ש ללא פרשת 'ויאמר' כפי שפסק הגר"ד משרקי בעצמו בשם 'עטרת-זקנים', וז"ל:

"ואין צריך לומר פרשת ויאמר, שאינו כי אם שלא יהא מעיד עדות שקר בעצמו".[54]

ולא זו אף זו, שבסוף ס"ק ה כותב הרב, וז"ל:

"הא דאמרינן שיניח של רבנו תם בלא ברכה, הטעם הוא, הואיל ונוהגים כרש"י, ושל רבנו תם אינו אלא לצאת ידי כולם".

א"כ איני מבין מדוע הוצרך לומר שיש להניח בראשונה ר"ת לברך ואח"כ רש"י, וכמובן דין זה רק לאלו המניחים שני זוגות, וצ"ע.

וכ"כ הגר"י רצאבי שבתימן לא נהגו להניח תפילין של ר"ת רק יחידי סגולה, וכמובן שהם הניחו ללא ברכה, וז"ל:

"המנהג לסדר פרשיות התפילין, קדש, והיה כי יביאך, שמע, והיה אם שמוע, כדעת רבינו הרמב"ם ורש"י. זולת יחידי דיחידי-סגולה שנהגו להניח (בלא ברכה) גם כרבינו תם הסובר שההויות באמצע, דהיינו קדש, והיה כי יביאך, והיה אם שמוע, שמע".[55]

וכ"פ הרב שלמה קורח על מנהג העולם בכלל ותימן בפרט לעניין הנחת תפילין, וז"ל:

"מנהג העולם להניח תפלין שסדר הנחת הפרשיות בהן הוא כדעת רש"י והרמב"ם. ויש אומרים שחייב כל אדם להניח גם תפלין של רבנו תם".

וכתב בתשובה הגר"ר ערוסי שאין מנהג תימן בהנחת תפילין של ר"ת, וז"ל:

"שאלה: מה דעת הרב לעניין תפילין קטנות רש"י ר"ת ביחד לבן עדת תימן שאמי?

תשובה: אבותינו לא נהגו להניח תפילין של ר"ת, למרות שדווקא אבותינו הניחו תפילין קטנים, הן משום שלא רצו להיראות כחסידים,[56] והן משום שלא רצו להטיל ספק במסורת שבידם.[57] וכבר הגר"א אמר שאילו רצו לצאת ידי חובת כל הדעות, שיש לנו בענייני התפילין, היו צריכים להניח עשרות סוגי תפילין".[58]

ראוי לראות את דברי מהרי"ץ שהביא את דברי הבאר היטב בשם מצת-שימורים, שיש להניח שני זוגות, וז"ל המהרי"ץ:

"בענין הנחת שני זוגות תפילין, כבר ידוע מחלוקת רש"י ורמב"ם ור"ת בענין סדר פרשיות של-תפילין. וכתב מר"ן הקדוש בש"ע סי' ל"ד (סעי' ב) וז"ל, ירא שמים יצא ידי שניהן ויעשה שני זוגות תפלין ויניח שניהם. ויכוין בהנחתם, באותם שהם ליבא דהלכתא אני יוצא ידי חובתי והשאר הם כרצועות בעלמא וכו'. וסיים לא יעשה כן אלא מי שמוחזק ומפורסם בחסידות עכ"ל. וכתב באר היטב וז"ל, עיין בספר צת שמורים שכתב שזה חיוב. וקבלתי שמי שאין לו שני זוגות תפלין הוי קרקפתא דלא מנח לי ר"ל עכ"ל".[59]

יש לציין שמהרי"ץ מעיד על סבו מארי צאלח הניח במנחה תפילין של רבנו תם, וזה דבר לא היה נהוג בכל תפוצות תימן לרבות שרעב, וכנראה שזהו הנקרא המחזיק בחסידות כדברי השו"ע או שמא ראה לנכון לנהוג כן אע"פ שדרך יחיד הוא, וז"ל:

"ובכל תפוצות ערי תימן נהגו כרש"י והרמב"ם מאריה דאתרא ואפי' המפורסמים בחסידות לא שינו המנהג... ואכן אפילו בשרעב לא נהגו להניח תפילין דר"ת כלל, כפי ששמעתי בשם מהר"ח סנואני... שראה למו"ז (מהר"ר צאלח) שהיה מניח תפילין דרבינו תם במנחה. ונראה דעליה ועל דכוותיה חסידים שבאותו הדור".[60]

וכן סיפר לי הגר"ע בסיס שבשנים תשכ"ז[61] הייתה שנת עצירת גשמים, והתקיימה בראש בעין תפילה המונית לרחמי שמים. בתפילה זו הזמינו את מארי סעיד בן מארי יחיא נחום[62] מטירת-שלום[63] להתפלל כש"צ, ומארי סעיד שניגן תפילה זו כמנהגו במנגינת יהודי שג'אדרה היה עטוף בטלית ומעוטר בתפילין של רש"י ור"ת יחדיו. אמנם אמר לי הגר"ע בסיס שאין מנהג זה רווח בשאר העדה.

ונסיים בדבריו של הגר"ש נגר על מנהג תימן בעניין התפילין, ושזה מנהג עתיק יומין של כל היהדות ולא רק בבני עדת תימן השומרים אמונים למסורת אבות, וז"ל:

"מנהג תימן מיוסד על אדני פז, שכפי שהן כתובות בתורה כן הוא כתיבתן, וכן הוא סדורן בבתי תפילין של הראש, וכן נכתבות כפי שהן מופיעות בתורה לפי הסדר: קדש וכי יביאך, שמע והיה אם שמוע. וזו היא המסורת העתיקה ביותר של היהדות כולה ואין פוצה פה ומצפצף".[64]

 

מקורות:

[1] לעיון בסדר הפרשיות, עיין לעיל בפרק ראשון.

[2] עיין בטור או"ח לד, וכן עיין בדברי הרב עדין שטיינזלץ, משנה תורה לרמב"ם, קורן ירושלים, עמ' 779.

[3] שם.

[4] שו"ת הרמב"ם רפט וכן שו"ת הרשב"א בחלק א, תשובה סימן תרלט, על שאלת הפרשיות של התפילין, השיב שדעתו נוטה כדברי רש"י והרמב"ם שכסדר התורה עושין, גם כי אין דעת הראב"ד ודעת ר"ת והגאון רב האיי ז"ל.

[5] תשובת הגר"י קאפח כפי שמובא בספק 'תשובות הרב קאפח' חלק ב בביאורו ועריכתו של הרב שלום נגר, עמ' רו.

[6] סימן לד סעיף א.

[7] או"ח סימן לד, סעי' ב-ג, וכבר הובא בגיליון 'תמצית משנה ברורה' מס' 6 אלול תשע"ה, כיצד מניחים שני זוגות תפילין ביחד, וזה תורף דבריו: "ירא שמים יצא ידי שניהם, ויעשה ב' זוגות תפילין ויניח שניהם. צורת הנחתם - יניח בשל ראש את של רש"י למטה לצד הפנים ושל ר"ת למעלה, ובשל יד של רש"י לצד הכתף ושל ר"ת לצד היד, ושניהם במקום הראוי לתפילין. ויהיו הרצועות של ר"ת מכוסות ע"י הרצועות של רש"י ויהיו תפילין של ר"ת קטנים משל רש"י. סדר הנחתם - יניח ב' התפילין יחד, ויברך ויהדק בבת אחת, כדי שתהיה הנחת שתיהם סמוכה לברכה. כוונת הנחתם, ואם יש בזה בל תוסיף - יכוון בהנחתם לצאת באותם שהם אליבא דהלכתא, והשאר הם כרצועות בעלמא. שהרי אחד מהם אינו תפילין, וכיון שצריך לכוון למצוה ואם לא כוון לא יצא, ואם כוון בסתמא ג"כ לא יצא להרבה פוסקים, ואינו יכול לכוון באחד כי אינו יודע איזה כשרים, לכן יכוון לצאת באותם העשויים כתקנם, וי"א שאף יש בזה בל תוסיף מדרבנן אם מכוון לצאת בשניהם. (ואם הניח ב' זוגות כשרים עובר בבל תוסיף ולהט"ז אינו עובר, וכן אם עשה של ראש עם ה' בתים מתחילה, או שהוסיף לו בית אח"כ עובר בבל תוסיף, להמג"א דווקא אם הניח שם פרשה אחרת, והפמ"ג מבאר דלאו דווקא פרשה אחרת, וצ"ע בדבריו. ולהגר"א אפי' חיבר הבית הנוסף בקשירה עובר). ואם כוון שהבית החמישי יהיה כרצועה בעלמא נחלקו בזה האחרונים. ואם לא קבע בבית החמישי שום פרשה ג"כ פסול. ואסור להניח בבית השלישי שני הפרשיות וכן בבית הרביעי, דיש בזה בל תוסיף והתפילין פסולות. אם מניח של יד דר"ת ושל ראש דרש"י אינו יוצא יד"ח, ומ"מ בשעת הדחק יניח כך, ולא יברך אלא על של רש"י ואפי' היא של ראש, ויניח את של רש"י תחילה, ויחלוץ של ר"ת תחילה. אם אינו יכול להניח ולהדק שניהם יחד במקום הכשר לתפילין, יניח של יד ושל ראש כאחת השיטות (ולא יסלקם), ואח"כ יניח האחרים, ואין בזה הפסק אף לפי מנהגנו לברך גם על של ראש. אבל אם יניח שתי הבתים של יד יש הפסק בין של יד לשל ראש. ועדיף לסמוך הברכה לתפילין של רש"י. אם אינו יכול להניחם בזה אחר זה, כי אין לו מקום לשניהם מחמת מכה, או שמתבייש להניח שניהם, יניח של רש"י שהם העיקר לדינא, ויברך עליהם, ויהיו עליו בשעת ק"ש ותפילה, ואחרי התפילה יניח של ר"ת בלא ברכה, ויקרא עמהם שמע ווהיה אם שמוע וגם בזה יכוון לצאת רק במה שכשר וכנ"ל, ולא יחלוץ של רש"י אחר קדושה כי אין לחלוץ לפני ובא לציון, וגם משום שצריך לכוון לחזרת הש"ץ".

[8] ותמה אני על אותם המניחים תפילין של ר"ת ורש"י בלבד, שהרי ישנם עוד שני זוגות תפילין של הראב"ד ושימושא רבה כפי שהצגנו לעיל בפרק ראשון, ומדוע לא יניחו גם אותם?

[9] שו"ת מהרי"ל קלז.

[10] עיין בתוספת מעשה רב יח, וכן באר היטב או"ח לד אות ו.

[11] עיין בשו"ת חיים שאל א, א, וכן דעת הרב מאיר מאזוז,עיין בגיליון 'בית נאמן' מס' 21 פרשת פנחס התשע"ו.

[12] עיין בשולחן-הטהור לד.

[13] וירא כב, וע"ע שם, אות כא שמימי משה רבנו נהגו להניח שני זוגות תפילין, והגר"ע יוסף בשו"ת 'יביע אומר' ח"א או"ח, סי' ג, הקשה על דברי הבן איש חי הרבה קושיות, וע"ש והחכם.

[14] ברכי יוסף או"ח לד, א. וכן עיין בשו"ת מנחת יצחק ו, ז.

[15] עמ' כא ציון כד.

[16] קול יעקב לד, סעיפים ד, ז. ועיין יבי"א ח"א או"ח ג', ויש לדעת שהאר"י עצמו הניח גם תפילין של שימושא רבא, עיין בספר כף-החיים לרבי יעקב חיים סופר, שהביא בשם 'ספר הכוונות' לרבי חיים ויטל, דרושי תפילין, דרוש ו: "שעשה האר"י הקדוש זוג של תפילין, כפי סברת השימושא רבא, והיה משים בבוקר ב' זוגות תפילין דרש"י ור"ת. ובמנחה היה מניח הזוג של השימשוא רבא", ע"ש.

[17] רכא, אות לד.

[18] מנהגי ישראל, ח"א, עמ' מב בשם החיד"א בשו"ת 'חיים שאל' סי' א.

[19] ברוקלין, 1990.

[20] שם, סעי' ה.

[21] סימן לד סוף ס"ק ז.

[22] ראה מנחת יצחק ג, קמד. דברי יציב או"ח מב.

[23] דברי יציב שם, מד, וכן עיין בדברי הרב עדין שטיינזלץ, משנה תורה לרמב"ם, קורן ירושלים, עמ' 780.

[24] שולחן הטהור לד, וכן שערי הלכה ומנהג או"ח א, עמ' עב.

[25] סימן ג.

[26] או"ח לד, ב.

[27] לד, ס"ק יד-טו.

[28] א או"ח ג, ועיין עוד בסמ"ק שמביא כל הדעות, אך סובר שין מחלוקת בין הפוסקים בתפילין של יד, על כן יניח תפילין של יד, ורק ראש יניח שני תפילין בבת אחת ויבטל בליבו את אותן שאינו עשוין כתיקון חכמים, ויברך על מצוות תפילין, וכן ע"ע בעל העיטור שמביא את המכילתא, וכן עוד יש לראות את דברי הור זרוע הלכות תפילין סימן תקנח.

[29] עיין משנ"ב שם, וכן ילקוט יוסף או"ח לד, ז.

[30] משנה תורה לרמב"ם, קורן ירושלים, עמ' 781-780.

[31] מסכת אבות פרק ב, משנה טז; וראה בהרחבה בספר 'תפילין במדרשי חז"ל ובמשנת חכמי הדורות', ח"א, פרק כז שמביא את דבריהם באריכות.

[32] ובמקרה שיש רק תפילין של ר"ת אין לברך עליהם כלל, כפי שפסק השו"ע, או"ח, סימן לד, סעי' ב. וכן החיד"א בספר 'מחזיק ברכה', או"ח, סימן לד, אות ג. וכן הבן איש חי, שנה א, פרשת וירא, אות כב, שהביא גם את דברי הרמ"ע מפאנו. ברם,המצת שימורים כתב שיש לברך על תפילין של ר"ת, כפי שהובא בספר שערי-תשובה, סימן לד, ס"ק א, וכן דעת האדמו"ר מקאמרנא, בספר שלחן הטהור, הלכות תפילין, סימן לד, עמוד מא, וע"ע בדברי סיכומו של הראשל"צ הרב יצחק יוסף בספרו 'ילקוט-יוסף' סימן לד, אות א, שהביא את דעות הסבורים כרש"י ואת הדעות הסוברים כר"ת, ואני הרחבתי את היריעה של הפוסקים מתוך לימוד של סוגיה זו.

[33] אע"פ שלא הניח תדיר, ולא ראה בתפילין של ר"ת עיקר הדין אלא ברש"י ולכן לא חייב להניח, אבל הוא ואביו הניחו תפילין דר"ת. עיין שו"ת אגרות משה, או"ח, חלקד, סימן ט.

[34] אך כתב הגאון שאין חיוב כלל להניח דר"ת, עיין הליכות שלמה, ירושלים תש"ס, עמ' קלט, הערה 45 אות ג.

[35] רק בשנותיו האחרונות הניח תפילין דר"ת, כפי שהובא בספר 'נסיך התורה', ירושלים תשס"א, עמ' שעא.

[36] אף שיש סוברים שבסימן לד, השו"ע והטור כוונתם היא לכתחילה להניח ב' זוגות, אין זה נכון, ועיין בפרק לעיל.

[37] החפץ חיים הניח בשנותיו האחרונות אע"פ שלא פסק שצריך להניח, כפי שמובא פירושי החפץ חיים על סידור התפילה, לרב דוד זריצקי, עמ' 18, וע"ע בספר 'מנהגי ישראל – מקורות ותולדות', חלק ג עמ' טז-יז, שהביא דברים אלו.

[38] למעט הרבנים כפי שהובא בספר 'קדשי יהושע', חלק ה, עמ' תשנח, ירושלים, שנת תשנ"ט.

[39] רק בסוף ימין הניח תפילין דר"ת, כפי שהובא בתולדות יעקב, עמ' שיז.

[40] רק האדמו"ר מקלויזנבורג – צאנז, הניח וזה משום שהיה מזרע הבני יששכר, שחייב להניח, לכן הרגיש מחוייבות, אבל שאר החסידים לא הניחו כלל, כפי שכתב הרב פסח גולדשטיין, בספרו 'שפע קודש', בני ברק תשנ"ד, עמ' נה.

[41] מנהגי ישראל, ח"ג עמ' סב.

[42] עיין הליכות עולם, ח"א עמ' כה; ועוד עיין בדבריו של הרב יעקב כהן, כפי שמובא בעלון 'בית נאמן' גיליון 19, פרשת חקת התשע"ו.

[43] עיין בסדור של ד"ר משה גברא, מחקרים בסידורי תימן, שם הוא מאשש ע"פ נוסחאות ומנהגי תימן הקדומים, וכן שרבנו הרמב"ם הוא מרא דאתרא העיקרי של תימן; וכן ע"ע בהקדמה לספרי הראשון 'ציצית בראי הרמב"ם ומפרשי חז"ל', שאיששתי דבר זה.

[44] תפילין, פרק ג', הלכה ה'.

[45] בכוונה השתמשתי בניסוח זה, שהרי רש"י אינו פוסק אלא פרשן.

[46] תשובת הגר"י קאפח כפי שמובא בספק 'תשובות הרב קאפח' חלק ב בביאורו ועריכתו של הרב שלום נגר, עמ' רו.

[47] עמ' רטו, יש לציין שהתכלאל נכתב בערבית, אך פורש לעברית.

[48] סידורו של מהרי"ץ, עץ-חיים, דף קפו, 'הנחת תפילין מצוות עשה מן התורה'.

[49] עריכת שולחן סימן לד סעי' א: "מנהג העולם להניח תפלין שסדר הנחת הפרשיות בהן הוא כדעת רש"י והרמב"ם. ויש אומרים שחייב כל אדם להניח גם תפלין של רבנו תם".

[50] סימן לד, הערה א.

[51] שם, סעי' ה.

[52] סימן לד סוף ס"ק ז.

[53] סימן לד סק"ד, בשם הלבוש.

[54] סימן לד סק"ה, וכן פסק הגר"ש קורח בעריכת-שולחן סימן לד סעי' ג, וע"ע בשו"ע שם סעי' ב.

[55] שו"ע המקוצר סי' ט סעי' לג.

[56] ע"פ השו"ע, או"ח סימן לד, סעי' ב-ג.

[57] רמב"ם, הלכות תפילין פ"ג ה"ה.

[58] אתר 'נצח ישראל', א' ניסן התשע"א.

[59] פעולת-צדיק, ח"ג סי' ריו.

[60] בהערת 'נווה צדק', שם הערה ב.

[61] או תשכ"ח.

[62] לקריאה נוספת על מארי יחיא נחום הלוי, עיין בספרו של ד"ר משה גברא 'אנציקלופדיה לחכמי תימן' חלק א, עמ' 389-388.

[63] יישוב ע"י נס-ציונה.

[64] 'תשובות הרב קאפח' חלק ב, עמ' רטו-רטז.

מוצרים נבחרים

עם פירוש הרב יוסף קאפח זצ"ל
מחיר: 
68.00₪
להכיר את כל תריג מצוות!
מחיר: 
58.00₪