המילה אלהים עם הצמד אחרים אינה קדושה. כי משמעותה עבודה זרה. שהרי אונקלוס תרגם, דברים, יא, טז, "ותפלחון לטעות עממיא". ולכן אסור גם לכתבה אלדים, או אלקים, כדרך שכותבים אותה כשהיא קודש. כיוצא בזה, "ויראו בני האלהים, את בנות האדם כי טבת הנה ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו." תרגם אונקלוס, שם, בראשית, ו, ב, "בני רברביא". הרי שהמילה אלהים בפסוק זה היא חול. ואין להגותה אלקים כדרך הדרשנים, ולא לכתבה אלקים, ויש אפילו משום חירוף וגידוף אם אלהים היא חול וכל שכן, שהיא ע"ז, כי בכך חלילה מקדשים את החול או מאליהים את הע"ז, וכזאת לא תיעשה בישראל. ומכאן מוסר השכל לבני אדם, שלא הגיעו להוראה, ולא שימשו את רבותיהם כל צרכם, שלא בלבד שהם טועים בסברם שהתרגום בקריאת התורה בציבור כמנהג אבותינו מדורי דורות, הוא מיותר, אלא שהם עושים מעשה אשר לא ייעשה בכך שהם מטיפים לבטל מנהג זה. ויש מבני עדתנו, אשר לא זכו לרועים רוחניים בקהילותיהם מתפתים ורוצים לבטל מנהג קדוש זה, אף שהם הראשונים לתבוע מן החזן לומר לכל תורם, ולכל העולם בתורה מי שבירך לו, ולאשתו, ולבני ביתו, ויאמר שנו וישנו, ויאמר שלשו וישלשו, ולומר השכבות. גם לנפטרים ונפטרות מלפני עשרות שנים, וכל זה בשבת קודש, כי לדידם לא ניתנו שבתות ומועדים טובים אלא לכובנה וג'חנון ולתפילה מועדונית, שבה רבו המי שבירכים וההשכבות על העיקר, והוא רחום יכפר עוון.