בתיבת "דרְכי" – השווא שברי"ש הוא מרחף, ועפ"י כללי הדקדוק, בד"כ לא יבוא דגש קל אחריו באותיות בג"ד כפ"ת ("דרכי נֹעם", "מלכי הארץ" ועוד הרבה). באשר לתיבה "הִלכות" (שאיננה במקרא), הלמ"ד שבה היא בשווא מרחף, ולכן ניקודה במילונים בכ"ף רפויה עפ"י הכללים. במסורת תימן הגייתה "הִלְכּוֹת", וכן "כְּהִלְכְּתָא קדמיתא" (בר' מ), ועוד. רוצה לומר, השווא שבלמ"ד בשתי הדוגמאות לפנינו נתפש ע"י בני תימן כשווא נח, ולכן דיגשו את הכּ"ף. ודומני, שכבר נדרשנו בעבר לעניין זה בבמה זו.