בס"ד

כבוד הרב
שלום וברכה,

בננו בן 17 לומד בישיבה תיכונית בכיתה יב'. ב"ה חונן הקב"ה את בננו בכח שכלי רב. השגיו הלימודיים גבוהים וטובים. עד שנה שעברה הקדיש את זמנו בעמל רב ללימודיו - הן לימודי הקודש והן לימודי החול. לקראת סוף שנה שעברה התחיל בננו להעמיק ולקבל על עצמו לימוד גובר והולך של ספרי הלכה וגמרא. כתוצאה מכך החל להסיק איסורים שונים שהחיל על עצמו. במהלך החודשייים האחרונים הגביר עוד יותר את הלימוד והציב לעצמו יעדים רבים מבחינת ספרי הלימוד שהוא מבקש להקיף. כתוצאה מכך ניכר שינוי עמוק ומשמעותי בהתנהגותו, בננו הפך מילד מלא שמחת חיים לאדם עצוב, מכונס ומסוגר, הוא חושש שלא להספיק את מה שהציב לו, כתוצאה מכך הולך לישון בשעות מאוחרות מאוד ומשכים קום.
אנו ההולכים בדרכו של הרב ונאמנים למסורת אבותינו, חוששים מאוד ומוצאים את עצמנו אובדי עיצות, שכן מחד הוא עוסק בלימוד תורה אך מאידך ניכר כי הדרך בה הוא הולך אינה מסיבה לו אושר והוא נראה מוטרד ביותר.
נשמח להדרכתו של הרב
תודה וברכה2