המשנה פסחים, ג, א, עוסקת גם בבל יראה וגם באיסור אכילה, שהרי רבינו שם, פתח בפירושו, אלו עוברין עליהן בבל יראה, וסיים: "על חמץ דגן גמור ענוש כרת, ועל עירובו בלאו, בד"א כשהיה בתערובת חמץ כזית בכדי אכילת פרס ואז יתחייב אוכל אותה התערובת מלקות..." כך שראיה ממשנה זו היא נכונה ומתבקשת.

אתה צודק שמארי יכל להביא ראיה, גם מפיהמ"ש ביצה, א, א, "שילפינן ביעור (=בלי יראה ובל ימצא) מאכילה" והשיעור המינימאלי שם הוא כזית, אך שם אין מדובר בהכרח בתערובת, בעוד שהמשנה בפסחים עוסקת במפורש בתערובת.