באילו נסיבות, לפי מרן השו"ע, לא יחולו בשבת גדרי צידת בעלי חיים ביתיים?
האם לצורך קביעת איסור צידה יש להבחין בין בעלי חיים מתורבתים לבין אלו שאינם מתורבתים?
האם ניתן לחלק בשיטת הרמב"ם באיסור צידה בשבת תוך הבחנה ברמת השליטה של האדם על בעלי החיים שברשותו?
מה היחס של ההלכה לתרבות גידול הכלבים המכונים "ידידו הטוב של האדם"?
כלב מחמד הריהו כניצוד ועומד ואין לחשוש בקשירתו לאיסור צידה, מהו א"כ האיסור בשבת?
האם קשירת הרצועה אוסרת אותה בטלטול ומעלה חשש של ביטול כלי מהכינו שהינו איסור סותר?
היכן צריך להיות מיקומו של הנר, האם חובה לשבת לאור הנר אף זה הדלוק בחצר?
האם חובת הדלקת הנר הינה אישית ומחייבת את האיש להדליק בנוסף לנר שהדליקה אשתו?
נשים המברכות כל אחת לעצמה למרות שכבר הודלק נר ע"י קודמותיהן, האם אין הן נוגעות באיסור "ברכה לבטלה" ?
מה משמעות הברכה "מאורי האש", האם מחייב שתי שלהבות לפחות או שניתן להסתפק בשלהבת אחת?
אם אבוקה פירושה חבוקה ומצוותה מן המובחר, מדוע אין יוצאין לכתחילה בברכה על אור של כבשן?
אילו חסרונות בהשקפה ובאמונה עלולים לעלות כתוצאה מריבוי הנרות בהבדלה?
היש לחשוש שהבעלים של המלון לא התקינו עירובי חצרות ואז יאסר מלהוציא חפציו מן החדר?
היכן יניח המפתח לדלת החדר, יהודי המתארח בחו"ל בבית מלון בבעלות של גויים?
מהו, אם כן, הפתרון לאורח יר"ש הנאלץ לשהות בשבת בבית מלון בחו"ל או בישוב שרוב תושביו אינם שומרי מצוות?
מהי המלאכה שיש לחשוש לה לאסור השימוש במגבונים אלו בשבת?
מה ההבדל בין סחיטת בגד שנשרה במים לבין סחיטת מטלית שסיפגו בה משקין ע"מ להצילם?
מדוע הגביל הגר"ע יוסף היתר שימוש במגבונים רק לקטנים והאם בנסיבות דומות ניתן להתיר גם עבור בוגרים?
לכבוד מו"ר הרב רצון ערוסי שלום רב.
1. הלכות שבת פרק ו' הל' ג': עָשָׂה כֶּבֶשׁ לֵירַד בּוֹ מִן הַסְּפִינָה, יֵרֵד אַחֲרָיו יִשְׂרָאֵל. האם מדובר שעשה/יצר/בנה ממש כבש או שמא רק הניח לוח? באיזה מלאכה מדובר?
2. מה ההבדל בין "גוי" כפי שמופיע בהלכה הנ"ל לבין "נוכרי" המדובר בפרק י"ב הל' ז'? (ובכלל מה ההבדל).
א. אם סידר את הכבש בשבת, הרי זה בונה ואם התקינו לספינה אפשר שזה מכה בפטיש, בין כך ובין כך מדובר באיסור תורה. אילו ישראל עשה זאת לעצמו.
ב. בשתי המשניות כתוב נכרי. שבת, ט"ז, הלכה ו' נכרי שבא לכבות. והלכה ח' נכרי שהדליק את הנר. ורבינו הוא ששינה. פעם כתב גוי פ"ו, הלכה ג'. ופעם כתב נכרי, פי"ב הלכה ז', ללמדנו הוא נכרי הוא גוי.
ג. בעזרת ה' יתברך. רבנות ודיינות ועוד.
האם שבת נדחית גם בנסיבות אלו למרות שמדובר באדם שהכניס עצמו למצב סכנה?
האם בנסיבות כאלה נדון את המתאבד לדעת כשוטה היות וביצע המעשה מתוך טירוף הדעת?
לכבוד מו"ר הגאון ר' רצון ערוסי שליט"א
שלום וברכה וכט"ס.
א. ראיתי שהרב ענה לשואליו שמלאכת בורר לדעת רבנו רק כאשר מוציאים פסולת מאוכל בדבר בלול [וכ"כ האור שמח]
אולם אנני מצליח לדייק זאת מרבנו, אשמח אם כת"ר יאיר ענינו במאור תורתו?
ב. האם מותר לדעת רבנו להשרות בשבת נענע וכדו' עם מים וסבון או שמא יש בזה סרך של מלאכת בורר?
א. אכן אין הגדרה של מלאכת בורר בדברי רבינו. אבל מכלל הדוגמאות שרבינו כתב החל מפיהמ"ש, ז, א, וכן בהלכותיו, שבת, ז, ו, י. ח, יא, יד: כא, יז: שביתת עשור, א, ג, בכולן מדובר בדברים המעורבים פסולת באוכל, ושיש צורך בפעולה מיוחדת כדי לברור לנקות (פיהמ"ש) אבנים קטנות מן הדגנים או הקטניות, או לסנן, או לנפות, משמע שמדובר בדברים המעורבים שאין מקורן ניכר. והוא שהתיר לקנח עלים פסולות מן הבריאות ביוה"כ כי מקומן ניכר.
ב. נראה שמותר, כי השו"ע התייחס לאיסור להשרות כרשינין. וע"י אותה שהייה הפסולת צפה. והמשנה ברורה שם, ס"ק כח, שגורם שהפסולת תשקע כגון עפר. אבל בעלי הנענע מטרת החיטוי היא בעיקר מפני תולעים, ואלה, אם הם קיימים, הם זעירים ביותר שאינם צפים ולא שוקעים אלא מתרסקים ע"י החיטוי.
ג. כן. כי אין בכתב זה ממש, ואינו מתקיים.
האם ניתן להתייחס לכל אחד ככלי בפני עצמו או שכל אחד מהם משלים את משנהו לכלי אחד?
באילו נסיבות נאמר הכלל הידוע: "אין בניין וסתירה בכלים"?
היש לחשוש לגזירת חז"ל "שמא יתקע" במסמרים שהינו איסור בונה מדאורייתא?
לא נמצאו אירועים
בעזרת 
