כתב רבינו: "ור"ח אב שחל להיות בשבת מפטירין חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי (=חזון ישעיה), תפילה, יג, ד, וזהו מנהגנו. וכתב מהרי"ק, שם, סוף אות מא: וכשחל ראש חודש אלול בשבת מפטירין השמים כסאי, ולא הפטרה דנחמתא. משום דמנהג מאוחר הוא יחסית, ורק ב"ערינו", ועוד שאין בה זכרון ראש חודש, מה שאין כן "חזון" שהמנהג בתימן מנהג "כל ישראל", ואף יש בה זכרון ראש חדש, וכדלעיל".

1. עליו להשמיע לאזנו, אבל לא באופן שיפריע לאחרים.

2. אין בדברי רבינו שום כללים או סייגים לגבי גזירת צפורניים בימי חול. ולא לגבי אופני נעילת נעליים.

רחיצת הרגלים לתפילת שחרית נזכר גם ע"י רס"ג ורע"ג, ויש לו שורשים תלמודיים, ותכליתו הכנה לעבודת ה'.

עם כל זה, אבותינו לא נהגו במנהג זה, וכן אני נוהג וכך אני מניח שמהרי"ק נהג.

לפי הרמב"ם אין נוהגים לחלוץ תפילין לפני תפילת מוסף.
מנהג זה התחדש ע"י המקובלים והוא חדר לתימן לפני כמאתיים שנים. אבל הר' קאפח נשאר נאמן להרמב"ם ולא חלץ את תפיליו.

א. לא. אלא כשגומר התפילה, כלומר אחרי אמירת עושה שלום. ורק לאחר, כורע ונותן שלום משמאל עצמו, ואח"כ מימין עצמו. והכל בדממה. עיין דברי מהרי"ק על דברי רבינו, תפילה, ה, י, אות לד. ומנהגנו שבזמן שאנו אומרים עושה שלום, ותוך כדי אמירה כורעים ונותנים שלום לצדדים הנ"ל.
ב. מיד כשאומרים מודים.

תאמרי מזמורים אלו, כמזמורי תחינה, וה' ישמע תפילתך.

1. בבתי כנסת אשכנזים או ספרדיים מותר לתימני שהוזמן לעלות לתורה ולברך. כי הס"ת כשר לפי שיטתם. וקריאת התורה היא חובת הציבור ולא חובת היחיד. לענ"ד מארי אסר זאת.

2. רצוי שהוא בעצמו יקרא, ואם לא שיקרא בלחש.

3. אם קורא בלחש שיקרא בהיגוי תימני.

4. עימו יחד