כיצד מחד פסק הרמב"ם שאין מברכין על מים אחרונים מפני שהם משום סכנה ומאידך פסק לברך על מצוות עשיית מעקה שגם היא משום סכנה?
האם ניתן להשוות בין הסיכונים המידיים של מים אחרונים לבין הסיכונים הרחוקים שבחוסר מעקה?
האם ישנם נסיבות, גם לשיטת הרמב"ם, שאין לברך על עשיית מעקות לסילוק הסיכונים?

האם התורה חייבה באחריות רק על נפילה מגג או אף בכל מכשול שטומן בחובו סכנת נפשות?
מהם התנאים ובאילו נסיבות תחול האחריות למכשול על הבעלים?
האם השוכר לא יתחייב ב"לא תשים דמים בביתך" ומי יתחייב בתשלומי נזיקין למי שנפל ונפגע?

החייב הוא לעקור את העצים או לפצות את חבירו בדמי שימוש?
האם יש קשר בין דיני ממונות (נטיעה בגזל) לבין דיני איסור והיתר (איסור ערלה)?
אילן שצמח מפרי שנשר ונטמן בעפר (עולה מאליו), באילו נסיבות יהיה פטור מאיסור עורלה?

האם שבת נדחית גם בנסיבות אלו למרות שמדובר באדם שהכניס עצמו למצב סכנה?
האם בנסיבות כאלה נדון את המתאבד לדעת כשוטה היות וביצע המעשה מתוך טירוף הדעת?

האם ניתן ללמוד מהאיסור להניף ברזל על המזבח לאסור גם כניסה לבית כנסת עם נשק או שזה תלוי בנסיבות?
מדוע הרמב"ם והשו"ע לא פסקו להלכה את המדרש התלמודי על מעשה פנחס שאין נכנסין בכלי זין לבית המדרש?

מהם גדרי איסור כיבוי בשבת מדאורייתא?
היש נסיבות שמותר לכתחילה לכבות בשבת והאם ניתן ללמוד משם ללהבות אש המוזנות ע"י גז?
האם יש לטרוח בנסיבות כאלו לחפש גוי ע"מ שיבוא ויכבה את האש?

הגמ' במסכת נידה לפי ר"ש מציינת רשימה של דברים מסוכנים משום רוח רעה, האם כך נפסק להלכה?
מה הסיבה שהרמב"ם פסק בהלכות רוצח שלא יניח מאכל גלוי מתחת למיטה, האם חשש לרוח רעה?
מדוע התעלם הירושלמי מסיכונים של רוח רעה אלא החשש הוא רק מפני בעלי חיים מזיקים?

הרמב"ם פסק לחיוב הברכה להולכי דרכים מפני שמסתכנים לאור התנתקותם ממקום ישוב, האם ניתן להחיל הברכה גם לטסים לאור תופעות חטיפות המטוסים?
האם ברכת "הגומל" תלויה דווקא בזמן ובמרחק שהתרחק ממקום ישוב?
החונה במקומות ביניים עד שיגיע למחוז חפצו, האם יברך "הגומל" בכל אחת מחניות הביניים?

הרמב"ם פסק שאין לטלטל אותו בשבת למרות שרוח חיים באפיו מפני שנחשב כמת, מה עומד מאחורי פסיקה זו?
האם השתנו הטבעים מאז ועד היום או נשתנו התיאוריות המדעיות בנושא "תינוק שנולד לשמונה" ?
האם קביעת הלכה על בסיס תיאוריות מדעיות מעודכנות אינה רצויה כאשר היא לכאורה עוקרת דין התלמוד?

מה עדיף, לזכות הרבים בעניית אמן "ברוב עם הדרת מלך" או כ"א יברך לעצמו ע"מ שלא יסתכן "שמא יקדים קנה לוושט"?
היש הבדל בדין זה בין אכילה בסעודה לבין השתתפות במסיבת יין או במסיבת קליות ופירות (ג'עלה)?
האם רשאי להכין אותם ע"י שיאמר "סברי רבותי" כדי שיעמדו מאכילתם ישמעו הברכה ויצאו ידי חובה בברכתו על היין ?