היכן צריך להיות מיקומו של הנר, האם חובה לשבת לאור הנר אף זה הדלוק בחצר?
האם חובת הדלקת הנר הינה אישית ומחייבת את האיש להדליק בנוסף לנר שהדליקה אשתו?
נשים המברכות כל אחת לעצמה למרות שכבר הודלק נר ע"י קודמותיהן, האם אין הן נוגעות באיסור "ברכה לבטלה" ?

מהי המלאכה שיש לחשוש לה לאסור השימוש במגבונים אלו בשבת?
מה ההבדל בין סחיטת בגד שנשרה במים לבין סחיטת מטלית שסיפגו בה משקין ע"מ להצילם?
מדוע הגביל הגר"ע יוסף היתר שימוש במגבונים רק לקטנים והאם בנסיבות דומות ניתן להתיר גם עבור בוגרים?

נאמר בברייתא: "אין מכבדין לא בדרכים ולא בגשרים..", מדוע לא הזכיר זאת הרמב"ם בפסקיו?
האם ישנה הגבלה לכיבודים דווקא בפתח הראוי למזוזה או מקום שאינו מכובד או במקום הסכנה?
כאשר עפ"י כללי התעבורה ישנה זכות קדימה לתלמיד על הרב, האם יכול התלמיד לוותר על זכותו לטובת רבו?

חכמי ישראל גזרו שלא יקרא לאור הנר שמא יטה, האם גזירה זו מתייחסת לכל מקור אור כולל נרות שעווה ואף נר חשמלי?
ומה יהיה הדין בנורה חשמלית שעוצמת האור שבה ניתנת לשינוי, האם יש לחשוש גם בנסיבות אלה?
לשיטת רבינו הפוסק שמלאכה שאינה צריכה לגופה חייבים עליה, היש לחשוש לפתיל בנר שעווה הניזון מהשעווה המוצקה?

האם בגלל שטיפול מעין זה נכלל בהגדרת רפוי, יאסר בגלל גזירת "שחיקת סמנים"?
חולה שאין בו סכנה לא נכלל בגזירת חכמים, האם כולל גם מי שנזקק לפעילויות עיסוי והתעמלות קלה?
היש להתחשב לאיסור או להיתר במצבו של החולה וברמת ההתעמלות או פעילות העיסוי?

מצוות קרית שמע, האם ניתן להסתפק בהרהור בלב או לפחות בחיתוך מילים בשפתיים?
האם רשאים לצרפו לזימון לברכת המזון או לצרפו למנין לתפילה למרות שאינו אומר מלה במלה אחר הש"צ?
הנמצא בבית המרחץ ושמע רעם, האם מותר לו להרהר בלב במקום להוציא בשפתיו ברכה?

האם המבחן הוא ליל שבת שאותו נער עדיין לא היה בר חיוב ולכן לא יהיה חייב גם בסיומה של שבת?
ומה עם יהודי שעיתים חולה ועיתים בריא האם יפטר מקיום מצוות בגלל שלא היה ברצף הבריאות לאורך תקופת חיוב המצווה?
האם יש להתייחס בקביעת הלכות במצבים שכאלו הינה נקודתית. דהיינו, על בסיס מקומו ועל בסיס זמנו?