מנהג אבותינו בתימן להתעטף בטלית גם במנחה וערבית. בארץ התרופפנו בעניין זה. יש מגמה להחזיר עטרה לישנה. אנו מצליחים לעשות זאת במנחה של שבת. אבל בימי חול עדיין מדובר בבודדים מאוד, ולכן אם רב ביהכ"נ תימני אינו מתטעף, כדאי לשאול אותו ולראות אם הוא מוכן ליזום החזרת עטרה לישנה, ואם לא - אם לא תהיה לו הקפדה שאתה תתעטף, כדי שכמוך יראו וכן יעשו. אבל בשטיבל אל תנהג כן, כי הם לא נהגו בכך.

כשם שהברכה על המצווה צריכה להיות עובר לעשיית המצווה, כך אסור שתהיה עובר דעובר, ואם יברך בטרם יפשיל שרוולו, הרי זה עובר דעובר. אלא יפשיל שרוולו, יניח התפילין במקומן, יברך , ואחר כך יהדק את הרצועות ויכרוך.

לכתחילה שחור כשחרות עורב, אבל גם כשדהה ונקרא שחור בפי הבריות, כשר.
וצריך לפחות שיהיה רוב השיעור של אורך הרצועות שחור. כך ברצועות המשתלשלות עד הטבור. וכך ברצועה המקיפה את היד, וכך ברצועות שמקיפות את הראש כלומר אם נקלף הצבע השחור ממיעוט, עדיין אינו פוסל.

לפי הרמב"ם אין נוהגים לחלוץ תפילין לפני תפילת מוסף.
מנהג זה התחדש ע"י המקובלים והוא חדר לתימן לפני כמאתיים שנים. אבל הר' קאפח נשאר נאמן להרמב"ם ולא חלץ את תפיליו.

הבעיה היא לא עור בהמה גסה, אלא שאם עשו את הקלף שהוא לפי רבינו דוכסוסטוס הרי התפילין פסולים. ואפילו אם עשו הקלף שהוא נחשב לפי רבינו קלף ועיבדוהו רק בסיד, התפילין פסולים. ואשר לפרשיות, אם כתבו הפרשה האחרונה סתומה לא לפי שיטת רבינו, התפילין פסולים. ואלו מקצת דברים. פנה לרב יובל נפש שהתמחה עיונית ומעשית בעניינים אלו שיבדוק את התפילין שלך. ועד אז הניחם בלי ברכה מספק.

המנהג לפני מהרי"ץ הוא כנראה לפי רבינו, שמשלים הנחת תפילין של יד לחלוטין, ואח"כ של ראש. ומהרי"ץ הורה לקשור על האצבע האמצעית, ואח"כ של ראש, ואח"כ להשלים של יד.