כתב רבנו בפרקי מאוד שמיטה יורל הלכה 13 פירות שביעית הן מוציאין אותן מהארץ לחוץ לארץ ואפילו לסוריה ואין מאכילין אותן לגוי ולא לשכיר ואם היה שכיר שבת או שכיר שנה או שכיר חודש או שקצץ מזונותיו עליו הרי הן כאן שבתו ומאכילין אותו ומאכילין את האחסניה פירות שביעית. ובכן הלכה אחת שאסור ליהודי להוציא ירקות של שביעית שהם מותרים מחמת סביחין אבל קדושים בקדושת שביעית כי זה מה שבדרך כלל ברגע זה בעת הזו מעסיק אותנו ולשיו פירות של שביעית שהם קדוש שמקדושת שביעית אסור לו להוציא פירות של שביעית מן הארץ לחוץ הארץ או כשיהיה יין של שביעית אסור לו להוציא יין של שביעית מהארץ מחוץ הארץ לדעת רבנו שמשון בגלל החשש של ביעור כשיגיע זמן הביעור ואז רבנו שמשון פוסק כמו הדעה כמו אחד התנאים שאומר שצריך להחזיר את הפירות שביעית לארץ ולבערם בארץ ולא כמו תנקמה שאומר שאפשר לבערם בכל מקום וזאת לא שיטת רבנו בעוד שלפי הרבד החשש הוא כיוון שהחנוש בגולה לא משתמשים בפירות שביעית אזי הם עלולים להשתמש בפירות שביעית שלנו אנחנו שמגיעים אליהם שלא בקדושת שביעית כי הם לא רגילים לכללים של שמירת קדושת שביעית וזה נראה טעם שרבנו מסכים לו. ולכן א אדם שיוצא לחוץ הארץ וכמובן בהיתר כי אסור לתת לחוץ הארץ רק לצורך נשואין, לימוד תורה, לצורך מצווה. אז אם הוא יוצא לצורך מצווה ולוקח איתו פירות שביעית, השאלה האם יש לזה היתר או לא. תשובה, נראה עם הדברים שהוא לוקח עצמו בכמות מועדת סדה אישית שלו לעצמו מותר כי כל החשש שהם לא ינהגו בקדושת שביעית ואם לא אם הוא לא לוקח בכמויות גדולות כדי לחלק לאחרים אז נעים הדברים שזה מותר שהרי בגמרא פסחים דף נב עמוד שב סיפרו על רב ספרא שיצא עם קד של יין שביעית מהארץ לחוץ הארץ ודנו שם בגמרא ביחס לבעור אם צריך להחזיר את זה לארץ כדי לבער או לא. לא דנו ביחס לקשרות של המעשה שלו שהוציא את זה בכלל לחוץ הארץ. אז אמנם התוספות מחלקים חילוקים שם בני היתר אולי הוא הוציא את זה בשגגה אבל נראים הדברים שכל עוד מדובר בכמות קטנה אישית סדה אישית מותר ואין בעיה בדבר אלא שתעורה בעיית הביעור כך יוצא שאדם אשר יוצא לחוץ הארץ אז אם הוא לוקח צדה אישית ורק אישית מותר מעל לזה אסור דבר נוסף ואין מאכילים אותו אותן לגוי דהיינו היום אין בית כמעט אשר אין בו עובדים זרים פיליפינים תאילנדים בשביל לסעוד זכנים חולים והשאלה היא אם אדם כניס לביתו פירות וירקות שהם קדושים בקדושת שביעית והוא מרשה להם לאכול אז יוצא שהוא נותן לגוי פירות והר הגוי לא מצווה לשמור קדושה צביעית וכך הוא גורם היהודי גורם שלא לא תישמר מה קדושת שביעית בפירות שלו בפירות שלו כתוב ולא לשכיר שכיר זה אפילו יהודי שיודע לשמור קדושת שביעית למרות הכל אסור למעביד לתת לשכיר פירות במקום הזכורתו כי זה נראה כסחורה אבל אצל גוי לא רק שהוא שכיר כשהוא שכיר ודאי שזה חלק ממזכורתו וזה כמו סחורה אלא אפילו שהוא לא השכיר שלו אלא סו גוי שותטב איתו חבר שלו אם מותר לדבר על חברות עם גוי אסור לתת לו כי הרי הוא לא ישמור קדושת שביעית כי הוא לא מצווה על כך ואז הוא יוצא שהיהודי גורם להפסד קדושת שבעית ופירות שביעית. אז מה עושים במקרה הנדון שיש בתים שיש בהם תאילנדים, פיליפינים? אז א' להכניס פירות שביעית פירות פירות ירקות שאין אין בהם קדושת שביעית. זה הדבר הכי הכי בדוק והכי טוב. דבר שני ש אכן באמת כל עוד הוא אוכל יחד עם כולם אין בעיה. אבל מהרגע שנותנים לו רשות לאכול לבד לפי צרכיו או לפי שימושיו זה אסור. אלא אם כן מתנים איתו ואומרים לו האיבולים של השנה אתה משתמש רק באופנים אלה אלה אלה אלה מדי פעם עושים גיחות כדי שיהיה רטת ולא ירח אומנותה כי במיוחד ההוראה הזו מחייבת את המציאות כלפי אותן משפחות שהזקנים או החולים ממש לא יכולים לשמש את עצמם לחלוטין והעובדים הזרים הם בלעדיים בבית, הם המבשלים, הם המכינים את האוכל, הכל מכל בידיהם. שוודאי וודאי שלפחות קרובי המשפחה שמדי פעם פעם מגיעים כמו שהם צריכים לדאוג שלא תהיה בעיה של בישול, כגון שהם יבשלו אחת לשבוע והעובדים רק יחממו. כך אותו דבר בפירות יתנו להם הוראות כאלה וכאלה מד פעם יעשו פגיחות כדי שכן יבטיחו שהם פועלים לפי הכללים שאם נותן כאמור יש חשש איסור בדבר רבי חני