לא אחיני מונות בעולם המשפט מתמודדים עם מה שנקרא מכת מדינה, מכת טבע או בביטוי כוח עליון. אז בדרך כלל משפטנים נוהגים להצנות ברמת ההסכמים מה יהיה הדין אם אם יהיה כוח עליון, אם תהיה משהו שיסכל את את החוזה מכוח עליון ומתנים בדרך ההתניה מה יהיה הדין וכמובן שכשיש התניה זה עניין אחר הבעיה מתחילה כשאין התנאה בין שני בני אדם שקשורים בקשר עסקי או חוזי ואז השאלה מי סופג את מה שנקרא מכת מדינה או מכת טבע או מה שנקרא יותר נכון ויותר אמיתי יותר קרוב ליהדות כוח עליון אוכן אנחנו מוצאים בדברי רבנו בהלכות שכירות בפרק שמיני הלכה חמישית שרבנו כתב את הדברים הבאים הסוחר או המקבל שדה מחברו ואכלה חגב או נשתדתפה חגב זו מכת חגבים תרצו תראו זה מכת טבע כוח עליון אם ארע דבר זה לרוב השדות של אות העיר מנקה לו מחורו הכל לפי ההפסד שערעו כלומר אדם אשר שכר שדה ובא מכת הרבה מכת הארבה הזו הגעה ברוב השדות שלא תהיר. מי שסופג את זה זה המחיר. למה? מאחר וזה מקומי ולא נקודתי. אז המחיר סובל את זה וזה נקרא בלשון הגמרא מזל לא גרם. ועוד נתייחס לביטוי הזה מזל לא גרם. ואם לא פשטה המכה ברוב השדות אינו מנקה לו מחורו. אף על פי שנשתתפו כל השדות. של בעל הקרקע. כלומר, אם אנחנו רואים שראובן המחיר, כל השדות שלו הוק על ידי מכת הערבה, אבל זאת לא הייתה מכת הרבה שפגעה ברוב השדות של העיר, אלא בכל השדות של המחיר. עדיין מאחר ועכשיו מי שמטפל באותה קרקע זה החר עצמו. ובקרקע שאותה הוא חכר היא זו שני זוכה מזלו של החוכר גרם כאמור עוד מעט נראה מה זה הביטוי הזה מזלו של החוכר גרם על כל פנים הוא סופג את ההפסד הזה הוא סופק את ההפסד הזה אנו מוצאים הלכה נוספת מעניינת נשתתפו כל השדות של הסוחר או המקבל אף על פי שפשתה המכה ברוב השדות אינו מנקה לו מחורו שאין זה הפסד תלוי אלא בסוכר שהרי כל סתותיו נשתתפו כלומר הייתה מכת הרבה אבל צהורה באמת זו הייתה מכת הרבה שהקתה את רוב השדות באותו מקום מהבחינה הזו מי היה צריך לספוק את הנזק המחיר אבל מצד שני הלכנו ודעקנו החר הזה אשר חכר שדות ויש לו הרבה שדות כל השדות שלו שחחר אותם אחת לאחת הוקוב מכת הערבה. אה, אנחנו אומרים ככה, לגבי החר עצמו, זה הרי ברור שהוא בכוונת האלוהית. ולגבי המחיר זה ספק כי מבחינת הרוב יכול להיות שהוא בכוונת האלוהית. אז מה שבטוח בטוח החוכר כאן הוא בכוונת האלוהית והוא סופק את הנזק ולא המחיר. כאן אנו מגיעים לעניין הזה מזל. לא גרם או מזה לא גרם אומר רבנו חדו אומר אנו מאמינים שיש השגחה פרטית ואכן באמת א כל אדם ואדם במידת ההתדבקות שלו לבורא עולם
כך יכול להיות מוגן או לא להיות מוגן כגון ניתן דוגמה אם למשל האדם מדובק בצור העולמים אז הוא לא היה חכר באותו מקום כי שכלו הזך והטהור הוא המלאך המשמר אותו שלא יגיע לאותו מקום ואז הוא לא ניזוק שם אבל אם הוא לא מדובק בצורה עולמים אז בהחלט שהוא יכול להנזק שם אז קודם כל העניין של מזל או לא מזל לפי רבנו זה פועל יוצא של חטאים והשגחה פרטית על האדם אלא שקענו מתי זה נופל במחיר מתי זה נופל בחר והראנו שיש אפילו מאזן בלנס איפה זה יותר מי יותר בכוונת וזה דבר מאוד מאוד מפלי השילוב של אמונה ומשפט מההלכה הזו מוריי ורבותיי הדבר הזה לא נחשוב שזה עניין של א מכת הרבה ושדות כי אנחנו היום לא חברה חקלאית אבל הנה אדם שכר דירה והראה רעידת אדמה רוב הבתים באותו מקום לא ניזקו אבל הבית הזה שהסוחר שכר אותו ניזוק על זה נאמר מזלו של הסוחר גרם כי כיוון שזה נקודתי הוא סובל את הנזקים והוא צטרך לטפל ב בתיקונים כי מזלו גרם זה בעיה בעייתו שלו אבל אם הייתה רעידת אדמה אשר גרמה לכך שרוב הבתים באותה עיר ניזוקו אז לא הסוכר מזלו גרם אלא מזלו של המזכיר גרם שהרי המקום הוא שייך למקום והמקום הזה על הכוונת והוא חלק מן המקום ולכן הוא הסופג את הנזק הנה כיכן הראנו משהו מעניין בקשר בין אמונה ובין משפט וגם בקביעה אם אין התנאה אם אין הסכמה מפורשת בהסכם מי סופג את מה שנקרא נזק של כוח עליון ועדיין דנו אך ורק בנכסה דלאנידה מה בנוגע לנכסה דנידה בעזרת השם בפעם אחרת