לא אחת מתעוררת השאלה ביחד לדברים שנפסלו מאכילת כלב. והשאלה היא האם יש בהם איסור של בא להיראה ובא להימא? והאם יש בהם איסור אכילה לעניין חמץ? לעניין בלראה מצא הלכה מפורשת היא בדברי רבנו לעניין הטריד די לנו בכך שהוא כבר לא ראוי לאכילה לאכילת אדם שמותר לקיימו בפסח אבל הדבר פשוט שאסור לשתות אותו השאלה היא לגבי דבר שנפסל מאכילת כלב האם הוא מותר באכילה או לא למשל נותן דוגמה. הלחם אשר שרף אותו היטב היטב לפני פסח באופן שהוא כבר הפך להיות פחמים. נאמר בהלכה בדברי רבנו, אם הוא שרף אותו לפני זמן איסורו, מותר לו להשתמש בפחמים לאחר זמן איסורו. כי כיוון ש לפני זמן האיסור הוא הפך להיות כבר פחמין. מותר לו לההנות לפחמים בפסח, כי איסור האכילה ואיסור ההנאה הוא רק על חמץ. והרי נכנס פסח הוא כבר אינו חמץ. לכן מותר לו לההנות ממנו. אבל אם כבר נכנס הפסח והוא חמץ, אזי גם אם הוא פחמין אסור לו לההנות. כיוון שהאיסור ההנאה עומד וקיים גם במצב של פחמים ואז עשו לו אפילו להסקה בגלל שכאמור האיסור ההנאה כבר היה בו מראשית הדרך. השאלה היא לגבי דברים שנפסלו מאכילת כלב מלפני זמן האיסור ה אם כאמור מותרים הם גם באכילה לא רק בהנאה הנה למשל סבון הוא נפסל מאכילת כלב ומאחר והוא נעשה לפני פסח מותר לנו לההנות בו בפסח זה לא שונה מאשר הפחמים שנשרפו ונחרו מלפני פסח שמותר לנו להשתמש בהם וליההנות מהם בפסח אז עניין הנאה מסבון שנעשה בחמץ מלפני פסח מותר לנו לההנות בו היו שהחמירו ואמרו בגלל שבסבון משתבנים ואז שיחה היא כמו שתייה או כמו אכילה אסור אבל אנחנו חולקים עליהם וטועמים ששיחה היא כמו שתייה רק לעניין יום הכיפורים, לא לעניין זה. ומשום כך אנו מתירים להשתמש בסבון שהוא איננו כשר לפסח, גם לצורך סיבון הגוף עצמו. אבל האם אדם יכול או רשאי לאכול פחמים? נכון שזה לא הגיוני ונכון שבטלה דעתו מכל אדם, אבל מאחר פחמים האלה היו חמץ השאלה היא האם הוא יכול לאכול אותם במובן ההלכתי, לא במובן המעשי. והתשובה היא לכאורה האם יש שרך איסור בחמץ כמו ביום הכיפורים. ביום הכיפורים אסור לאכול גם דברים שנפסלו מאכילת אדם ואולי אפילו מאכילת הכלב בגלל שסוף סוף זה מהנה את הגוף, סוף סוף זה מכיל אוכל, לא משנה שהוא נפסל מאכילת כלב, סוף סוף זה אוכל לגוף. אז נכון שזה מאוס, אבל סוף סוף הוא אוכל אז פטור. אבל אסור. אולי גם כן לעניין חמץ אף שמבחינת מאכלות אסורות זה נקרא דבר מאוס וקצו בו. אבל סוף סוף הוא נותן לגוף משהו ובדרך אכילה באמת בשולחן ערוך הלכו לחומרה בעניין הזה ו זה נאמר בשולחן ערוך אור החיים סימן תמב סעיף דבר שנתערב בו חמץ ואינו מאכל אדם כלל או שאינו מאכל אדם כגון הטריק כמחו בו אף על פי שמותר לקיימו אסור לאכלו עד אחר פסח כלומר הוא מבחין בין איסור קיום לאיסור אכילה שאיסור אכילה יש מה שנקרא גדר אח שבה החשיב את זה לעצמו שזה טוב ולכן אסור לאכלו כיוצא בדבר אנחנו מוצאים בשולחן ערוך בסימן תסז שאעיף טו טז חיטה או שעורה שנמצאת בזפק בזפק העוף לאחר שהבבו אותו העוף מותר והחיטה השעורה צריך לשרפם זהלא חשיבה כמעוקים כלומר לעניין טומאה אם למשל כלב אכל בשר בשר המת ושהה הבשר המת בתוך כלי העיכור של הכלב שלושה ימים נחשב הבשר הזה כמעוקל ואם הכלב מת כבר הבשר המת הזה שנמצא במאב לא יביא טומאת אוהל באותו מקום אבל אם זה פחות משלושה ימים זה לא נחשב כמעוק ואם הכלב מת אזי כל הבית יהיה טמא בטומאת מת מדין טומאת אוכל לא בגלל הכלב אלא בגלל בשר המת האדם שנמצא במאה הכלב ובדגים ובעופות אז נאמר שם בתוך מעת לעת זה נחשב מעוקל פחות מזה לא נחשב למעוקל ושוב אם הם התפגרו הנפקמינה היא אם אם בגלל מה שיש בתוך מאיהם טומאת מת, אם זה מטמא את כל הבית בטומאת מת ואז האדם הנכנס לשם נטמע או לא. זאת אומרת לגבי טומאה אנחנו יש לנו גדרים מה שנחשב בתוך הקיבה אם הוא נחשב כמעוקל ומתי הוא נחשב כמעוק מזה רצו פוסקים לומר שחיטים שנמצאים בזפק של העוף אם הם כבר שהו כדי עיכול אז אולי כמו דין טומאה כמו שלעניין דין טומאה הם נחשבים כמעוקים כך לעניין איסור חמץ יחשבו כמעוקים אבל מרן פסק כדעה שאומרת אין להשוות דין איסור לדין טומאה ויש להחמיר בחים האלה אפילו איננו רואים אותם מבוקעים ואין להם דין של פרש לעניין זה ולא מעוקלים אם ניקע אותם עשו הם עשו סורים והם עוסרים אפילו את ה את התשבשל איתו יוצא איפה שכל דבר שנפסל חמץ שנפסל מאכילת כלב אם אדם ישים אותו לפי לאכילה אף שבטלה דעתו אצל כל אדם יש גדר אחשבה לעניין אכילה לא לעניין בא לרעה ולמצא וזה אסור מכאן נבין שאנחנו מורים ו שמותר להשתמש בשפתון בשפתון הפלוש מאכת אלב אם יש בו חימוץ אסור למה אם פירור מהשפתון או הלשון תיגע בשפתון הרי יוצא שהוא אוכל כאילו חמץ או מעט מהחמץ וזה גדר אח שבה ולכן לעניין אכילה אנו מחמירים אז תמרוקים שהם הם עניין של חמץ מותר בכל חלקי הגוף אבל לא קרוב לפה תמרוקים אשר הם הם חמץ והם קרובים לפה אפלו שהם פסולים מאכילת אדם אסור שאדם ישתמש בהם שלא יקשל באיסור אכילת חמץ אפילו שכאמור נפסל מאכילת מאכילת כלב זהו דין מיוחד שבאיסור חמץ שמחמירים מאוד מאוד באיסור האכילה בו. ומכאן אלה אשר משתמשים בציפורן בציפורן בשביל ברכת על הריח ברכת ההבדלה. יש ציפור ציפורים כאלה שהם מלוטשים על ידי המלנים כדי לייבש אותם ולשמר אותם הרבה זמן. אז לקיים אותם מותר אבל להשתמש בהם להנאה בלבד מותר ורח זה רק הנאה ומותר להשתמש בהם כ מאחר והיהם מלפני הפסח אבל כל שהוא מקרב דבר לפיו עלול חלילה לקשל בהכנסת דבר לפיו צריכים מאוד מאוד להפחיק דבר כזה רבי חנן גשכל