כתב רבנו בפרק חמישי מהלכות עניות הלכה עשירית בעניין שעה בעב והיום רצון 17 תמוד אבל כדי ללמוד משם על כאן עוברות ומניקות מטענות ומשלימות בתשעה באב ורבנו בהתחלה מנה את כל התעניות ביחד תעניות החורבן ולפסח תאום ייחד את תשעה באב ורק אותו משאר התעניות וכתב שעוברות ומניקות מטענות ומשלמות בתשעה באב משמע שבשאר הצומות על החורבן כמו היום 17 ב צמוד עוברות מניקות אינן מטענות כלל ובאמת שיש שלוש דרגות בתעניות הדרגה החמורה ביותר זהו יום כיפורים שמתירים לא לטענות רק בספק פיכוח נפש אבל אם אין ספק פיכוח נפש חייבים לטענות ואין לו לומר שעוברות ומליניקות חייבות להטענות אלא אם כן מדובר ביולדת שעדיין היא בתוך השבעה אבל אם לא היא חייבת להתענות ביום הכיפורים מה שאין כן בתשעה באב אשר הוא קש ליום הכיפורים הושבה ומדרנן שמים אותו מערב עד ערב וגם עשרו בו חמישה אינויים כמו ביום הכיפורים ולמרות הכל לא העמידו אותו כמו יום הכיפורים שרק בספק פיקוח נפש הוא נטחה לא אלא הוא נטחה מפני חולי כלומר כל מי שהוא חולה א אף על פי שאין בו פיקוח נפש פטור מן הצום עוברות ומניקות הם בדרכה חוטה מחולי שאין בו סכנה ומכאן לשאר צומות אם בשעה באב הוא נטחם מפני חולי שאין בו סכנה כל שכן בשאר צומות אלא שאם אנחנו נאמר שבת האב עוברות ומליקות שהם פחוטות מחולי שאין בו סכנה פחוטות בדרגה והן מטענות בתשעה באב ובשאר הצומות על החורבן אינן מטענות הרי יוצא שחולי אפילו לא חולי גדול אלא חולי שיש בו איזשהו צער לאדם כבר אפשר לאדם להיות פטור משלושה צומות. אומנם אין הכוונה שהאדם ינהג בימים האלו עדן בעצמו, אלא הכוונה מאפשר לו את השתייה, מאפשר פשרים לו את האכילה, אבל לא שהוא ינהג עדן. העיקר הוא שלא מצטער בהדר האכילה והשתייה. זו המדרג של התעניות הללו. הכי חמוד זה יום הכיפורים, הכי קל זה שלושה הצומות הללו ובתווך נמצא תשעה באב. המגיד משנה אומר לעניין עוברות ומניקות שהם פטורות בין שעה באב. הוא מביא את המקור בתלמוד נאמרה פרק מקום שנהגו סכים נד עמוד ב. והוא מביא את דברי הרמבן רבי משה בן נחמן אלא מי הוא היה כל 30. כלומר מה שאנחנו אומרים שמניקות מטענות הנמלא מ-30 יום עד 30 יום היא אין הצמה כך אומר הרמבן אלא מיו חיה כל 30 וכן חולה שהוא צריך מאכילים אותם ואין צריך עומד כלומר יולד שהיא בתוך 30 יום לל דתה וכן חולה לא שאין בו סכנה שהוא חולה והוא צריך לאכול אזי מאכילין אותו בתשעה באב ואין צריך עומד ובמקום חולי לא גדו רבנן עד כאן לשונו של הרמבן ובאמת יוצא לפי זה שכשאנחנו אומרים שבשאר צומות כמו 17 בצמוד מנק אינה צריכה לצום אין הכוונה ב-30 יום שהרי ב-30 יום זה גם בתשעה באב היא לא צמה כי תשעה באב אף ששבו אותו ליום הכיפורים עובדה ש יולדת בתוך 30 יום או חלק ו ביום הכיפורים לא רק עד שבעה ולא יותר בשלושה לגמרי ולאחר מכן זה תלוי מצריכה אבל רק עד שבעה ולא יותר ואם כן עכשיו שאנחנו אומרים שיולדת כל 30 יום פתורה מתשעה באב הרי בשואה עשר בתמוז מה נחשבת מנקת כל 24 חודש היא נחשבת למנקת והיא פטורה הרי שאנחנו רואים שבצומות הללו שלושה צומות הנותרים אז הקלו בהן ודבר פשוט הוא שאם תנצה לומר שאין מאכלים אלא מקום סכנה למה ראו למאמר עוברות ומליקות מטענות השתא חולה שאין בו סכנה מתענה אלו לא חול שכן רואים בדברי המגיד משנה שהוא אומר אלו לא חול שכן שאמרנו שהחולה שאין בו סכנה הוא מצב הרבה יותר קל מבחינה הלכתית לאכילה ולשתייה יותר מאשר עומרות מניקות כי הם בדר חותם חולי שאין בו סכנה במובן הבריאות וממילא לעניין ההלכה אלא ודאי לא החמירו במקום חולי וכן לדקדק מכאן שעוברות ומניקות פטורות מלטענות בשלושה צומות אחרים שלא החמירו עליהן אלא בשעה באה בלבד אבל הוא שתם ולא פירש כמה זה עוברות ומניקות שהם תורות משאר הצלומות אומר הרמיוס יוסף אישה מעוברת או מנקת אינה מתענה בתענית של העשר בתמול הוא שאר תעניות אלה באב לבנות אשכנב יש להקל בזה שנסתמה נחשבות כצטערות הרבה מדוע הוא אומר ואף לפנות אשכנז יש להקל בזה כיוון שבשולחן ערוך בסימן תקנא אומר הרמה מוסיף עוד הערה בסימן תקנ אומר מרן הכל חייבים לטענות ארבע צומות הללו ואסור לפרות גדר הוסיף הרמה הגהה מי עוברות ומניקות שמתערות הרבה אין להטענות ואפילו אינן מצטערות אינם אי אינן מחוייבות להטענות אלא שנהגו להחמיר ודווקא בשלושה צומות בשאר ואב מחוייבות להשלים כלומר הרמה מודה שבשאר צומות כמו 17 בתמוז עוברות מניקות פטורות מלטענות אלא שמתקיים שאצלהם נהגו העובות ומניקות להטענות בשאר צומות גם 17 בתמוז אלא אם כן הם מצטערות הרבה אומר הרב עובד זוהי שיטה של השנבים אבל השיטה של בני אדות המזרח שהם אמונים על שיטת רבנו ומרן זה שעוברות ומליקות גם כ שאינם הצטערות הם פטורות משאר הצומות חוץ משער באב גם בלי שהם נצטערוות הרבה ומשום כך אומר הרב עובד יוסף אישם עוברת או מנקת אינה מטענה בתענית 17 בגמול ושאר תעניות אלה ואף לבנות אשכנדש להקל בזה שמשה נחשבות כצערות הרבה ומעוברת היא משעברו שלושה חודשים להריונה ואם לא עברו שלושה חודשים והיא סובלת מעקאות או מחושים וחולשה רבה מותר לאכול בצומות אלו כלומר מי נקראת מעוברת שהקר עוברה בשלושה חודשים פחות מכן היא חייבת ברמת העיקרון ברמת המעשה זה תלוי. אם היא מתלוננת מההכאות וכיוצה בדברים האלה אז היא פטורה. חוץ משעה באב. וכן מנקת פטורה במשך כל 24 חודשים ללידה. אף על פי שהיא כבר לא מנקת ובימינו הרי מפסיקות להעניק מהר מאוד. ואפילו אם פסק להעניק. למרות הכל היא פטורה. מהצום מצום 17 תמות וכן אישה שהפילה פטורה מתעניות אלו בתוך 24 חודשים להפלטה ואינן צריכות לפרוע תענית לאחר מכן ומכל מקום גם אלה הפטורות מלטענות ראוי שלא תאכל נתענג במאכל ומשתה אלא כדי קיום הבלד חולה שאין בו סכנה פטור מלטענות בכל הצומות הללו שבמקום חולי לא גזרו חכמים ואפילו ב צעבאב אוכל כדרכו ונו חושש ובלבד שיאכל בצנאה עד כאן אנו רואים רבותיי את המדרג הזה של הצומות יום כיפורים דאורייתא הכי חמור שאב אב ששווה לו כמעט בכלושה צומות אבל ראינו משהו מעניין שבצומות הללו שניתן להקל בהם אז דווקא השניים אז בימי רמה החמירו אפילו על על ה על העברות המליקות שתצום לה אלא אם כן הם מבצערות הרבה ובימינו איננו רעות ולא זר שהשטזים רבים רבים מהם הגברים שבהם לאו דווקא האנשים אלא גם הגברים שבהם אינם צמים פותרים את עצמם מכל סיבה שהיא ורק אחנו התימנים אולי גם עוד מהספרדים שעדיין הדוקים בצומות הללו וצמים אותם אנשים אשר ברוך השם כוחם במטניהם להראות שתורת חיים היא כזו שהאדם שמקיים אותה מתוך ידיעת ההלכה הוא מקלכן שההלכה מקלת מקלה הוא איננו גולש ואיננו חולש להכלה מעבר למה שההלכה הקלה אלא מה שהתורה התירה התירה מה שהלכה התירה התירה מעבר לזה לא הוא שומר על הכל כפי שההלכה מחייבת לעומת זאת יש בבני אדם אינם יודעים בדיוק הלכות לאשורם ולשורשם אלא נטיות לחומרות לייסורים מהם לא כולם מהנטיה לחומרה הם נמצ הוא אחר כך את הדרכים איך לעקוף ולהגיע לקולות הגדולות ביותר וכבר הדגמנו זאת בעוד הרבה הרבה דברים כגון אצל חמץ שמחמירים מאוד מאוד בקיום החמץ אפילו בתערובת של 1 ב60 עד 16 ב60 מה שהביא אותם אחר כך למכירות חמץ כמעט פיקטיביות זה מין חומרות שבעוד אחר כך מאוד מאוד לידי קולות וכאמור הרבה הרבה תחומים בהלכה יש כאלה למדנו שמעבר להעלכות של הצלום יש את לימוד הגישה הבסיסית מה היא נקראת תורת חיים וכיצד חי אותה איש לומד את ההלכה מתוך ידיעה את ההלכה ומתוך התודעה שהתורה היא תורת חיים ח