מה הוא ללא מסטיק בצעמיות? וכמובן מטבע הדברים נתגלגל משאלה זו גם לעניין ברכה על עיסת מסטיק אם יש ומה היא ונתגלגל מעניין זה גם כן לעניין מסטיק שגורם נזק לבריות ובכן אם המסטיק מצופה בשכבה דקה של סוכר כדי לתת בה טעם. אזי נחלקו בזה הפוסקים אם יש ברכה על כך שהרבה מן הפוסקים אומרים שמברך בגלל הסוכר שהכל נהיה בדברו. וכך פוסק גם רבודה יוסף וכך נראים הדברים שזוהי ההלכה ובין פוסקים שאומרים שאף על פי שישכבה דקה של סוכר מאחר ויש לנו כלל עיקר ותפל אזי דנים את הדין לפי העיקר ולא לפי התפל ולכן מאחר ובמסטיק עיקרו יעודו דל עיסת גומי שבו שיש בו משום עיסוי החניכיים אזי הסוכר שהוא תפל אין צורך לברך עליו בבחינת עיקר ותפל. אבל כאמור, גם בעיקר ותפל יש כללים מסוימים. אם למשל יש לנו סוכריה שהיא לוז שק ומצופה בציפוי סוכרי, מאחר וזה, על גבי זה, יכול לברך שהכל על הציפוי הסוכרי או כשמגיע ללוז מברך בורא פרי העץ. כי אין שום סיבה לדון בזה עיקר ותפל. וכך גם כאן שיש לנו שכבה סוכרית ויש לנו את הגומי שבדבר. נכון שהעיקר בגומי לעיסה זה הלעיסה של הגומי, אבל נלך לעולמם של לילדים הקטנים. ונראה מה הם מעריכים, את הסוכר שבמסטיק או את המסטיק. ודאי שמעריכים את הסוכר. המסטיק בשלהם זה תפל. נגמר סוכרון, נגמר המסטיק שבו. אז נכון שאצל הגדולים לא, גם כשנגמר סוכרו עדיין יש בו עניין במסטיק שבו, בגומי שבו. אבל אי אפשר לבוא לומר שהגדול בכלל בכלל לא מתייחס לסוכר שבו. בהחלט הוא הוא חפץ גם בזה וגם בזה. ולכן כאמור נראים הדברים שמברך על ה מסטיק הממותק כל עוד מותק שהכל נהיה בדברו. ומכאן אנחנו עוברים לעניין התעניות. האם מותר ללעוס מסטיק בתענית או לא? אז יש לנו שלוש או שלושה סוגי תעני או שלוש דרגות של תעניות. התענית החמורה ביותר היא יום הכיפורים. אסור באכילה ובשתייה גם מדאורייתא. ותשעה באב השבו אותו ליום הכיפורים. אבל מדרבנן אסור באכילה ושתייה מערב עד ערב. וכאמור גם אסור בהנאות חמישה עינויים כמו יום הכיפור. אבל הוא מדרבנן. ויש לנו סוג שלישי והם תעניות כמו תעניות ציבור 17 תמוד עשיר תבת וכ יוצא בזה זהו מעלות השחר על השקיעה הוא עצום דרבנן אבל הדרגה שלו כשתקבעו אותו הדרגה של אלה קבעו אותם פחות שמצטער פטור מהתעניות הללו הוא אפילו צריך להיות בגדר חולה כדי שיהיה פטור ואילו מצא באב מצטער חי בצום שעה באב ורק אם הוא חולה גם ממנו חולה שיש בו סכנה אלא שאין בו סכנה הוא פטור ואילו ביום הכיפורים דווקא אם יש ספק סכנה אז הוא פטור אלה הם שלוש דרגות לשלושה סוגים של התעניות ואם כן ביחס למסטיק עם סוכר אז אומר הרב יוסף בבית צדק שנראה לאסור בכל התעניות בגלל שסוף סוף יש מתיקות והמתיקות הזו גם נבלעת ומדוע הוא מצל נכון להעיר את הדבר הזה שמסטיק עם מתיקות אסור בכל תעניות ציבור כיוון שמצאנו רמה רבי משה איסרלי בשולחן ערוך בהגעל השולחן ערוך אור החיים סימן תקס שהוא כותב את הדברים הבאים הגהה הוא מותר ללאוס עשה עשה כי נמון הוא שאר בשמים ועץ מתוק ללכלח גרונו ולפלוט מלבד ביום הכיפורים דעסור כלומר א הרמה אומר שבכל התעניות לרבות שעה באב חוץ מיום הכיפורים מותר ללעוס עצה קינמון ושאר בסמים ועץ מתוק ולכלח גרונו ולפלוט לבלוע זה ודאי ודאי שאסור אלא ולפלוט שמאחר והוא לא בולע אלא הוא פולט אז לדעת על מה אין שום סיבה לעשות את זה בטעניות לרבות בית שעב חוץ מיום הכיפורים שכיוון שאיסור מןתורה אז עוזרים כל הנאה אפילו הנאה של טעם אפילו הנאה של טעם וריח גם כן אסורה הרעות יוסף אומר שלפי מרן אין התר בתשעה ב שאר התעניות כן אבל בתשאב האב אם הוא לועס כנמון הוא שאר בשמים בעצם מתוק לחלך גלונו ולפלוט גם כן אסור כי הוא אסור גם כן בהנאה כמו ביום הכיפורים רק זה מן התורה וזה מדרבנן אבל בשאר התעניות מותר כי דרגתם יותר קטנה אבל אם הוא לוקח את הגומישה כשהוא ממותק אז זה משהו אחר הוא אומר סוף סוף יש הנאה וזה גם נבלע בגרון וזה כמו מאכל מאכל סוכרי ובאמת לגבי העניין הזה שלעיסת מסטיק שהוא ממותק וסוכרי שאפילו בשאר טעניות אסור זה נכון שזה דבר אסור אם הוא בולע כי אמנן בולע מרן אומר משדרכו לחלחוץ פיו בשחרית בתענית ציבור לא כשר למעבד האחר כי אדם שהוא מאוד סובל מהפה אם הוא לא צח שיניים אז הוא אומר בשאר תעניות הוא לא מדבר כעת על יום הכיפורים חס ושלום א א עם דרכו רוחות פי שעריית בתחנית ציבור לא כשר למעבדה אחרת זה לא ראוי ודאי שהוא לא בולעמים אבל למה לא כשר בגלל שתי סיבות א' שמ יבלע מים ב גם עצם בחינת המים בפה יש בה הנאה מסוימת גם אם הוא פולה זה בעצם הקב שמוביל את מרן בעניין הזה עכשיו אנחנו חוזרים חזרה לעניין שלמדתי גומי לעשא לפני כן אנחנו צריכים להזכיר שני דברים חשובים א' כבר אנחנו מוצאים בתוספתא פרק 13 מהלכות שבת הלכה זן שמותר לעוס מסתכלה בשבת זה שרף של אילן שקראו לו מסחר. מכאן התגלגלנו לשם מסטיק. ומותר לוס אותו בשבת כשמתכוון להעביר ריח הפה. כלומר שם בתוספת אמרו אם הוא משתמש במסטחה לרפואה אסור מדין גדרה שמיש חקסמנים. אבל אם הוא עושה את זה בשביל לסלק ריח הפה ביום שבת אין את הגזירה של שחיקת סמנים כי זה רק סילוק ריח ולא משהו פוזיטיבי של ריפוי. לכן מותר. וכך נספיקה ההלכה בשולחן ערוך וכך בא הרמב"ם. אבל מכאן אנחנו צריכים להגיע לתעניות. השאלה היא מהו המצב של המיסטח? האם זה רק גומי לעיסה שאין בו טעם ולא ריח? או שמה יש בו איזשהו טעם ואיזשהו ריח? כי רבנו פוסק להלכה ב חות שביטת עשור פרק שני הלכה שישית כותב כדלקמן שאתה חומץ מזוג במים חייב זה ביום הכיפורים הכוסס פלפלין בזנג'יל יבש חיוצן פטור אבל זנג'בל רטוב חייב כלומר יום הכפרים כל כך חמור אפילו שהוא אוכל מאכלות מרים שאינם ראויים פטור אבל אסור ה*** פלפלין יבש אז פטור אבל אסור כי הם סוף סוף חריפים לא נוחים לאכילה אבל הכוסף מה זה כוסס האם הוא גם בולע או גם לועס שמעתי שמורי נשאל על לועס כוסס זר בגלל ריח הפה והוא אחר כך לאסור ביום הכיפורים בגלל שהוא אולי מרבה ברוק למרות שהרוק עצמו אינו אסור. הרוק העצמי של האדם. מותר לאדם ביום הכיפורים לבלוע את הרוק העצמי שלו. אסור להכניס מן החוץ לפה אבל כל רוק עצמי מותר. אז מאכד תמצא שאם הוא מרבה ברוק אז אסור. אבל יש אומרים שמור חקך לאסור בגלל הטעם של הזרי העם והריח שזה סוק הנאה שזה אסור. ולפי זה נאמר שבאמת כל דבר של לעיסה שיש בו טעם וריח ביום הכיפורים אסור בגלל חומרתו של יום הכיפורים בתשעה באב יש מקום לדון אם אסור והרב עודה יוסף מורה הובה שאסור את שעה בעב כל שיש בו טעם וריח אסור אפילו שהוא פולט אבל אם מדובר בגומי לאישה אדיי הגומלישה הזה מאחר ואחרי ששר ההמתיקות כבר אין בו טעם ולא ריח ו בכל כל תכליתו הוא העסוי שלחניכיים והעסקה העצמית של האדם לבירדם בכיוצא בדברים האלה הרי לכאורה מותר לפחות לפחות בתשעה באב בשאר צומות ובשעה באב שיש מקום להתיר על יום הכיפורים צריך לחקוך בדבר אבל מותר כך נראים הדברים וכמובן מטבע הדברים צניע בצנאה שאם לא בני אדם יחשבו שהוא אוכל ביום בצומות בצומות וצריכים להיות נקימה שהם ומישראל על צניע אם יש לו צורך בדבר נראה שבשאב מותר לוס מספיק שאין בו טעם ואין בו ריח וכבר גמר הוא נלעס מערב תשעה באב והוא נח למשמרת לתשעה באב להמשיך ללעוס אותו בגלל צורך בלעיסה שבו אז מ שאין מקום לאסור עם הדבר עם העסים בצנאה כאן המקום להעיר שאין מקום וצריך מאוד מאוד א להסביר לאותם טועים שמחזנים בזמן התפילה או לא אסימסטיק כאילו חס ושלום בית הכנסת זה בית מרח שרוחים חס ושלום או בכלל לא רק מדין בית הכנסת מדין הכנת האדם כמתפלל זה לא נקרא נקרא הכנת הגוף וזה לא נקרא דעה מכוונת לעבודת השם יתברך ולכן הם מלהזכיר חס ושלום להשתמש בחיזן או מסטיק בבית כנסת או בזמן תפילה אפילו בבית ומכאן כאמור אנו מגיעים להבת י נוסף של המסטיק המסטיק נלעס ויש אנשים שגומרים ללעוס אותו ורוצים להתפטר ממנו ואז הם הם נמצאים ב מקום ציבורי אז הם מדביקים אותו מתחת לשולחן או בדופן של האוטובוס בכל כיוצא בזה ואז באים בני אדם קשה להם להשגיח על זה כי לא רואים את זה ופתאום הם רואים שיש להם מספיק ב במכנס במעיל שנדבק ולפעמים קשה מאוד להסיר את זה וזה גורם נזק גדול ומעשה שקרה כך קרה לי שטסתי לחול אז ירדתי מןמעלה תעופה עד של נמעבלוד עם אוטובוס עד למטוס. עדיין לא היה שרבולים. אז א ו החזקתי במותט. אבל מה אוטובוס הרי מתנדנד? ואז א איך קוראים? נצמדתי לדופן האוטובוס. כשהגעתי למטוס אני פושט מעיל חדש של פרק ממש חדש ביוקר. אני בא ומסתכל אוי יש שם מסטיק. התחלתי לגרד לגרד. ורק הזקתי והמעיל הלך פייפונד שרתי את המעיל רק תוצאה ונמסתי היום לאחר מעשה כבר אמרו לי תלמידי ש אם קורה דבר כזה קח את הבגד עם המסטיק שים אותו בתוך הפריזר הוא יתקשה ואז תוכל להסיר אותו בקלות מכל ממדי השכלתי אבל סוף סוף הם גורמים נזק לבריות ואדם כזה עובר עבירה חמורה שהוא מזיק את רשות הרבים ולעוד יכול להיות יכול להיות שהוא חייב בדינים ממונות אמנם נאמר לגבי הבור שאם אדם עובר ונופל לבור ויש בו כדי להמית במת חייב בעל הבור אבל אם רק להזיק אז הוא איננו חייב בדינים מונות למרות שבדיין השמיים הוא לא בסדר כי סוף סוף ההולך אדם מובר דעת וצריך לתן את הדעת מפני בורות קטנים המזיקים אבל המסטיקים האלה בדרך כלל הם מוסתרים ואדם הרגיל הנורמטיבי לא לא יכול לשים לב אלא הם מה בכי בכל מקום שהוא ילך הוא יתחיל לחפש בחורים בסדקים כדי לבדוק שאין שמה מסטיק ואין כלום ולכן קרוב ודאי שיכול להיות שיש מקום לחייב גם בדיני מונות אבל בין כך ובין כך בדיני שמיים הוא אסור עשה מעשה איסור חמור ולכן צריכים גם להיזהר מהפן הזה של דיני מונות של המסטיק אם כן איפה הוראנו לדעת שהמסטיק הוא לא רק נלעס הרבה זמן אלא הלכתית הוא בתים הרבה רבי ח