שאל השואל, האם מותר לאדם לכבד את זולתו בכושתייה בפרי וכי יוצא בזה? כשאותו אדם הוא אין לנו מקפיד על הברכות או איננו דתי לצורך העניין והוא יקח את ה*** וישתה גם בלא ברכות. האם מותר או אסור? כמובן שהוא מסתמך על מה שכתב רבנו בפרק שיש מהלכות א ברכות. הלכה יט לפי תפוזבינה וכ לפי כתבי התימן שבו נאמר אסור להכיל למי שלא נטל ידיו אף על פי שהוא נותן לתוך כתיב ואסור לזלזל בנטילת ידיים וציוויים הרבה ציוו חכמים על נטילת ידיים והזהירו על הדבר אפילו אין לו מים אלא כדי לשתות נוטל ידיו במקצתן ואחר כך אוכל ושותה מקצתן ובאמת מורי הקפיד מאוד בדבר הזה. הוא כותב בהערה נח ומה שכתב רבנו או יכין לו סיבות מריו. נראה שעשו לאדם ירא שמיים להגיש לחם לפני אורחיו במשטעות של חתונות וכי יוצא. כי רבים אוכלים בלי נטילת ידיים. ומי שמסתכל במצב כיום יבכח קיברו במשטאות אחוז קטן הולך לטול ידיו כך נראה שיש להמנע בהחלט מלהגיש לחם בעולמים והמגיש לאורחב לחם במציאות העגומה שלמנו עובר על דברי חכמים כלומר יש לנו אה אה הוראה שאסור לתת לאדם לחם אם הוא לא נותל ידיו ומורי הקפיד על זה בחתונה של בנו כך ידוע מפורסם שלא הגיש שום דבר מעפה אשר מתחייב בהמוציא ובנטילת ידיים בגלל ההלכה הזו ולכן שואל ושואל הרי בתוך המוזמנים נמצאים רבים שאוכלים בלי ברכה עד שהוא מקפיד בעניין תרד עדיין למה הוא לא מקפיד בעניין הברכה כאן אנחנו צריכים לומר שיש הבדל בין שיטת רבנו לבין שיטת מרן שיטת רבנו שזהו דין מיוחד בנדין ותכף נראה למה אבל לעניין הברכות אין גדר לפני עבר לא תיתן מכשול אם נותנים לד אדם פרי ואוכל בלי ברכה, הם נותנים לו מים והוא שותה בלי ברכה. כי הגדר לפני עבר הוא גדר שלא יעבור עבירה בין דאורייתא בין דרבנן. ואילו הברכות הם מצווה. וזה שאדם נותנים לו והוא לא מקיים מצווה, זה לא נקרא לפני עבר. לא תיתן מכשול. הוא מפסיד. מצווה. אבל מה שאין כן כשנותנים לו משהו והוא עובר עבירה אז הוא עובר עבירה ואתה מסאב ידו וזה אסור. אז יוצא שלפי רבנו אין איסור לתת משהו לשתות או לאכול אם אין יודעים אם יברך או לא יברך. כי קמו לפי רבנו. אין גדל לפני עבר והי קיום. מצווה. מה שאין כן לפי מרן. מרן בסימן קסט, אור החיים, סעיף ב', נאמר, לא יתן לאכול אלא למי שיודע בו שיברך. ויש מכין אם נותן לעני בתורת צדקה. כלומר, מרן אמת לעצמו. הוראת הלכה בפרשנות של רבנו יונא. שאומר לא יתן לאכול אלא למי שיודע בו שיברך אך ולזה הוא לומד כאמור מדיני נפילת ידיים אבל אין זה דומה רבנו ישיב שדיני נטילת ידיים הם דינים שונים לגמרי וכמובן שהרמה מתקשה מה בנוגע לה הצדקה הרת צדקה היא לא רק מתן כסף אלא היא מתן אוכל וכי אתה בטוח שכל עני ועני שמקבל אוכל מהקהילה מקופה של צדקה אז הוא מברך אלא אתה נותן ברך ברך לא ברך לא ברך כיה מצווה כיה מצווה לא כ מצווה זו הפסיד אבל כאמור זוהי שיטת מרן ואלו רבנו אומר מה שהקפידו בטילת ידיים זה דין מיוחד. למה? הנה כבר באותה הלכה שכתוב אסור להכיל מי שלא נטל ידיו אף על פי שהוא נותן לתוך פיו, כבר מיד במקום נאמר ואסור לזלזל בין טירת ידיים. וציוויים הרבה ציוו חכמים על טילת ידיים והזהירו על הדבר. אפילו אין לו מים אלא כדי לשתות. נוטל ידיו במקצתן ואחר כך אוכל ושותוטה מקצתם. מה קרה? מה? הרי סוף סוף העניין של נטילת ידיים הוא מדרבנן ולמה הרעישו עולמות בעניין הזה שעד כדי כך אפילו אין לו מים אלא כדי לשתות נוטל ידיו ממקצתן ואחר כך אוכל ושותה במקצתם ומורי בצדק מביא כאן את המשנה בעדויות פרק ה לחי נידו את אלעזר בן נוד שפקפק בטהרת ידיים ושם פירש רבנו בעיקר פירוש מילת פוקדנו הדבר הקבוע ברפותו והביאה כאן על דרך הדמיון הזה שזלזל בטהרת ידיים שהיא מדרבנן ונקבעה באומה ונתחזקה כלומר בזמן שחז"ל קבעו את מצדת נתינת ידיים היו כאלה שלא הסכימו עמם למה לא הסכימו עמם מה ראה בכך כיוון שיש כאן משהו שהוא מנוגד לכל הגיון. מה רשע? אם אתה אומר שהידיים טמאות, היכן מצאנו טהרה לאיברים. כלום אם הרגליים נגעו בשרץ מת, אנו מטבילים את כפות רגלינו והן טהורות. לא. אלא אם הרגליים נגעו בשרץ מת, כל הגוף כולו טמא וכל הגוף טעון טבילה. ולא מצאנו טומאה לאיברים. זולתי הידיים בלבד. שעליהם חכמי ישראל תיקנו תקנה מיוחדת ותכף נראה שיש לזה משמעות מוסרית ודתית גדולה מאוד מאוד. אז בזמנו שחכמי ישראל תיקנו טומאת ידיים, טהרת ידיים, אז קמו רבים והתנגדו. והיו כאלה שפקפקו כמו לעזר בן אמון ונידו אותם כיוון שלא קיבלו את החלעת הרוב וזה לקח זמן עד שזה השתרש ואז נטילת ידיים כבר לא יהיו לה עוד עורים אבל תוצאה מכך אנחנו מוצאים דברי חז"ל שרק על רקע הזה נוכל להבין נאמר בגמרא מסכת שבת ביד פשוטה הוא מביא את כל המקורות האלה שלושה דברים מביאים את האדם לעניות ואלו הן הוא מזלזל בנטילת ידיים מסכת סותטה נאמר אמר רב זריקה אמר רב אלעזר כל המזלזל בנטילת ידיים נעקר מעולם מה קרה היא מצווה מדרבנן למה הרעישו עולמות על הדבר הזה הם לא העניין הזה של טומאת ידיים וטהרת ידיים שתכף נתמקד סביבו וגם מסכת עירובין דרש רבא מה ידחתי יותר מהם הבני יזהר עשות ספרים הרבה בני יזהר בדברי סופרים יותר מדברי תורה ואז ביעוד עניין של נטילת ידיים שכן שלמה המלך ומסופר רבותיי על רבי עקיבא שהיה חבוש בית האסורים והיה רבי יהושע גרסי משרתו בכל יום ויום היו מכניסים לו מים במידה כי השבעים לא הסכימו. יום אחד מצאו שומר בית האסורים אמר לו היום ממיך מרובין שמה לחתוב בית האסורים אתה צריך אולי אתה לוקח מים כדי לעשות חפירה ולברוח משם שבח חציין נתן לו חציין כשבא אצל רבי עקיבא אמר לו יהושע אין אתה יודע שזקן אני בחיינים בחייך לו כל אותו מאורה אמר לו תן לי מים אתול ידיי אמר לו לשתות אין מגיעין לטול ידיך מגיעין הם לא נותנים לך בשביל לשתות ואתה בשביל עדיין מרעיש עולמות כשאתה נמצא בשבי, כשאתה נמצא בתוהר. נלמדנו רבותיי שזהו דין מיוחד בדין תהילת ידיים. כי חכמי ישראל סברו שיש טומאה והיא נוגעת בעיקר לטומאה הרוחנית. הידיים המשמשות ברע, הידיים הגונבות הידיים אשר לוקחות דברים לא להם הידיים עלימות. כלומר, הידיים האלה יש בהם דברים טובים. הם יכולים לתת צדקה. הם יכולים באמצעות הידיים להצביע על פסוק מן התורה, הם יכולים לעזור לסייע לזולת, אבל הידיים האלה הם גם כן ממשות ומגבירות את האבת המין. הידיים האלה גונבות ולכן הכהנים נצטבו בשעה שהם נוסעים את כפיהם הם שמים את הידיים כשהכפות ידיהם למטה. להראות לציבור אין בידינו שום דבר לא גזל לא עושק לא שום כלום הם אין אמרים ידיהם כלפי מעלה אותה אלא ידיהם כלפי מטה להראות שהם נקיים מכל עוז לכן דווקא הידיים לכות נטילת ידיים כדי להראות עד כמה הידיים האלה הם הם המפתח לחיים משום כך שקמים בבוקר בין אם נסביר רוח רעה לפי מרן בין אם נסביר לפי רבנו שזה בריה חדשה אבל צריךאדם לדעת הידיים זה המפתח של החיים צריך להתקדש לקדש את הידיים ורבנו אומר צריך לטול ידיים בברכה לא רק בתפילת שחרית אלא גם בשאר התפילות מדוע הידיים זה המבטח לכל הקדושה ומשום כך זהו דין מיוחד בנטילת ידיים שהקפידו לא להכיל למי שלא נותן ידיו אבל שאר הברכות שאר המצוות קיים קיים לא קיים לא קיים זו שת רבנו ביחודם בשונה מדברי מרן ח