הרב דן בדילמה הלכתית הנוגעת לאדם שהיה בדרכו לשיעור תורה קבוע אך נתקל בבית כנסת שחסר מניין לתפילה. השאלה המרכזית היא האם מותר לו להפסיד את לימוד התורה כדי להשלים את המניין. הדיון מציג את חשיבות התפילה בציבור ומציין את הכלל ההלכתי של "העוסק במצווה פטור מן המצווה", אך מסייג זאת ביחס ללימוד תורה. המסקנה היא כי יש להעדיף השלמת מניין על פני שיעור התורה הקבוע, מכיוון שתכלית התורה היא קיומה במעשים.