כשמגיע השליח ציבור לברכת כהנים, יש משליחי ציבור שלנו אומרים לכהנים את המילה כהנים ויש שהחזן שלנו, העגל שלנו, רבי שמעון שהשם ישמרו וחייהו אומר כהנים ולפעמים הם מתנגשים שניים אומרים כהנים ולכן נחזור ונסדיר את ההלכה הזו הוא נבאר מה פשר הבלבול הזה. ובכן רבנו בהלכות תפילה וברכת כהנים פרק 14 הלכה טב הדברים הבאים כ אה אם היה הכהן המברך אחד מתחיל לברך עצמו הושליח ציבור מקרע אותו מילה מילה כמו שאמרנו היו שניים או יותר אינן מתחילים לברך עד שיקרא להן שליח ציבור ואומר עד שיקרא להם נכון עד שיקרא להן שליח ציבור ואומר להן כהנים והן עונין אומר יברך והוא מקרע אותן מילה במילה על הסדר שאמרנו שני דברים למדנו מדברי רבנו כאן שבזמן שהכהנים הם שניים או יותר די לא להשליח ציבור שהוא צריך לקרע את הכהן או את הכהנים את ברכת הכהנים מילה במילה אלא שהוא צריך לקרוא להם לא רק לקרא להם לקרוא להם להזמין אותם ולומר להם כהנים. כשזה כהן אחד אז אינו זקוק הזמנה בשם כהנים אבל כשהם רבים אז הוא אומר להם כהנים ואז הם אומרים יברכה ורק לאחר מכן הוא ממשיך ומקרע אותם מילה במילה כבר עמדנו על כך בעבר שהמנהג שהתפשט הוא שאומרים את ברכת הכהנים. קודם כל אומרים כהנים ואחר כך אומרים ברוך אתה השם קדשנו בקדושתו של אהרון ועוד שאצלנו לפי רבנו אמירת כהנים היא אחרי שהכהנים כבר אמרו את הברכה אשר קדשנו בקדושתו של אהרון ולפני ברכה הם אומרים השיח ציבור אומר להם כהנים ואז הם אומרים יברכך זוהי שיטת רבנו וכבר בערנו אותה פעם ש שפעם בעבר לא היו אומרים את הברכה של קצר קדושתו של אברהם אבינו בקול אלא בלחש כי ברכה שכל כהן ברך אותה הן לברכת כהנים הן לאכילת תרומה הן לאכילת קודשים רק היא משתנה בחתימה אבל הנוסח הוא נוסח סטנדרטי בכל עניין ועניין לכן מברכים אותה בלחש ומשום כך אמירת הכהנים היא לפני ברכה אבל המנהג שהתפשט כיוון שכבר עברו לומר את הברכה בקל אשר קידשנו בקדושתו של אהרון בקל אומר ספר האשקול אחד מגדולי הראשונים אז שאז התחיל כבר כמו שאומרים ברגע שאמרו בקל מטבע הדברים התחילו להגיד גם כהנים לפני הברכה אשר קדשנו בקדושתו של אהרון אז משום כך רבנו אומר שהוא אומר להם כהנים ואחר כך הם אומרים תברכה אבל בין כך ובין כך למדנו מדברי רבנו מי הוא זה שאומר לכהנים. כהנים זה שליח ציבור. ובאמת רבנו תופס את כל העניין הזה של ברכת כהנים כמצווה המוטלת על הכהנים, אבל בהפעלה עם השליח ציבור. והאמור להם היא מתפרשת כפי שקיבלנו בתורה שבעל פה בשניים. אמור להם במידה והם רבים הזמן אותם לברך. הם להם כהנים שלא יתחילו לפני שזמנת אותם. למה? ניתן להתאים את הדבר שכשזה כהן אחד אין בעיה הוא יברך. אבל כשזה כמה כהנים ובמיוחד רבותיי כשהברכה של קש קדושתו של אהרון הכהן הברכה הזו נאמרה בלחש הרי אנחנו רצינו שאת הברכה אמר על דה הכהנים בהרמוניה במקציו כולם כאחד ולכן האמירה של כהנים יוצרת מצב שכולם עכשיו מתחילים לומר יבוא רחוק יש בזה הגיון זה משתלב כל העניין משתלב ביחד על מנת שלא כל אחד יברך לעצמו אלא כולם כאיש אחד חברים כמברכים מפי עליון ולכן האמור להם כהנים זה דאורייתא עד כדי כך ואחר כך יש גם את הקירוי כהנים באמור להם יש גם את הכירוי כלומר זה מתפצל שניים ואז מי הוא זה שמקרא את הכהנים יואר יוסם כל אלה שליח ציבור לא חזן אז אם כן גם אמירת המלכה זה השליח ציבור לא החזן זוהי שיטת רבנו היא ברורה לחלוטין היא כמו שאומרים אחדותית יש לה את ההיגיון שלה ההיגיון הפנימי שלה אבל מרן הבית יוסף הוא היה בדעה שמי שאומר את הכהנים את המילה כהנים זה החזן ולא השליח ציבור. ניתן להתאים את שיטתו זו כי הרי הוא מתייחס לתפילת לחש וחזרה. ואז לכאורה למה להגיד לשליח ציבור שיגיד את המלכה שזה נראה כהפסק. יש לומר לחזן להגיד את המילה כהנים שאז זה לא נראה כהפסק ש הרי השליח ציבור שחוזר על חזרת השץ מוציא ידי חובת אלה שאינם יודעים זה לא חלק מןתפילה אמירת המילה כהנים אז לכן אם אפשר למעט בעסק נמעט והחז"ל אומר את המילה כהנים אבל עדיין השואל ישאל אם כך יוצא שאמירת המילה כהנים היא לא חלק מהמצווה אמור להם אלא זה זוהי תקנה דרבנן, תקנה טובה כדי להועיל שיברכו כהלכה ואז לכאורה זה גדר נפסק אבל מה יעשה זה שאינו יודע להתפלל ויוצא ידי חובה על דשליח ציבור הרי סוף סוף השטיח ציבור אומר קדושה אומר קירוי יארסע וחונקה כל אלה זה לא שייך לזה שאינו יודע להתפלל אלא על קורח. לומר שכל מה שאומר השליח ציבור בחזרת השוציא את מי שאינו יודע לרבות הקדושה ולרבות קירוי הכהנים אינו מהווה הפסק לתפילתו של מי שאינו יודע. שהרי זה שאינו יודע לא יוצא ידי חובה על ידי זה שהוא אומר מילה במילה יחד. משתיח ציבור כי הרי מדובר באחד שהוא בדרגה כזו שלא יודע אפילו לומר מילה במילה כי הרי מי שיודע לומר מילה במילה ע משליח ציבור לא יוצא ידי חובה מחזרת הש אם הוא מסמד ושומע ולא אומר מל מילה משח ציבור הוא יודע לומר הוא לא יוצא ידי חובה ולכן הדבר הפשוט שאנחנו מדברים על רמה של אדם שאיננו מסוגל אפילו לומר מלמע משיח ציבור ואז הוא לא יוצא ידי חובה בגלל בגלל שהוא אמר את הברכות כסדרן, אלא בגלל שהרימו אותו על עגלת פצועים, על עגלת נחים שהיא חזרת השט, שהיא תפילה של עשרה מישראל שיש בהם הורדת שכינה ואז בזכות הציבור מרוממים את מי שאינו יודע ומוציאים אותו ידי חובה לא בגלל שהוא אמר כי הוא לא יודע לומר אלא מרימים אותו בכלל כלל ישראל זהו הרעיון ולכן לפי רבנו אין גדר של הפסק באמירתם אלכהנים ואדרבה לא צריך לומר כהנים על ידי חזן אלא על יד על ידי השיח ציבור. למה? כדי שהמצווה תהיה מושלמת. זה חלק מהדאורייתא זה חלק מהמור להם. אי אפשר לתת למצווה אחד יעשה את הדבר הזה ואחד יעשה את הדבר הזה. במיוחד שאם אנחנו מתפללים תפילה אחת אז מה לי גדר של הפסק לחזן? מה לי גדר? גדר של הפסק לשליח ציבור. כבר מותר שיעשה את זה השליח ציבור שהוא אשר איננו מפסיק. איננו הוא מפסיק אה סליחה אשר הוא מפסיק בהיתר מאשר חזן שלא מפסיק בהיתר ועל כל פנים למרות שזוהי שיטתו של רבנו וכאמור הגיונית מראשית התחילתה אבל מאחר ומריץ אמר את הדבר הזה כמובן בהשפעת השולחן ערוך אמר את הדבר הזה אנחנו כאן הנהגנו שלא לא נשנה מהמנהג של מהרית אלא אם כן יש מישהו שהוא עומד על כך שהוא אומר את השליח ציבור אומר כהנים ומכאן ההתנגשות כי רצינו לתפוס את החבל בשתי קצות רצינו לכבד את מעריץ כדי לא לשנות מהמנהג שהחזן אומר למרות שלכאורה כאמור אנחנו מתפללים תפילה אחת ולכאורה כלפי החזן זה גדר שהפסק יותר מה ששלח ציבור אבל בגלל לכבד את מעריץ לכבד את המנהג הנהגנו שיאמר החזן אבל אפשר למי שאומר אלה שיודע את ההלכה אפשרנו שוא יאמר א את המילה כהנים במידה הוא יודע את ההלכה לכן כדי למנוע התנגשות אנחנו נבקש מהחזן נרתח קצת לא הרבה זמן לא הרבה זמן ירתח קצת אם ההשליח ציבור אומר כהנים מה טוב לא אמר אתה מציל אותנו ואומר כהנים אבל לא יפה שפתאום שניים אומרים כהנים גם השליח ציבור וגם החז וגם יש בעיה של הפסק כפי שאמרנו וכל זאת בגלל שאנחנו רוצים להרבות את השלום וא ולמנוע מחלוקת ולכבד את המנהגים ומצד אחד לאפשר למי שרוצה לקיים את ההלכה כתוכנה אז אנחנו הולכים בדרך הקשה הזאת רבי חניה גשומ