לצערנו היום נתבשרנו בשורה רעה ששלושה חיי לצהל נהרגו ועשרות נפצעו ולפי התחקיר יפה לשעה זו הדבר נבעק תוצאה מפקז טועה של טנק מצהל כלפי בית ועזה שבו היו החיילים ואז השאלה נשאלת בגין דבר כזה אם היורה את הפגז היה חייל כהן האם הוא נפסל מלשת כפיו או לא? ובכן אה בהלכה נאמר רבנו פרק טו הלכה א שלישית העבירה כיצד כלומר יש כמה דברים שחוסלים את הכהן מלסת כפיו מומין בני יתר גם עבירה מה זה נקרא עבירה? כהן שהרג את הנפש אפילו בשגגה. אף על פי שעשה תשובה לא ישא את כפיו. שנאמר ידיכם דמים מלאו. וכתוב פורסכם כפיכם עלים עיניי מכם. אז רואים מכאן שבנוגע להריגת נפש זה כל כך חמור שאפילו הכהן הרג נפש בשגה. ואפילו אם הוא חזר בתשובה בכל זאת הוא לא יכול לשת את כפיו. הגאות מימוניות מעיר על הלכה זו וכותב כתב רביה דהי במפורסם להרוג ומפורסם שמועד לכך וכן כתב רבנו שמחה ולא איירי אלא ועומד במרדו וולה וממשיך הוא וכותב אבל בעל ספר המצוות רבנו חבר ובתשובת רבנו שמשון בכהן שמל תינוק ומת נושא את כפיו דאפילו אם תנצא לומר דהוא דאין עומדין ושוגג שנה הכה דמכוון לשם מצווה כלומר רבנו ראשון דן בעניינו של מונל כהן שמל תינוק והתינוק נפטר תוצאה מאותה מילה האם הוא נושא את כפיו או לא והוא הרא שהוא כן נושע את כפיו והוא הביא שלושה נימוקים לכך הדה זה מכוון לשם מצווה כלומר הרי הוא לא בא להרוג הוא בא לקיים מצווה ועוד מי יאמר דקלו לו חודשיו אולי התינוק עדיין לא כלו לו חודשיו הוא גדר נפל ועוד שמה הרוח בלבלתו אחר המילה אולי המזג אוויר ותנאים א בלתי היגיניים גרמו לכך שהתינוק נפטר אז הועיל ויש ספק בדבר והואיל והוא כיוון לשם מצווה לכן הוא איננו נפסל סת את כפיו שולחן ערוך כותב בזור החיים סימן קכ סעיף ל כהן שהרג את הנפש אפילו בשוגג לא ישא את כפיו אפילו עשה תשובה הוא התיק את לשון רבנו אפילו בשוגג ואפילו עשה תשובה ועל זה הרמה כתב הגה יש אומרים ואם עשה תשובה נושא כפיו ויש להקל על בעלי תשובה שלא נעולדת בפניהם ואכן ההוגמ שהרמה להבדיל ממרן ולהבדיל מרבנו מצד שאם כהן הרג את הנפש בשגגה וחזר בתשובה לאפשר לו לשת כפיו כדי לא לנעול דלת בפני החוזרים בתשובה הוסיף מרן סעיף לו את דברי רבנו שמשון מל תינוק ומת נושא את כפיו ואם העם מרננים אחריו שהוא שופך דמים כיוון שלא מתברר הדבר ישא את כפיו כלומר אם הוא מל את התינוק והתינוק מת אז איסא את כפיו אם העם רנמין זה לא קשור לרשע אומר המשנה ברורה בסעיף קטן לג אלא הכהן שמרנים עליו שהוא הרג את הנפש אז אומרים לו אומרים אי אפשר לפסול בן אדם בלי עדים רק אם יש עדים והכל מתקבל ומתברר אז פוסלים אותו אם לא אבל סוף סוף מרן העתיק את לשון רבנו שמשון להלכה שאם מוהל כהן א מל את התינוק והתינוק מת נושא את כפיו והמשנה ברור בס קטן כפול בב אומר את הטעמים שכבר ראינו אותם בהגעות ממוניות חדה דכוון לשם מצווה ועוד מי אמר תקלו לו חודשיו ועוד שמה הרוח בלבלתו אחר כך ומת במקרה דינן שבו אנחנו מדברים על חיילים אשר יורים פגזים בעת מלחמה כנגד האויב לפי פקודות שהם מקבלים וקרה שפגס טועה פגע בחיילים שלנו. השאלה היא האם כאמור זה בבחינת א נפסל לכונה? כי הרי אצל מוהל כהן לא אמרנו רק נימוק אחד בגלל שהוא התכוון למצווה אלא הוספנו עוד נימוקים. אולי הוא נפל אולי מזה אוויר גרם. ואם כן כאן לכאורה אין עוד סניפים להקל, רק סניף אחד והוא הטענה שהוא פועל מכוח מצווה. כי זוהי מלחמת מצווה והוא מוסר את עצמו למעל הצלת ישראל מיצר. אבל לא אין לנו עוד שני נימוקים לכולם כפי שראינו בדברי הגאות מימונים. הגאות האמוניות בעניין של המוהל. כאן המקום לומר שהרב רבי יוסף האיר שתי הערות חשובות בהקשרים האלה. א' אולם אם היה אנוס לגמרי. כלומר דיברנו על כהן שהוא הרג ושוג. אולם אם היה אנוס לגמרי כגון שהיה נוהג בזהירות ופתח ום קפץ ילד לתוך הרחוב והתגלגל לרגלי המכונית ונדרס למוות. אם קיבל עליו תשובה על פי הוראת חכמי ישראל על התקלה שיצאה מתחת ידיו רשאי ליסא כפיו כיוון שהיה אנוס בזה. וכל שכן אם הנפגע לא מת מיד אלא אחר כמה ימים שיש לקל בזה על בעלי תשובה ושב ורפל לו. כלומר הרב יוסף אומר שאם הוא בגדר אנוס זה הרבה יותר משוגג כגון שבצורה בלתי צפויה ארה משארה אזי הוא בחינת אנוס והוא אם הוא שבשובה ממה שקרה לו הוא כשר לשת את כפיו כמו כן מאיר הרבו יוסף עוד הערה חשובה כהנים שהשתתפו בקרבות של מערכות ישראל נגד צבעות האויבים הערבים ופגעו והרגו בחיילי האויב. אין ספק שהם כשרים והגונים לנסיעת כפיים מאחר שמלחמות השם נלחמו להושיע את ישראל מיצריהם תחזק נדיהם וזכרם כפול מןשמיים ועוד שלא נפסל כהן שהרג את הנפש אלא בהורג נפש מישראל מה שאין כן בהורג נוכרית מצד אחד באמת ראינו שהרב עובד יוסף אומר חייל כהן שנלחם כמו כל החיילים מלחמות מצווה הוא עושה מצווה אז מבחינה זו אי אפשר לבוא לפסול אותו אבל מה הוא מדבר על זה שהרגו גויים אז גם מלחמת מצווה וגם הרגו גויים ולא יהודים אבל כאן ארעה טרגדיה ש הפגס היה אמור להרוג אויבים הרג יהודים ואז השאלה האם במקרה כזה הוא נפסל או לא נפסל שהרי אמרנו רצינו אולי ללמוד מכהן מוהל אבל אצל כהן מואהל יש לנו עוד סניפים אחרים לכולם נראים הדברים שגם בפגז טועה הוא בגדר אנוס ולא שוגג אם החייל החייל היורה התנהל לפי כל הפקודות שניתנו לו לא שתה ימין ושמאל אזי הוא בחינת אנוס ואפילו הרג יהודי מה נשך אם הוא פעל פי הפקודות שנתנו לו כלומר שהמפקד אשר נתן לו את הפקודה עדיין לא היה מודע שכבר חיילי צהל שהולכים מבית לבית הספיקו כבר להגיע לאותו בניין שאמור להיות בניין של מחבלים והיה מכוון בכוונת בשביל לפגוע בו כבניין של מחבלים ואז זה בדיוק כמו הנהג אשר נוסע כדרכו לפי כל הכללים וילד נזרק לעברו או התגלגל לעברו בלי שום אפשרות לצפות את זה אדי הוא נחשב אנוס בנסיעה בדרכים יש עוד חובה הכפולה כופלת לשים לב משום שבאמת יש תופעה שילדים קופצים בצורה בלתי צפויה אבל במלחמה הזמן הוא קובע מאוד כל רגע כל חצי רגע כל חצי דקה כל זה הוא קובע מאוד והוא צריך לפתעול לפי פקודות ולכן בהחלט זה בגדר אונס במיוחד נתאר לעצמנו שאל הוא ידע שיש חיילים שם כמה מסכן הזה יתייסר ייסורים גדולים מאוד מאוד על מה שאר ולכן אף על פי שהוא הרג יהודים בטעות והוא בגדר אנוס ובגדר עושה מצווה אז גם עושה מצווה וגם בגדר אנוס אלא אם כן היה רשלן בדבר רשלן בדבר אז הוא לא יפסם לסד כפיו אבל כל שפעל לפי הפקודות וארע מה שארע הוא בגדר עושה מצווה שנאנס והוא יכול לשת את כפיו רבי חמגשמר ירדן