מותר לו לקחת ביום שבת ג'חנון מכלי ראשון שהוא שר מעל האש והניחו אותו על גבי השולחן הוא לוקח ג'חנון ומטבל בתוך החילבה או רסק עגבניות טרי שמעולם לא נתבשל ובכן כאן אנחנו נוגעים בהלכה מעניינת מאוד רק נקדים ונאמר אסור לטבל ג'חנון שלקחו אותו מכלי ראשון בתוך לפטן שטרם נתבשל כמו רסק עגבניות טרי כמו חילבה בלתי מבושלת אבל מותר לטבל אותו בתוך חלב מבושלת או כל דבר לבטען שכבר התבשל ועוד אבל אחד זה רחוק המציאות שבאמת יהיה אסור באופן מעשי לקחת ג'חנון מכלי ראשון ולטבלו בלבטן שאינו מבושל. מדוע? כי הרי יושבים לאכול. ורק אם באמת מיד סמוך לא להגשתו של הסיר ג'חנון מעל האש על גבי השולחן, אז שייך עדיין לאסור. ככל שהסיר שוהע על גבי השולחן אז כבר לא יהיה מקום לאסור לקחת שחנון מתוכו ולטבל בלפטן שאיננו מבושל. מה היסוד של ה איסור לקחת ג'חנון מתוך הסיר שהוא שר מהאש ולטבל אותו בלפטן שאינו מבושל. התשובה זהו עירוי מכלי ראשון ועירוי מכלי ראשון במאכלות אסורות מבשל כדי קליפה ובדיני שבת יש בו גדר של בישול ויש לאסור לעשות כן. הנה במאכלות אסורות אנחנו מוצאים בפרק תשיע, מהלכות מאכלות אסורות הלכה יז. כתב רבנו, הבשר לבדו מותר והחלב לבדו מותר ובתערב שניהם על ידי בישול יאסרו שניהם. במי דברים אמורים שנתבשלו שניהם ביחד. או שנפל חם לתוך חם או צונן לתוך חם אז יש איסור בשר וחלב. אבל אם נפל אחד משניהם והוא חם לתוך השני והוא צונן, כולף הבשר כולו שנגע בו החלב ואוכל השאר. כלומר, אם בשר חם מכלי ראשון נפל לתוך חלב צונן, אוסר כדי קליפה. החלב עוסר כדי קליפה, כלומר, צריך לקלוף את הבשר מסביבו. זה מה שהצליח לקלוט הבשר החם. מן החלב הצונן היו שהתפלפלו אם גם החלב נאסר בכדי קליפה אז וצריך להיות פי 60 כנגד כדי קליפה מורי אמר לא עלה לדעת כי הרי החלב הוא צונן התעבר כל מה שנמצא למטה הוא המנצח אלא מה שהחלב נבלע בבשר החם כדי קליפה אבל לא שיך להגיד שהבשר החם אוסר את החלב כי הרי במקום המגע של החלב הצונן בבשר החלב הצונן מצונן את הבשר ולכן רק בכדי קליפה הוא מצליח לבלע ולא יותר. אבל בין כך ובין כך רואים שיש בזה גדר איסור. הם לוקחים משהו שהוא חם מכלי ראשון על דבר צונן שהוא מלמטה. אבל זה כדי לאסור את העליון בגדי קליפה. מי אמר לנו שגם בשבת יש לאסור מגע של משהו חם מכלי ראשון שמטבלים אותו בלבטן בלתי מבושל מלמטה. בתשובה הנה אנחנו מוצאים בשבת פרק כב הלכה ו' מחם שפינה ממנו מים מותר לתן בתוכו מים צונן כדי להפשירן ומותר לצק מים חמין לתוך מים צונן או צונן לתוך החמין והוא שלא יהיו בכלי ראשון מפני שהוא מחממן הרבה וכן קדרה רותחת אף על פי שהורידה מעל האש לא יתן לתוכה טבלין אבל נותן לתוכה מלח שהמלח אינו מתבשל אלא על גבי אש גדולה ואמצתבשיל מקדרה לקערה אף על פי שהוא רותח בקערה מותר לתן לתוך הקערה טבלים שכלי שני אינו מבשל הנה מצאנו למעלה שכתוב א ומותר ליצק מים חמין לתוך מים צונן או צונן לתוך החמין והוא שלא יהיו בכלי ראשון או אומר המגיד משנה שיש מחלוקת בקרב הראשונים אם עירוי מכלי ראשון דינו כמבשל כלי ראשון או לא בלדעתו הרמבם בדעה שאירוי מכלי ראשון מבשל כלומר עירוי מכלי ראשון שזה החם לתוך צונן מבשל הרמבן והרשבה מתירים ואומר מורי למה אתה אומר נראים זה דבר ברור שעירוי מכלי ראשון שבא במגע אמצונ למטה מבשל ואם כן לפי היסוד הזה שעירוי מכלי ראשון מבשל אם אנחנו ניקח ג'חנון מכלי ראשון שרק זהעת עתה הכלי ראשון הוא שר מעל האש ונטבל אותו בתוך לבטן שהוא לא בשל מעולם יש בו כדי בישול לא משנה שהבשול הוא מועט יש בו כדי בשול וזה דבר האסור ביום שבת רק אמר באופן מעשי זה רק אם זה סמוך להוצאה של הסיר מעל האש. אבל ככל שהסיר של הג'חנון או של הקובנה שוהים על גבי השולחן אז כבר גמרנו אין דינו כך ראשון אז לחוש צריך לחוש שמה בני אדם יקשלו והנמלא בדברים בלפטנים שלא נתבשלו מעולם כמו רסק עגבניות וכ יוצא בזה או חלבה בלתי מבושלת אבל אבל בחבתי מבושלת הרי יש לנו כלל אין בישול אחר בישול ומה שגזרו זה דווקא על ידי אש אבל שלא על ידי אש מותר ולכן מאחר בג'חנון וחילבה שהיא מבושלת אז זה רק לא על ידי אש אלא זה על ידי תולדות האור אז אין מקום לאסור ולהחמיר רק בג'חנון לתוך לפתן שאיןן מבושל בזה יש מקום להחמיר כל עוד שבאמת נטילת הבשר החם מתוך הסיר שהוצא מהאש, הג'חנון שהוצא מעל האש, רק אם זה סמוך אבל אם לא אין מקום גם לחומרה זו כאן המקום לעיר הערה מאוד חשובה שהרבה פעמים אנחנו לוקחים מן הכלי הראשון לתוך הקערות שלנו לתוך הצלחות שלנו הריס עבה מאוד מה שאשכנזים נוהגים להגיד צ'ונד ויש שמה גם תופח אדמה, גם שוחית, גם בשר. אז לשיטתם הם אומרים כל דבר עבוה. אז הוא עוצר בתוכו חום. עוצר בתוך החום. והואיל והוא עוגר בתוך החום דינוק ככלי ראשון. אבל מורי אומר אצלנו לא. כלי שני אינו מבשל. מן הרגע שעברנו את ההריס העבה, אפילו עבה, לתוך הצלחות שלנו, מותר לתן טבלין בתוכו. מדוע? כי כלי שני לעולם אינו מבשל ואפילו בדברים עובים שלדידם הם עוגרים חום. רבי חני בן הגשמ