יש שיניים תותבות אשר מדביקים אותם לחניכיים, שמים טיפות דבק מסוים ומצמידים אותם לחניכיים והם מחזיקות מעמד פחות מ-12 שעות כשהן מחוברות לחניכיים. לאחר מכן הם מתפרקות כי כאמור הדבק הזה יכול לעזור לדבק את השיניים לחניכיים עד 12 שעות פחות מ-12 שעות ואז השאלה היא הנה זקן שכל אכילתו היא באמצעות השניים התותבות הללו ולעדי זה אין לו יכולת לכולל שבת השניים האלה ירדו לו מחניכיים כי כבר פג התוקף של הדבק, כבר אין לו כוח להחזיק מעמד. ואז השאלה, האם מותר לזקן הזה לשים טיפות דבק בשיניים התודבות הללו ולהצמידם לחניכיים כדי שיוכל להמשיך לאכול בשבת. תשובה, נראים הדברים שמותר לו. עכשיו לנימוקים. עלינו לדעת שיש 39 אבות מלאכה. אחת מאבות המלאכה היא התופר. ורבנו בפרק עשירי מהלכות שבת הלכה שיעית כותב התופר שתי תפירות חייו והוא שקשר ראשי החוט מכאן ומכאן. כדי שתעמוד התפירה ולא תשמת. כלומר התפירה זה חיבור. יש שני דברים כדי שהחיבור הזה יקבע על עולם שתעמוד התפירה ולא תשמץ. אבל אם תפר יתר על שתי תפירות, אף על פי שלא קשר, חייב. שהרי מתקיים את התפירה. כלומר התפירה היא אב מלאכה. אם היא בר קימה והמות החוט של תפירה בשבת חייב מפני שום צורקה תפירה הקורע כדי לתפור שתי תפירות עלמנת לתפור שתי תפירות חייב כלומר בקורע הוא מפריד בשביל לטפור אז זה אסור בתור אב מלאכה של קורע אבל אם קורע לא בשביל לתפור אלא בשביל להשליך כל המקלקלין פטורין הןם ומכאן אומר רבנו בהלכה יא באותו פרק המדבק ניירות או עורות בקולן של סופרים וחי יוצא בו, הרי זה תולדת תופר בחייו. כלומר, אם אדם לוקח ניירות ומדביק אותם בדבק או עורות מדביק אותם בדבק, אז הרי זה תולדת תופר וחייב, כלומר זה איסור דאורייתא. וכן מרן העתיק דברי רבנו להלכה בשלחה ערוך אור החיים סימן שמ הלכה יד המדבק ניירות או עורות וכולן של הסופרים וכיוצא בו הרי זה תולדה תופר וחייב התק לשון רבנו ובאמת מכאן למדו מורי ההוראה האחרונים שאסור לקחת מדבקה ולהדביק אותה כגון מדביקים בול במעטפה או מדביקים את המעטפה כי ההדבקה היא דבר שמחבר בין שני דברים ולכאורה מכאן יש לומות שאסור אבל כבר מורי האר הערה מעניינת מאוד בכוכב שם אומר מורי למה רבנו העריך המדבק נרות או עורות בקולן של סופרים וכיוצא בו. למה דווקא נתן קולן של סופרים וחיוצא בו? אז ומורי מעיר שדווקא רבנו הדגים את ההדגמות האלה שרק הדבקה כזו היא בגדר תולדה של תופר וחייב. כי הדבקה כזו זה דרך של כורחי הספרים. לדבק בו הנרות ולקרוך בו הספרים. כלומר ד המתייבש בניירות לגמרי כנהוג וכמקובל ולפי כך הוסיף וכיוצא בו אבל סוג הדבקה בדבק צמיג שאינו מתייבש ומתקשה עד שני עשים שני חלקים לאחדים בידינו כגון דבק התחבושת פלסטר אינו בגדר תופר כלל כמו שהמשחיל מטיל ברזל בשתי חתיכות בגד אף על פי שחיברן אינו בגדר תופר לפי שאין דרך תפירה בכך כי המדבק נראות בסוג דבק זה אינו אינה תולדת תופר לפי שאין דרך כורכי הספרים בכך ומנה למציאות של ימינו אותם חיתולים חד פעמים הנקראים טיטולים שמאחזין אותן בסוג דבק צמיק שאין דרך הסופרים לקרוך בו את הספרים אין בו תולדה תופר כלל ומותר להשתמש באותם חיתולים בשבת ומותר לפרקם שאם אין תופר אין מתיר ואף על פי שחיטול נקרא אין בכך כלום לפי שאין כוונתו לקרוע אלא לפרק וכולי קוצו של דבר מורי אומר שרבנו העריך וכתב בקולן של סופרים וכיוצא בו כדי לעוצת לנו כמו כורחי הספרים כורחי הספרים מדבקים נרות כדי לעשות קריכה עבה עמידה, קיימת לעולם. ולכן רק הדבקה כזו היא בגדר תפירה, שאז האפשרות להשתחרר ממנה היא רק קריאה. להשתחרר מהחיבור הזה היא רק קריאה. אבל כל דבר שהוא זמני כמו פלסטר אתה מדביק ואתה גם יכול להתיר. זה לא נקרא הדבקה שהיא תולדה של תפירה ואיננה אסורה. כמו שלוקחים שני קרשים ושמים ברי בתוכם ואז הם שניים מחוברים תוציא את הבריח הם מפורקים תכניס את הבריח הם שניים ביחד אי אפשר להגיד שזה תולדה של תופר כי כל זה זמני זה לא מחזיק מעמד הרבה זמן או על כל פנים זה בכוונה עשוי בצורה כזו שאפשר איך קוראים להרכיב איך קוראים להשחיל על את הבריח ולהוציא את הבריח להרכיב ולפרק ולכן זה לא נקרא תולדה של תופר ואין בזה שום איסור נראים הדברים שכיוון שהי קוראים התותבות שיניים התותבות לא מדובקות בדבק שעמיד לעולם אלא פחות מ-12 שעות כלומר זה דבר שלא מתקיים והועיל ולא מתקיים הוא לא תולדה של תופר והועיל וזה ירד מאליו והוא זקוק כעת לאכילה ואי אפשר לו בלעדי הדבר הזה אז מותר לו להדביק כיוון שכאמור יודע שפחות מ-12 שעות זה לא יתקיים או כבר מורי יוכיח שדבר שהוא לא קיים 12 שעות הוא לא נקרא שהוא בר קיימה ואם כן נראים הדברים שמותר אלא מה מורי מעיר בהערה כב שם נוהגים היו הזכנים בתימן להרטיב חתיכת נייר או צמר גפן ולהדביק ב הספר לסימן היכן הגיעו ושאלו מתימן לרבנו אברהם בן רבנו אם זה מותר בשבת והשיב הדבקת סמר גפן בגיליון הספר בשבת כפי שאמרתם אסור לפי שהוא ממיני ההדבקה ואף על פי שאינו מדובק כתב יש בו שייכות באיסור שבת אם נשים לב לסוחים האלה ניסוחים מאוד מאוד מעורפלים. כלומר הוא לא אומר זה תולדה של תופר בחייו. הוא אומר אסור. כי זה אפילו שהוא לא מדובר כתב יש בו שיחות באיסור שבת. נראים הדברים שהערבם אסר על דרך החומרה, לא מצד הדין אלא קשור שייכות לאיסור שבת. וכיוון שזה לא דבר כל כך חיוני לסמן את איך נגיעו או לא היכן געו בספר? אז לכן על דרך החומרה אסר להם את אשר הוא עסר. אבל כל דבר שיש לו צורך חיוני הרי הדבר הזה מותר. כמו להדביק תחבושת על גבי הפצע ביום שבת בפלסטר. הרי את הפלסטר אפשר לפרק לאו דווקא על י קריאה אלא ניתן לפרק. כיוון שיש צורך בדבר וצורך גדול בדבר מותר כי זה לא הדבקה בר קימה אלא זמנית אז והואיל ויש צורך גדול בדבר מותר כיוצא בדבר ונוגע לזקן יש צורך גדול מאוד מאוד בדבר לשים את ה את השיניים התותבות בחניכיים לצורך אכילה הועיל בצורך גדול בדבר והועיל וזה לא ההדבקה הזו לא ברת קיימה נראים לנו להתיר שאין מקום לחומרתו של רבנו אברהם במקרה כזה רבי חניה בןש