בדבר נפטר שנפטר ביום שבת קודש גם שבת גם חנוכה ונקבר הוא בא לקבר אתמול ביום ראשון שהוא יום חנוכה האם אומרים צידוק הדין או אין אומרים צידוק הדין והתשובה אנו יהודי תימן אומרים צידוק הדין בכל עת אפילו בשבת אפילו בחג, אפילו בחול המועד, אפילו בראש חודש, אפילו בחנוכה, אפילו בפורים, אפילו בערב שבת ואפילו בלילה. לעולם אנחנו אומרים ציד הדין. ולעומת זאת, אחינו הספרדים אומרים צידוק הדין בחנוכה. והחלנו אשכנזים לא אומרים צידוק הדין בחנוכה. בשולחן ערוך סיורי דעה סימן א' סעיף ו אומר מרן אומרים על המת צדוק הדין וקדיש הוא מדבר על חול המועד כדרכן וכן ביום טוב שני אבל ביום טוב ראשון כיוון שאין מתעסקים במת אין אומרים אותו הגהה אלו הם דברי ארמעה ויש חולקים שלא לומר צידוק הדין במועד וכן המנהג פשוט במדינות אלו שלא לומר צידוק בכל הימים שאין אומרים בהם תחנון. כלומר המנהג שהתפשט באשכנז שהקנה מידה שעל פיונקבע מתי אומרים צידוק הדין אם אומרים תחנון או לא אומרים תחנון ולכן אין אומרים גם כן כשקוברים אחר חצות בערב שבת כי אם זה אחר חצות בערב שבת שאז כבר לא אומרים תחנון אז גם לא אומרים צידוק הדין יש אומרים שאין קוברים אמת בלילה שאין אומרים קדיש ולא צידו קדין אז הנה גם הזליגה ללילה לעומת זאת כאמור המנהג של יהודי תימן ושל הספרדים הוא לומר צידוק הדין גם בחנוכה וכן פסק א תורת המועדים שוד כמובן מטעם אביב סימן ט סעיף ב למנהג הספרדים ועדות המזרח אומרים צידוק הדין בחנוכה אבל האשכנזים נהגו שלא לומר צידוק הדין בחנוכה ויש מאשכנזים שנהגו שלא לאומרו אפילו על תלמיד חכמים ופשואת הלויתו כלומר הגיעו בעצמכם הרי ימי חנוכה אסורים בהספד ותעני אבל מספידים תלמידים תלמיד חכמים בפניו. אז אם ההספד ניטחה לתלמיד חכמים בפניו בכל שכן שוודאי ודאי מותר לומר צידוק הדין והיו מןשכנזים שבאמת אמרו נכון צריך לומר צידוק הדין לפחות בלוויה של תלמיד חכמים שהרי הספדנו אותו אז גם נאמר צידוק הדין אבל יש מאשכנזים שמחמירים אינם דם זה חומרה אבל נוהגים שלא לומר צידוק הדין גם בפני תלמיד חכמים. מי שנפטר והוא תלמיד חכמים למרות שהספידו אותו. עלבד האמת אנחנו צריכים לדעת שצילוק הדין הוא שורשו ליסודו במצוות עשה מן התורה של ואהבת את השם אלוהיך בכלך ובכל נפשך ובכל מעודך. כלומר אהבת השם ללא תנאי. אפילו ש אדם מיוסר בייסורים הוא מודה לקדוש ברוך הוא על הכל מכל קל זה היסוד של צידוק הדין ואשרי האדם שמגיע לדרגה כזו שאפילו הוא מיוסר בייסורים הוא מודה ומשבח לקדוש ברוך הוא ומברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה ואם כן מצוות עשה זו מן התורה כשהיא נקלעת לו לאדם מזדמ ת לו לאדם מה לי ביום שבת מה לי ביום חול יברך הוא ויודע לקדוש ברוך הוא ולכן הנה אם חלילה אדם עומד ליד קרובו ביום שבת ורואה כיצד יוצאת נשמתו נכון שאסור לו לקרוע בהישעתה כי זה יום שבת אבל הוא יברך ברוך דיין האמת וכך פסק גם בשמירת שבת כלח בחלק ב סימן וסעיף א מט השומע שמועה קרובה בשבת דהיינו שמודיעים לו בשבת שנפטר אחד משלבעת הקרובים שחייב להתאבל עליהם והוא בתוך 30 יום מיום הפטירה אפילו אם הוא ביום ה-30 עצמו מברך בשבת ברוך דיין האמת ונוהג בה דברים שבצנעה כי מדובר באחד שכבר התחילו להתאבל עליו רק קרוב משפחה אחד לא ידענו רחיצה תשמיש המיטה וכולי ומוצאי שבת קורע קריאה אז הנה כיחן ואותו דבר גם כן ביום טוב כך הוא פוסק מברך דין האמת גם ביום טוב ולא עוד אלא רבותיי כבר פעם עסקנו בשאלה הזו ואמרנו אדם אשר ביום שבת נמצא במקום מסוים שיש שם בית קברות בקרבתו והוא עובר ליד בית הקברות ורואה כי יש פעמים שבית קברות כבר ממש בלב העיר פעם הוא היה מחוץ לעיר והעיר הקיפה אותו ועכשיו עוברים ושווים בעיר עצמה רואים את הקברות ביום שבת אז הם אם חלפו 30 יום מאז לא ראו קברות האם יברחו אשר אתכם בדין זה גם כן סידוק הדין והתשובה כן מי שלא ראה כך נאמר בשמירת שבת כסטה סח חלק ב עיז מי שלא ראה בית קברות 30 יום ורואהו בשבת או ביום טוב יברך ברכת אשר יצר אתכם לפי שברכה שהברכה כוללת פעולותיו של הקדוש ברוך הוא עם כל בריותיו נמצא איפה הגאוו בעצמכם אם באמת אחנו אשכנזים מברכים ברוך דיין האמת מברכים אשר יצר אתכם בדין מה אם כן הוא זה שלא אומרים צידוק הדין בחול המועד בראש חודש כל יום שלא נאמר בו תחנון הרי לכאורה זה טרטצטרה אולי ניתן ללמד עליהם זכות או הבנה או הסבר שיש אולי הבדל בין צידוק דין לצידוק דין יש ציד שנאמר בצורה מתונה ושכלית יותר ארוך דין האמת אשר עצר אותכם בדין או אפילו התגובה הספונטנית של אחנו התימנין כששומעים בצורה רעה אומרים ברוך דיון ה עמיד כלומר מורגלה בפי אבותינו מורגלה בפי אבותינו להודות ברך על הרעה השם שברך על הטובה אז כל אלה עדיין הם הודעות לקדוש ברוך הוא על הרע צדוק הדין בדרך מאופקת ומתונה אבל נתאר עצמנו מה שאנחנו נוהגים כשאנחנו מוציאים את מתת הנפטר ומתחילים בזעקה הצור תמים פועלו ככל דרכיו משפט אל אמונה בין עבל צדיק וישרוא הרי הקריאת הזעקה הזו שיש בה צידוק הדין ה היא גם קריאת לבבות והיא מזמינה אחריה לכי ברור שדבר כזה אסור בשבת. ברור שדבר כזה אסור גם בימים אחרים. לא בימים חלבים חול. ימים של שמחה. אבל כל שאדם אומר בדרך מעופקת הצור תמים פועלו ככל דרכיו משפט אל אמונה בין עבל צדיק וישר הוא. הרי באופן שכלי הוא מודה מברך לשם על הרעה ואין הוא נותן לפרץ הרגשות להתפרץ. לכן אולי אחנו אשכנזים בגלל שחששו שצידוק הדין גורר אחריו פרץ של הרגשות לכן אמרו שלא יעשה זאת איך קוראים בחול המועד ולא כל יום שאין אומרים בו תחנון זה אומנם גוזמה גדולה אבל זה המנהג שלהם אבל אצלנו אצל אבותינו כל כך דבקו על פי מסורת עתיקת יומין במצווה הזו של ואהבת רח כמוך של לברך על הרעקים שלכם עד טובה בכל עת ביום בלילה בשבת במועד בראש חודש בחנוכה בפורים אשרנו מתוב חלקנו לכן אמרתי הללו אשר לא אומרים צידוק הדין גם כשרגע לפני כן גמרו להשפיד את התלמיד חכמים בפניו בחנוכה אז אני לא יודע אם זה חומרה כי מה חומרה יש כאן זה עובדן מצווה שעתה לברך על הרעה כשברכים על הטובה להודות שבח לשמו ולומר אנחנו בידיך הכל שלך אין לנו פקפוק בצדק האלוהי זה קיום מצווה אדירה מצד עשמ תורה לכן אני יודע אם זה דרך חומרה משום כך המנהג של אבותינו הוא לא יסולה בפז הוא היותר שורשי והיותר מקורי והיותר מביאק רבי חנש