האם מותר לשיר שירים חסיניים ולחזור כמה פעמים על שם השם שחוזרים על חלקי פסוקים והתשובה אין לומר פסוק ולחזור ולכפול אותו שכל האומר פסוק וחוזר בכופלו אחרי זה מגונה על אחת כמה וכמה אם הוא חוזר על שם השם עוד ועוד שוודאי הדבר הזה אסור ועל אחת כמה וכמה אם הוא מכנה מה פירוש זה כלי וענוהו זה כלי זה כלי זה כלי זה כלי שבמקרה כזה שהוא מכנה את אלי לכלי הרי זה מחרף ומגדף ולכן נכון מאוד עוד שהחסידים נוהגים כן אבל מנהג אבותם בידם ואין מקשים על החיפנים אשר הם מקובלים להגיד סיבולת במקום שיבולת ולומר א' במקום ענגד בני בית שען ולא כנגד החפאים הם בשלהם כי כך הורגלו אבל אנחנו ברוך השם שה הקדוש ברוך הוא סיענו להתחנך וללמוד על טהרת לשון הקודש כמקובל מדורי דורות וכן במסורתנו אין שרים שירי פסוקים אלא ישירת קודש שהם אינם פסוקים אז נכון שממת השיר כך אומר הפתגם בשביל מתב השיר סרסהו. אתה לפעמים מסרס את הלשון או את המשפט בשביל מתב השיר, בשביל המשקל, בשביל הנעימה. אבל כשמדובר בשצוקים להבדיל מסתם שירה, עדיין לכאורה אנו מוכרים שלא לכפול פסוקים. חוץ מאותם אלף פסוקים בהלל שהחזק השליח ציבור אומר כגון אהבתי את אהבתי כשישמע אדוני את גולי והציבור חוזר בכופלו לא שהחזן אומר אותו וכופלו אלא החזן אומר והציבור חוזר וכופלו אבל לומר פסוקים ולחזור ולכפול אותם כאמור מאחר ויש בהם קדושה הרי זה מגונה ועל חד כמה וכמה כפי שאמרנו בשם השם שזה ודאי ודאי אסור סתם לחזור על שמות השם כאן המקום לסיים או להעיר בפירוש ששמעתי בשם הגאון מוילנה שהגאון מוילנה יקרה תגר נגד חזנים אשכנזים אשר במהלך חזנותם בתפילה הם מסלסלים בקולם ומערכים במ באופן כזה שאומרים חסאי מילים ועוד חצי השני ועוד ממש מסרסים את המילה וגם חוזרים על המילים עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם אומרים שהוא אמר שהפסוק אומר שלמה המלך החכם מכל אדם אומר הוקר רגלך מבית רעך כדי שלא תמאס בעיניו אתה רוצה לשמור על ידידות טובה עם חברך אל תלך אליו יותר מדי לבקר, אלא הכל במינון נכון. משום שאם אתה תבקר אצלו יותר מדי, הוא ימאס בעיניך, אתה תמאס בעיניו. אומר הגאון מבינה, על אחת כמה וכמה. אם בבין אדם לחברו כך, בבין אדם למקום על אחת כמה וכמה, לא מבקרים יותר מדי, שומרים דיסטנס בגלל קדושה, שומרים מרחק בינינו ובין שכינה וכך אותו דבר ביחס לדברי קדושה הוא אומר לא חוזרים עוד פעם על המילים ועוד פעם על המילים כי זה ביזוי יש בזה מעיסות ולכן אין אנו באים בקריאת תגר על החינו החסידים שיש להם זכויות אדירות מאוד מאוד בשמירת היהדות ובעשייה גדולה מאוד מאוד למעןת ישראל למען כלל עם ישראל כי בעניינים ה הללו דברי החזנות והיגויים שלהם והביטויים שלהם מעשה אבותיהם וידיהם אבל עיקר הקטרוג ועיקר האיסור הוא כלפי הללו אשר לפי מסורת אבותיהם אין כלל אוכלל משירה מסוג כזה היגויים מסוג כזה שוודאי וודאי אסור לשנות ולנהוג במנהגים כאלה שיש עליהם הרבה הרבה סימני שאלה הלכתיים רבי חנימה בעגשה אמר