של השואל ואמר שהוא רוצה להקדים תרופה למכה והוא גר בישוב חרדי הוא מבני עדות המזרח ויש לו שכן אשכנזי ואשתקד השכן האשכנזי השתקר עד לבלי היקר ממש כשחרטו של לוט ונכנס לביתו ושיבר וגרם לו נזקים וטבע אותו בבית הדין ובית הדין אמרו שהם לא יכולים לחייב אותו ממון נספו פה אבל לא יכלים לחייב אותו ממון ושאל השואל כדי להקדים תרופה למכה א' האם הוא רשאי לנעול בפניו את השער ואת הדלת האם רשאי להוציא אותו מביתו אם הוא בא להוציא אותו בכוח מביתו ג' אם הזיק האם הוא רשאי לתפוס מנחסיו כערובה כדי לקבל את הפיצוי או לא? והתשובה, אם אכן יש לו מופרע כזה, שאכן מופרע כזה שהוא באמת שותה לשחרע עד לבלי היקר, עדיין לא מבעיה שוודאי ודאי רשאי הוא לנעול את הדלתות בפניו, אלא גם אם הוא נצל שהדלתות פתוחות של אחרים ונכנס רשאי לא הוציאו בכוח ואם גם גרם לו נזקים רשאי הוא לתפוס מנחסיו כדי הנזק שהוא מעריך שהוא כדי הנזק ויתבענו לדין ויאמר גם לאותו בית דין שאולי לא רצה לחייב אותו יאמר להם שהוא מחזיק בנכס כערובה כדי שיחייבו אותו לשלם את הפיצוי ולגופו של דבר באמת רבותיי טעות היא גדולה בפרשנות שמפרשים את העניין של משתה פורים ושמחת פורים נכון רבנו כתב בפרק שני מהלכות מגילה וחנוכה הלכה טו כיצד חובת הסעודה זו שיאכל בשר ויתקן סעודה נאה כפי אשר תמצא ידו ושותה ין עד שישתקר וירדם בשחרות. אז היו כאלה שדיקו מדברי רבנו שמדובר בשחרות כפשוטה אבל אינו כן כבר מורי מעיר ש בפרק שיש מהלכות יום טוב הלכה קו נאמר שהשחרות אינה שמחה אלא חוללות ושכלות ולפי כך כתב רבנו כאן עד שירדם דהינו יש דרגות שונות בשחרות יש שטוי יש שיכור ויש שיכור כלות שטוי הוא כל מי ששתה רביעית יין ואנחנו בהחלט ביום פורים שותים רביעית יין ועדיין יכול לדבר בפני המלך כמובן הוא כבר כבד אבל יכול לדבר לפני המלך ואינו משתבש שיכור זה כבר דרגה יותר חמורה הוא מי ששתה כמות כזו שאינו יכול לדבר בפני המלך כי הוא מתבלבל כבר מבלבל דברים ושואלים אותו בדבר ואינו יודע מה להשיב ולא מה שיעשה ויש דרגה יותר חמורה שקור קלות הוא מי ששתה כל כך הרבה עד שעושה ואינו יודע מה שעושה ואינו מכיר כלום אם אם אתם זוכרים את לשון המקרא ולא ידע בשוכבה או בקומה ז לא יהיה דרגה של שחרות לוט ולכן אנחנו צריכים לדעת שחובת השתייה בפורים היא לא בדרגה כזו שישתה וישתקר עד שיתבלבל ולא ידע מה הוא מוציא מפיו. כלומר לא מבעיה בוודאי ודאי שאסור לו להשתקר שחרות כלות. זה ברור. אלא אפילו לדרגה של שחרות שהוא כבר מתבלבל ולא יודע מה מה לדבר. זו כבר שתייה שאסורה בפורים. שהרי רבנו אומר שהוא שותה וירדם. כלומר מרגיש שהוא כבד ומיד הולך לישון. קיים את המצווה הגיע לדרגה כזו. אבל לא שהוא כבר מתבלבל בין ברור מרדכי וערור המן. ובאמת לא מתוך משחק, כבר באמת הוא אומר ארור מרדכי או ברוך המן. זה ודאי שלא. אלא מתחיל להרגיש שהוא קצת כבד ילך וישן. כבר שאלו רבים למה הותרה שחרות הזו? אפילו בדרגה כזו בפורים הרי בכל זאת יש נזקים וזה לא כבוד האדם. ותרצו מה שתרצו ששומר מצווה לא ידע דבר רע וכולי אבל עליבדאמת שחז"ל רצו להראות את דרגת השחרות של אבותינו באותו דור דהיינו שהתבלבלו בין טוב ובין רע כיפו להם לא שחרות על דשתייה גם זה היה שהיו משתתפים במשטעות של אחשוורוש גם זה היה אלא בדיוק כמו בימ הוי האומרים לטוב רע ולרע טוב שמים אור לחושך וחושך לאור הסתנברו מאוד מאוד מהכביכול שהגויים אחשוורוש וכל הפמליה שלו מתייחסים כביכול בשוויון לעם היהודי והזמינו אותם בכל המשטאות ולא ידעו שמתחת להפעם נרכמה תוכנית השמדת עם זוהי שחרות זוהי תרדמה זהו בלבול חושים זה כל הרדרים שלהם נפגעו ולא ראו את הסכנות לא סכנת ההתבוללות לא סכנת ההשמדה הפיזית זה השחרות המסוכנת ולכן חז"ל כדי לגרום לנו להודות הודעה אמיתית לבורא עולם אז אמרו תשתה כדי שתראה מה סכנה שהאדם מאבד את יכולת השביטה שלו, את יכולת הידיעה בין טוב ובין רע. זה מסוכן בשבילו, זה מסוכן בשביל משפחתו, מסוכן בשביל קהילתו, של כל העם כולו. אבל לא חס וחלילה להגיע לדרגת שחרות כזו כמתואר. זה דבר ראשון. דבר שני, באמת הרמה בשלחן ערוך אור החיים סימן תרצו א בסופו כותב על המסכות לבישת פרצופים כל המנהגים האלה שהתפתחו אצל יהודה אשכנז שיסודם גם כן ברעיון מאוד מאוד מעניין הסתר פנים אתה לא יודע מי אויב מי לא אויב אתה רואה אויב מחייך לפניך ואתה אומר הוא שותב טוב בשביל להגיע על מסע ומתן שלום ואתה לא יודע שהוא מחרך רוקם לך להפיל אותך אז לובשים את המסכות האלה לא בא לומר תנסה להכיר מה יש מתחת למסכה תהיה חכם אל תהיה טיפש אבל מה לעשות הרעיונות הנפלאים האלה של המנהגים האלה משעה שהם נמסרים להמון העם אז המון העם משתולל ומתולל ואז זה כבר לא שמחת מצווה אלא שמחת תוללות אובר בעל הכלי יקר בחיבורו יד אפרים תקף בצורה מאוד קשה את ההוללות והש והמסכות ולא אחת רבני ירושלים, רבני בני ברק מוציאים הודעות נגד כל ההוללות הזו ונגד כל התוצאות החמורות של בינו ובינה וכל מיני דברים ייסורים וצריך לשמוע על כל גדולים כי באמת השתוללו יותר מדי אז אומר הרמה וכן בני אדם החוטפים זה מזה דרך שמחה אין בזה משום לא תגזול ונהגו כך ובלבד שלא יעשו דבר שלא כהוגן על פי טובי העיר וגם בסימן שעח בחושן משפט בסופו גם כן הרמה אומר שבזמן החתונות שלהם היו רוכבים על סוסים ועושים שמח משתוללים ואז מזיקים זה את זה והוא אומר שאם באמת א בזמן חתן וכלה א מרוב צחוק הזיקו זה את זה פטורים כך הוא אומר למה כיוון שעשו זאת מתוך שמחה וכאילו יש ויטור הדור הדדי פעם זה אצלי פעם זה אצלך אלה הם דברי הרמה רבים חלקו עליו לא הסכימו אמו בטח מרן לא הסכים אמו הרבו יוסף אומר מרן מתנגד לזה ובאמת שיש שני שתי שיטות רש"י דייק מהמשנה במסכת סוכה ביום השביעי שם נאמר אה שביום השביעי כשגומרים את הנענו על עולב מיד התינוקות היו שומטים את לולביהן ואוכלים את אתרוגיהן. אומר רש"י, אתה רואה? לא חששו מפני גזל ורואים שבזמן שמחה, שמחת מצווה, אז מוותרים ויטור הדדי על נזקים הדדים על גזל. הראש חולק על זה למרות שהוא אשכנזי, הוא חולק על זה. ורבנו פירוש המשנה כותב, ולפי כך אמר התינוקות שאינם מדקדקים במותר ובאסור. כלומר, אל תבי ראיה. אז אבל אשי מסתייע בויקרא רבה שמעשה בחסיד אחד שנתן סכום כספי נאות לעני באשתו ואשתו קנית אותו, אתה מ*****, אין לנו מה לאכול ואתה הולך לנות את כספך לצדקה וכולי וכולי. ואז הלך אל התינוקות האלה ולקח אתרוגים ומחר ואז עצמו מבחינה כלכלית כך לכאורה מותר אבל בתחילהם בכבוד רש"י אין פוסקים הלכה מתוך אגדה כן מתוך אגדה זה כלל גדול מאוד ולכן הרב עסף סבור שבאמת יש כאן שתי שיטות ומשום כך כשהולכים לבית דין וזהו מעשהו שאתה שואל שאותו מזיג כוי אשכנזי והלכו לבית דין אשכנזי והבית דין אשכנזי אמר אנחנו לא יכולים לחייב זה מחלוקת הפוסקים ו ההוא אומר קים לי כמו הפוסקים שמתירים שמפותרים ואח יכולים לחייב והשרדי נפשו בכפו גרם מזכים וכולי אומר הרב עודה יוסף אין לומר קים לי נגד מרן ברגע שיש פסק של מרן אין לומר קים לי כמרן אבל אחרי בבקשה תחילה מאותו בית דין קודם כל צריך לראות כדבר הזה הערוך השולחן אומר מי שהזיק חייב לשלם זה בסוף סימן תרצו דעתה בעוונותינו רובים ערבה כל שמחה ואין אנו במדרגה כזו מה שכתב הרמה בסעיף חטא הוא לקיים מה שנהגו בימיו ולא עכשיו כלומר אומר הרמא אם אתה בדרגה של מקיים שמחה שמחת מצווה לחיי זאת כבר לא שמחת מצווה אז אין לך את המעטה של ההגנה של שמחת מצווה לכן אומר עלרוך השולחן צריך לחייב והרשל מה הרשאל הוא היה אשכנזי אומר אפילו השתקר כשחרותו של לוט שהוא כבר לא יודע בין ימין או בין שמאל או לחלוטין לחלוטין חייב בתשלומין משום שאנחנו אומרים לו למה הבאת את עצמך למציאות כזו אסור היה להביא לעצמך להביא את עצמך למציאות כזו ואדם מועד לעולם אדם מועד לעולם נכון בזמן שהזקת כבר ראית מסטול לגמרי לגמרי לגמרי אבל העובדה שאתה איבדת את הפרוג'קטורים שלך, את מערכות ההתראה שלך, במועצתך הבתה. זה כמו אדם ששובר את הפרוג'קטורים של המכונית, את כל מערכות הבלמים ונוסע. אז החייבו אותו בגלל שבכלל הוא עלה על מכונית כזו. עלה על מכונית כזו שאסור היה לעלות על מכונית כזו ולנהוג. כך אומר ה מרשל על אחת כמה וכמה. שאם אותו ספרדי בא ואומר שהוא כבר מלא מל מליל הפורים כבר הנזקים האלה מתחילים יכולים בית הדין אמנם הרמה המשנה ברורה אומר בשםור אבא שזה מקריאת המגילה עד הסוף עד הסוף כאילו יש לו את את החסינות הזו אבל אחרי בקשת המחילה הרי בליל פורים אין מצוות שמחת פורים רק ביום ואם כן אם כבר בלילה עשה את זה עשה את זה בלי מצווה זה שמחת רשות ואיך מתירים ואיך פותרים הרי דברים כאלה צריך למצוא אלה איך להתפטר מה מההוראת ההלכה הזו שכאמור היא מאוד מאוד אמתנית ויש לומר על אותו אדם א אם הוא מזיק מלבד שוא עושה עבירות הוא לא קיים את מצוות היום והוא עושה עבירות והוא חייב בתשלומים ומותר לא לאותו נזק לא רק לגרש אותו לתפוס נכס מנכסיו כדי שאם הוא יתקל בבית דין כזה שעדיין עדיין טולה באותם פוסקים שפוטרים ואומר הוא יכול לומר קים לי כמותעם לומר המוצים מחברו עליו עכשיו יש בידי נכס או שישלם לי או שיקבל זאת הכנה מפני מציאות מאוד מאוד מבולבלת כזו ואם אותו אדם הוא מבחינת זריזים מקדימים הוא משתקר עוד לפני שהלך לבית כנסת תפילתו אין תפילה ומצוות משתי פורים מתנות לאביונים ומשלוחמנות אינם מצוות כי אם הוא על דרגתו של שכרות לשלות כל מעשיו באותו יום אין בהם גדר של מצווה כלל ועיקר אולי אשתו אם הוא נשוי אולי בני ביתו אם זה אבל הוא עצמו לא קיים שום מצווה שום מצווה כי כל מעשיו אינם מעשים כלל ועיקר ורק לעניין חיוב ומעשים כדי לחייב אותו. רבי ח