שאל השואל ואמר, יש להם בבית הכנסת יהודי זקן שיודע לקרוא את המגילה כהלכה, דעקה הוא כבר איננו שומע בלי מכשיר ויש לו מכשיר. והשאלה לעניין קריאת המגילה, מה עדיף על מה אותו זקן שיודע לקרוא את המגילה כהלכה מתחילתה ועד סופה שיש לו כאמור מכשיר שמיא באוזניו או אדם אחר שאיננו יודע לקרוא את המגילה כהלכה אבל הוא שומע כהלכה ללא שום מכשיר. תשובה, הנוהגים לפי רבנו יש עליהם להעדיף את הזקן שיודע לקרוא כהלכה ושומע באמצעות המכשיר שמיעה מאשר אדם שלא יודע לקרוא כהלכה אף על פי שהוא שומע כהלכה ואילו הנוהגים לפי מרן השולחן ערוך באנו למחלוקת הרב עודה יוסף מתיר למי ש שומע באמצעות מכשיר שמיעה וכן הרב וייסיר וכן הרב פרנק לעומת זאת הרב שלמה זלמן אוירבך והרב אגרות משה הרב משה פיינשטיין אינם מתירים כך שהנוהגים על פי שנה ערוך לבטח התפצלו בהתאם למחלוקת האחרונים בעניין זה ואולי יש כאלה שאמרו תרחק מספק וממחלוקת ויחמירו וממילא יעדיפו את זה שקורה שלא כהלכה על פני זה שלא שומע כהלכה ומכאן הנימוקים להלכה זו מצאנו במשנה מסכת מגילה לעניין בפרק שני הלכה ד' מי הם אשר כשרים לקרות את המגילה ו אמר במשנה, הכל כשרים לקרוא את המגילה חוץ מחרש שותה וקטן. והדבר תמוע שנכלל כאן חרש כיוון שסתם חרש הקלול יחד עם שותה וקטן הוא חרש מלידה שאיננו שומע ואינו מדבר. ואם נאמר כאן הכל כשרים לקרות את המגילה משמע שמדובר בח הרי שם מדבר ואינו שומע. כלומר נתחרש בחייו לאחר שכבר נולד במהלך חייו כך שהוא שומע אבל איננו מדבר. ואז השאלה היא זו לפי התנה במשנה אין החרש יכול להוציא אחרים ידי חובה. השאלה אם היא בכלל הוא בר חיוב או לא בר חיוב. חירש שיודע לדבר, יודע לקרות, רק הוא חרש השאלה אם הוא חייב לעצמו רק אחרים, אם הוא לא מוציא ידי חובה או לא. והנה רבנו בהלכה במשנה תורה, פרק ראשון הלכה אה שלישית, רבנו כתב הלכה ראשונה א שנייה רבנו כתב אחד הקורא ואחד השומע מן הקורא יצא ידי חובתו והוא שישמע ממישהו חייב בקריאתה. לפי כך, אם היה קורא קטן או שותה, השומע ממנו לא יצא. והשמיט רבנו את המילה חרש למרות שהיא מופיעה במשנה מורי באות ו' תחילתה וסופה. סבור שלא בכדי רבנו שמית חרש משום של דעתו חרש המדבר ואינו שומע חייב בקריאת המגילה ויכול גם להוציא אחרים ידי חובה אומנם אדם יתפל יתמה ויאמר איך הוא חייב בקריאת המגילה כשהוא לא שומע נכון שחרש המדבר ואינו שומע חייב במצוות לכל דבר זה נכון אבל מצוות שקרוחות בשמיעה אולי הוא צריך להיות פטור. ורבנו כנראה סובר שמצווה זו ביסודה כמו נר חנוכה הם נועדו לפרסום הנס. ולכן אף שהוא לא שומע עצמו אבל אחרים שומעים אותו בקריעתו הוא מפרסם בכך את הנס. ולכן הוא נשאר בכלל החיוב כמו כל חרש שהוא מדבר ואינו שומע. וגם אם הוא נמצא לבדו לא נמצאים אחרים אמו לא חילקו בדבר כמו סומא שחייב בהדלקת נר חנוכה כי זה מפרסם את הנס גם אם הוא נמצא לבד כמו שגם אדם שהוא לא סומ נמצא לבד חייב להדליק למרות שלכאורה מפרסם את הנס לעצמו אבל אין חילוק בדברים האלה לא חילקו הוא מכאן יוצא לאור פרשנותו זה של מורי בדברי רבנו אז שיטת רבנו היא שחרש שהוא מדבר ואינו שומע חייב בקריאת המגילה ויכולות ייה אחרים מדי חובה על אחת קמה וכמה מי ששומע על ידי מכשיר נכון שמישהו כבת שמיעה הוא שומע אבל בקושי והמכשיר מועיל לו בוודאי ודאי זה לכל הדעות שהוא חייב יכול להוציא אחרים ידי חובה אנחנו מדברים על אדם שדרגת שמיעתו כל כך נמוכה שבלי מכשיר הוא כלל לא שומע. הוא אולי במאמץ אדיר אבל אם המכשיר הוא שומע. למרות הכל למרות הכל מאחר וסוף סוף על ידי מכשיר הוא שומע אלו המערכות הפנימיות שלו היו לגמרי פגומות. גם עם מכשיר הוא לא היה שומע אבל זה שיש לו עוד רמה מסוימת של פעילות הטופים וכל כיוצא בזה טופי האוזניים. אז בוודאי וודאי שעדיין הוא בר חיוב על ידי מכשיר. כמו אדם אשר יש לו משקפיים עם מספר מאוד מאוד גבוה וגם כן יכול לקרוא בתורה ולאוציא אחרים מדי חובתם יוציא את הציבור די חובה כי כל עוד הוא רואה על ידי משקפיים או זכוכית מגדלת עדיין הוא קורא לכתב והוא מוציא אחרים ידי חובה אז לכן הליבת שיטת רבנו כאמור מעדיפים את האדם שיודע לקרוא כהלכה. זקן נשו פנים יוצר אוירה של יראת השם הודעה מתוך תובנה ולא אחד צעיר ימים אשר נאמר עליהם ושעירים רק קדושם ואז כל אוירה עלולה להגרף לאיזשהיא הולות אל ובמיוחד כשטועים ומתקנים יש כבר רעש רעשים ואם לפעמים הטעויות הם משובשות בעלות משמעויות מצחיקות כי הדברים גורמים הרבה פעמים לליצנויות בכל כצה בדברים האלה לכן יש להעדיף את הזקן הזה שהוא זקן ונסו פנים אף שכאמור שומע רק על ידי מכשיר לעומת זאת מרן השולחן ערוך סימן תרט סעיף ב' פסק כדלקמן אחד הקורא ואחד השומע מן הקורא יצא ידי חובתו והוא שישמע ממישהו חייב בקריאתה לפי כך אם היה קורא חרש או קטן או שותה השומע ממנו לא יצא זאת אומרת מרן לא השמיט את המלחרש פסק כמו המשנה שחרש המדבר ואינו שומע השומע ממנו לא יצא האם הוא בעצמו חייב בוודאי שיש לו חובה רק כאחרת לא היה בכלל צריך להכניס אותו כאן אלא אומר המשנה ברורה, כיוון שהוא לא שומע, אז דרגת חובתו היא דרגה נמוכה יותר. והוא עיל בדרגת חובתו נמוכה יותר, לכן הוא לא יכול להוציא אחרים מדי חובה. כך מסבירים את הדברים כאן המשנה ברורה, ועוד מפרשים אחרים על רקע הזה אנחנו מבינים שבאמת הללו אשר פוסלים את החרש אשר שומע מכשיר שמיעה מלקרות המגילה. הם באים אומרים, כיוון שהמצווה הזו היא מצווה שיש בה שמיעה, אז כאן אנחנו צריכים לדקדק יותר ולהחמיר ולא להסתפק בחר שהמדבר שומע וגם לא לסתפק באדם שהוא לא שומע מכוח עצמו, רק מכוח מכשיר. לעומת זאת, הרבודה יוסף כאמור אומר לו, נכון מאוד שמרן החמיר לגבי חרש המדבר ואינו שומע אינו שומע כלל גם לא על ידי מכשיר כי דרגת חובתו היא נמוכה יותר אבל מישהו שומע על ידי מכשיר הרי הוא כאילו שומע הוא בכלל לא בכלל חירש ולכן הוא יכול להיות יהיה אחרים עם זה חובה גם במצוות שיש בהם שמיעה כך יוצא שהפוסקים לפי מרן לבטח התפצלו בין החוששים למחמירים או חוששים מפני המחלוקת לבין הללו שאולי באים ואומרים אנו סומכים על פסקו של ה רב יוסף ונלך אחריו לכל מה שאמר לכם יוסף אסור רבי חנ בן גשמ רבי חגשם ישראל