שאל השואל ואמר ירושלמי שירד עם האוטו שלו ביום 15 אל השפלה והוזמן להיות שליח ציבור האם חייב רשאי הוא לומר על הניסים בתפילתו או לא והתשובה לא יאמר על הנס אבל אם אמר אין מחזירין אותו. אבל תחילה נסביר איך יש לנו תופעה כזו ששליח ציבור ירושלמי מגיע לשפלה ומזמינים אותו להתפלל. האם הוא לא הופך להיות מפקיע את הירושלמיות שלו שיורד לשפלה או לא? ובכן שתי תשובות לפי רבנו, הזמן הקובע זה מוצאי שבת, דהיינו ליל 14. אם היה בירושלים אז דינו כירושלמי. ואז זה ברור שאם הגיע מתי שהגיע לשפלה זה לא מעלה ולא מוריד דינו כירושלמי והוא יצליטרך לקרוא ב-15 אפילו בשפלה. אבל לפי השיטה שרומרת שהזמן הקובע הוא הזמן של היום בזמן עלות השחר. אז אם ביום 15 בזמן עלות השחר הוא היה בירושלים והיום בגלל המכוניות שהם מאפשרות להגיע ממקום מקום באמצעותן ניתן להגיע ממקום מקום אז בזמן עלות השחר עדיין היה בירושלים ורק לאחר מכן נסע מאיזשהיא סיבה לשה והיה צריך להתפלל כאן כיוון ששם עוד לא היה לו מניין ולא היה מספיק לכן התפלל כאן וכאן ראו אותו יהודי ירא שמיים אורח דגול הזמינו אותו להתפלל ואז התעוררה בעיה כבר בשחרית קיימת אפשרות שהבעיה תתעורר בלי שום בעיות בלי שום קשיים בלי שום התפטלויות במנחה דהיינו הוא התפלל שחרית בירושלים קרא את המגילה ואחר כך ירד לשפלה וכאן זמינו אותו במנחה להתפלל אלא שתארנו תיאור שהולם גם כן כבר בשחרית ואז השאלה מתעוררת האם יאמר על הנישיאים או לא תשובה אם אותו ציבור מתפלל עם לחש ואחר כך חזרה בקל אז אה בלחש שיאומר על הנשיאים וכל לא אומר על הנשיאים אבל אם אותו ציבור מתפלים תפילה אחת לחש וחזרה שהיא מילה במילה הציבור מתפלל מילה מילה היא אחד משליח ציבור אז אי לא יאמר על הניסים לכתחילה לא היה צריך להזמין אותו אבל לא יאמר על הנסים בזמן התפילה בקל כי סוף סוף באותו מקום אין אומרים על הם ניסים כי המוקפן א הפריזים גומרים מבחינה מעשית של קום ועשה את חובות הפורים בתום יום 14 ב-15 גמרנו כבר לא אומרים על הנשיאים אמנם הם שותפים בשמחה אבל בדרך של שבע אל תעשה דהיינו ביום 15 אין מספידים, אין מטענים. זה רק על דרך של שבע אל תעשה. אין נופלים על פניהם, אין אומרים תחנונים. זה בדרך של שבע אל תעשה. בגלל זה לא נפלנו היום על פנינו. אבל ביקום ועשה אין עושים כלום. גם לא על הניסים. אבל אם טעה ואמר על הניסים, אדם שהוא איש קריאת עונות, טעה. ואמר על הניסים זה לא נורא בשולחן ערוך אור החיים סימן תרצג סעיף ב נאמר שבאין אומרים על נשק ביום 14 אבל לא בטו כלומר לא ב-15 ואומר המשנה ברורה כיוון שאין שייך זה לאותו היום הרי הלה שלא מעין המאורע והב ההפסק בתפילה כלומר דבר שאתה לא צריך לומר אותו ואתה תאמר אותו אז הגדר של הפסק בתפילה מי הוא עם אמרו אין מחזיר אותו ומכל מקום יש קצת שיכול ששייכות בימים אלו נמצא איפה אדם שהוא זמן א בטעות או בגל נעימות הוא ירושלמי זמן להיות שליח ציבור אז הוא אשר אמרנו בלחש יוכל לומר על הנשיאים בכל בין אם זה תפילה אחת או שתי תפילות לא יאמר כי הוא משנה מהסדרים של אותו מקום. אומנם לגבי דידו, זה לא גדר של הפסק. ואם הם התפללו לחש וחזרה ועכשיו הוא חוזר אז לגבי דידו אין הפסק כי עדיין הוא מחוייב בעל הנשיאים. אבל סוף סוף את מי הוא מוציא ידי חובה? הוא מוציא ידי חובה את בני השפלה, את הלא יודעים שבהם. להם לכאורה זה גדר הפסק כמו ש משנה בר אומר אז אם כן איפה לא יאמר במיוחד גם אם נניח היינו טוענים טענות נגד העניין הזה אם זה הפסק או לא הפסק כי יש מה להשיב בעניין הזה אבל עדיין זה משנה מסדרי המקום ומשבש את העניינים ההלכתיים כי מה יגידו הבריות יגידו אנחנו היינו בבית כנסת פלוני והיה שם מישהו שהוא זמן והם לא יודעים ירושלמי לא ירושלמי ושמענו אומרים על הנשיאים ב1 ואז קובעים הלכה משובשת באותו מקום כי לא תמיד יש מערכת בקרה, לא תמיד יש רב באותו מקום שיודע להסביר, שיודע זה, אלא רואים, שומעים שמישהו אמר, אז זה משתבש ולכן אין לתת יד לשיבושים שיתפתחו. משום כך אנו אומרים שאדם כזה לא יאמר על הנשיאים אם כבר הוא זמן לא יאמר על הנשיאים כי צריך לשמור על נהג המקום. רבי חניג שמ