שאל השואל, האם מותר לרסק בננה או אבוקדו ביום שבת ולמורחם על פרוסת לחם? באמת, לפי שמירת שבת כהלכתה, פרק ו' סעיף ז', נאמר, פירות חיים כגון בננה, אבוקדו וחיוצא בזה, אין למורחם על פרוסת לחם משום איסור דחינה, אלא אם כן הם רכים מאוד כך שכשאוחז במקצת הפרי אין השאר נגרר אחריו. אבל א לפי רבנו נראה שהדבר מותר לחלוטין כיוון שאין בכלל בכלל מושג של דחינה בפירות שהרי רבי בפרק 21 שבת הלכה 18 כתב המחתך את הירק דק דק כדי לבשלו הרי זה תולדת תוחן וחייו לפי כך אין מרסקין לא את השחת ולא את החרובין לפני בהמה בין דקה בין גסה מפני שנראה כי תוחן אבל מחתכין את הדלועין לפני הבהמה ואת הנבלה לפני הכלבים שאין תחינה בפירות המגיד משנה מתלבט ואומר שהוא מצא במקצת ספרי רבנו נוסחה שאין תחינה אלא בפירות ובמקצתן מצא נוסחה שאין תחינה בפירות והוא מעדיף את הנוסחה הראשונה שאין תחינה אלא בפירות. אבל מורי אומר מעיד שהנוסחה בכל כתבי יד שאין תחינה בפירות. כלומר שמושג התחינה אינו אלא בזרעונים ורקות. כלומר זרעונים של דגן, זרעונים של קטניות. בזה יש מושג של דחינה. וכן יש מושג של דחינה בירקות הועיל וטוחנים אותם, רסקים אותם דק דק לצורך בישול. ולכן רק בירקות ורק בזרעונים יש מושג של תחינה אבל בפירות אין בכלל בכלל מושג של תחינה. ולכן רבנו אומר שמותר לחתך את הדלואין לפני הבהמה. כף על פי שדלין הוא פרי אדמה אבל הוא פרי מאחר והוא פרי ואין בו מושג של תחינה אין שום איסור לא מדאורייתא ולא מדרבנן שאין תחינה בפירות ומינה לפי זה באמת לא מבעיה אבוקדו שהוא פרי העץ שוודאי וודאי שרסוקו ומאוכו ומריחתו על פרוסה שוודאי ודאי לפי רבנו אין שום איסור בדבר כי אין תחינה כלל אוכלל בפירות אלא אפילו בבננה שהיא פרי אבל היא פרי עץ א פרי אדמה ברכתה בורא פרי אדמה למרות הכל אין מושג של חינה בפרי שהרי הדלעת היא פרי אדמה ולמרות הכל היא נמנת ו אלה שאין בהם מושג של דחינה בפירות. כך יוצא איפה שאם אנחנו מרסקים גזר אין בו גדר של איסור תחינה כי הוא פרי. נכון שאמרנו שלא יראה כאילו עושים אותו בחול אבל אין בו גדר של איסור דחינה וכן מלפפון. אם נחתוך אותו דק דק אין בו גדר של דחינה. לא, אני לא מדבר כעת על כלי א כלי של מגרדת וכי יוצא בזה. מחתכים אותו דק דק. אין בו גדר של דחינה כי אין דחינה בפירות. וכשאומרים שאין תחינה בפירות, הכוונה לא מבעיה בפירות העץ, אלא גם בפירות האדמה שאין בהם גדר של תחינה בשבת, כלל ועיקר ומותר. ואילו מה שרבנו כאן אמר ולא את החרובים לפני בהמה. שרבנו אומר אין מרסקין לו את השח שחט זה ירק אז זה דבר די ברור למה לא מרסקים אותו בשבת ולא את החרובין לפני בהמה למה אין מרסקין את החרובין לפני בהמה הרי החרובין הוא פרי ובפירות אין תחינה על כך אמר מורי בפירוש מאוד מאוד מקורי שהחרובין האמורים כאן הם אינם חרובים גילים שהם פירות העץ, אלא יש סוג של קטניות שנקראים חרובים ועל אלה מתכוון רבנו ולא את החרובין כי מאחר הוא מדובר כאן בסוג של קטניות זרעוני קטניות שנקראים חרובים הרי בזרעוני קטניות יש גדר של דחינה אומנן לא למורי שיש זרעוני קטניות שקוראים להם חרובים אומר, "בוא ותראה בפרק ראשון ממסכת כלעיים, הלכה שנייה, שם עוסקת המשנה באיסור כלאי זרעים." כלאי זרעים. נאמר, "פול המצרי והחרוב אינם כלאיים זה בזה. פול המצרי הוא קטניות והחרוב, אם נאמר שהוא אילן, הרי זה דבר מפורסם ש אין שום איסור לזרוע זרעים או ירקות ליד ובסמוך אילנות חוץ מן הגפן. חוץ מן הגפן. בשאר האילנות אתה יכול לזרוע מה שאתה רוצה בסמוך וזה לא יהיה כלעין. ואם בכל זאת נאמר שפול המצרי והחרוב אינם כלאים זה בזה, משמע שהייתה לנו הבא אמינה שיאסרו מדין כלאי זרעים. בא לומר לנו שהם אינם אסורים מדין כלאי זרעים מאחר והחרוב כאן שאף על פי שהוא קטניות הוא לא הוא ממינו של פול המצרי והוא והוא ממינו של פול המצרי אינו כלעין כי מתי יש כלי זרעים כשהם שני מינים אבל כשאינם שני מינים הם אינם כלעין זה בזה הנה כן לסיכום אנו רואים שבאמת אין לפי רבנו איסור של דחינה בפירות, לא בפירות עץ ולא בפירות האדמה. ולכן לפי רבנו אין שום איסור למעך או לרסק אבוקדו שהוא פרי עץ או בננה שהיא פרי אדמה על גבי פרוסה ולאכול אותה. רבי חני מנגש