חצרות ושיתופי מבואות. כידוע שאסור להוציא מרשות הרבים לרשות היחיד ומרשות היחיד לרשות הרבים. אבל אם יש חצר ואז היא הרי מוקפת חומה או גדר מסביב ויש בתים פרטיים של משפחות שונות. אזי מעיקר הדין היו יכולים להוציא מן הבתים לחצר, כי גם החצר רשות היחיד. יש לה את כל הנתונים של רשות היחיד. היא מקופת חומה או גדר בגובעים המתאימים. מכל חלקיה יש פתח וכניסה. אז החצר עצמה מעיקר הדין היא רשות היחיד. אבל בגלל שבני אדם רואים שמשפחות שונות מתנקות בין הבתים לחצר. אז בעיני הבריות האדיותות היא נחשבת כאילו רשות הרבים. ובשעה שהם רואים שנכנסים מהחצר, מכניסים דברים מהחצר לבתים או מהבתים לחצר. כגון מוציאים כסאות שלחנות מן הבתים לחצר. או מנחצר לבתים כדי לשבת שם אז הם עלולים לטעות ולהוציא מהחצר לרשות הרבים כי יגדילו הם יאמרו הרי הכל אותו דבר או מהרשות הרבים יותר נכון יכניסו לחצר כי הרי רואים שהכל רבים דורכים שם ולכן תיקנו חכמים עירובי חצרות כדי לעשות סימן הקר שרק בגלל שכל הדיירים מעורבים באותה באותו עירוב אז מותר להם להוציא מן הבתים לחצרות או מן החצרות לבתים וכך אותו דבר שיתופה מבואות מבוי הוא מעין רחוב ללא מוצא דרך ללא מוצא ויש בו חצרות חצרות מתנקזים אליו וכיוון שיש לו בכניסה שלו אין כניסה, לא כמו אצלנו דרך לא מוצא. יש לו סימן הקר שנכנסים אליו למבוי הזה. אז הוא רשות היחיד מצד הדין. ואם הוא רשות היחיד מותר מעיקר הדין להכניס דברים מן המבוי לחצרות או לדירות וכן ההפך. אבל שוב, גם כאן בשעה שהבריות רואים את הדברים האלה, הם עלולים גם להוציא לשות הרבים או מרשות הרבים למבואי כיוון שזה כבר מטשטש להם המושגים של רשות הרבים לכן מה עושים עושים שיתופי מבואות שוב מכינים לחם שבו משותפים כולם כל בני המבוי ועל ידי שיש להן לחם משותף אז היי הם יכולים להוציא מן המבוי לחצרות או לדירות וכן ההפך כן שכבר עכשיו יש להם סימן הקר שאכן באמת ה מבוי הזה הוא רשות אחת וכך בזמן בזמננו או עדיין לא בזמננו כשיש עיר שהיא מוקפת חומה ויש בעיר הזו מבואות מבואות מאחר והיא מוקפת חומה אז מצד הדין היא נחשבת לרשות היחיד מעיקר הדין אבל בגלל שיש בה מבואות לכן אנחנו לכן עושים עירובי חצרות ושיתופי מבואות כדי שיהיה סימן היקר לבריות שרק מחמת זה אנחנו מתירים להוציא מרשות היחיד לרשות הרבים או מרשות הרבים לרשות היחיד רשות הרבים במושגים ההמוניים כי במובנים ההלכתיים העירה מוכבת חומה וכאן אותו דבר ביחס לעיר אשר היא מוקפת צורת פתחים מחר והיא מוקפת צורת פתחים אז יש לה דין כאילו היא מוקבת חומה ועוד נדון בעניין זה בהזדמנות היא כאילו מוקבת חומה ולכן יש לה דין של רשות היחיד אבל הבריות עלולים לטעות רואים רחובות רואים מבואות רואים חצרות ואז המושגים של רשות הרבים או רשות היחיד מתבלבלים לעיניהם מתערבבים ועלולים הם לגרום לכך שיקשלו ממש ברשות הרבים דאורייתא לכן אנו בכל עיר ועיר א עושים עירובי חצרות ושיתופי מבואות כדי לעשות את כל בני העיר שותפים באותו מאכל ובאמצעות זה יש לנו סימן קר שרק מכוח העירוב אנחנו ביחד מותר לנו להוציא מן הבתים לחצרות לחצרות למבואות מן המבואות לחצרות ולבתים והנה לפניכם העירוב שעשינו כאן אתם רואים חבילת מצה שמורה שהיא ראויה לאכילה גם בפסח אנו עושים אותה מערב פסח עד ערב פסח הבא עלינו לטובה ואז מחר וזה שייך לכל העיר וזה נמצא פה וכל אחד יבוא לאכול יכול לבוא לאכול אז מאחר וזה משהו משותף ומשתף את כל בני העיר אז לכן מותר לנו כאן בקריאת עונו להוציא מן המבואות להכניס מן המבואות לחצרות ולחצרות לבתים או מן הבתים לחצרות ולמבואות כי זה עירובי חצרות ושיתופי מבואות אבל עדיין יש הלכה שפחות ידועה פח פחות שכחה אומר רבנו בפרק חמישי מהלכות ערובים הלכה יט והלכה כיצד משתתפין במדינה כל חצר וחצר מערבת לעצמה שלא לשקח התינוקות ואחר כך משתתפים כל אנשי המדינה כדרך שמשתתפים במבוי ואם הייתה המדינה קניין ליחיד כי בימיהם היו רים קטנות רובעים רובעים שקבלנים פרטיים היו בונים והעיר פרטית יש בה רחובות זה רובה יש בה בתמר חצאות בתי הבד כל מיני שירותים ואותם הבעלים הפרטיים של אותם ערים קטנות היו בדרך כלל מזכירים את הבתים את הדירות לאחרים ועושים רווחים ויש פעמים ש בעל פרטי של עיר כזו קטנה מוכר אותה למישהו אחר אז גם זה יש והנה נאמר ככה ויש עיר שהיא של רבים לא של יחיד אלא של רבים נאמר כך כיצד משתתפים במדינה כל חצר וחצר מערבת לעצמה שלא לשכח תינוקות ואחר כך משתתפים כל אנשי המדינה כדרך שמשתתפים במבוי ואם הייתה המדינה קניין ליחיד כלומר יש לה בעלים פרטיים אפילו נעשת של רב משתתפים כולם שיתוף אחד והתלטלו בכל המדינה וכן אם הייתה של רבין ויש לה פתח בעצם בקריאת עונשנו הרבה פתחים הרבה כניסות אבל נתאל עצמנו שיש רובע מוקף חומה ויש לו רק כניסה אחת ואם הייתה המדינה קניין ליחיד אפילו נעשתבים משתתפים כולם שיתוף אחד ויתתו בכל המדינה וכן אם הייתה של רבים ויש לה פתח משתתפים כולן שיתוף אחד אבל אם הייתה של רבים כמו קריאת אונו ויש לה שני פתחים שהעם נכנסים בזה ויוצאים בזה ויש לנו הרבה פתחים שנכנסים לקראת אונו וכך ערים רבות בארץ אם לא כל הערין נעשה אפילו נעשה של יחיד אפילו אם מכרו עיר כזו לבעלות פרטית אין מערבין את כולה אלא מניחין ממנה מקום אחד, אפילו בית אחד בחצר אחת ומשתתפין השאר. כלומר, מערבים את כל בני העיר, חוץ מבית אחד וחצר אחד שלא קולים אותו בעירוב, כדי שיש סימן הקר שלזן אסור להכניס. מכאן. אסור להוציא. אבל אם לא נשייר אז בני אדם שוב התבלבלו כיוון שלמרות שיש עירוב צורת פתח מסביב שעושה אותנו כאילו מוקפים חומה ולמרות שאנחנו עושים ערבי חצר ושתם ועוד זה נעשה יותר מדי פורמלי שכבר בני אדם לא נצרב להם בתודעה שמכוח העירוב מכוח סימן העיקר אותה רואה אסור ועל ידי שמשיירים בית אחד וחצר אחד שהוא לא בכלל העירוב אזי העיר כולה שמוכפת צורת פתחים ועשו עירובי חצרות פשוט ועוד כמו שעשינו אז ורק אז יש תוקף לעירוב חצרות ראשפי מבואות ויהיו אלו המשתתפים כולן מותרים בכל המדינה חוץ מאותו מקום ששאירו ויהיו אותן הנשארין מותרן במקומן בשיתוף שעוסין לעצמן אם היו המשוערים רבים והאסורים לטלטל בשאר כל המדינה ודבר זה משום הקר הוא כדי שידעו שהעירוב התיר להן לטלטל במדינה זו שרבים בוקעים בה שהרי המקום שנשאר ולא נשתתף עמהן אין מטלטלים בו, אלא אלו לעצמן ואלו לעצמן. והלכה זו גם כן נפסקה בשולחן ערוך. ובאמת ה יש רבנוות לא מודעות להלכה הזו. הרב מרחליהו שהשם שלח לו רפואה שלמה, בזמנו הוא עשה עירוב לירושלים עיר הקודש ושייר את הר הבית. ואמר הר הבית אנחנו לא לא מכניסים אותו בכלל העירוב ואז אפילו במקומות שמותר להיכנס לשם לא מכניסים אותו בכלל כל העירוב ואז העירוב על ירושלים תופס כיוון שיש מקום של שם אסור מעבר לעניין של םחול ואנחנו בקריעת אונו היו ימים שאנחנו היה לנו איזשהו בית גבעת שמואל בקריאת אונו ששם היינו משאירים אותו עכשיו הוא כבר לא קיים בא כביש מכבית ו חריב אותו. אז שיירנו את החווה החקלאית העירונית. זו מחוץ לתחום. לא תחום הליכה, אלא איסור להכניס מכאן לתוך החווה או מן החווה החוצה. את זה שיירנו וזה סימן ההיקר. ובכך העירוב שלנו שנמצא פה, עירובי חסרות ושיתופי מבואות, תקף בעל תוקף, הועיל ושיירנו כ אמור את החווה החקלאית העירונית. כאן המקום להזכיר שאנחנו גם מזכים בעירוב הזה את בני הישובים הגובלים איתנו כי הרי דיננו כשתי חצרות שפתוחות זו לזו. והעיל וזיכינו עבור כל בני הישובים שהם מסביבנו. גני תקווה, פתח תקווה שהפכנו להיות נושקים איתה, גבעת שמואל, רמתגן. אז כל אלה אנו רשאים להוציא דברים המותרים בטלטול מאיתנו אליהם ומאליהם איתנו. כגון מישהו הולך לבית חולים בלינסון או השרון ורוצה לקחת משהו לחולד דבר מותר בטלטול אז מבחינה זו מותר להעביר דרך משל כביש רבים ששם זה הכביש שמחבר אותנו לפי תקווה. אז כאמור מותר לאור ה לאור החיבור שיש לנו בינינו ינם ולאור עירוב חצרות ש מאוד שכאמור זיכינו לנו ולהם כאחד רבי חנן ברגש שעומר פה שתנו היום ש