אמר שהוא צלה כבדים של עוף בלי שחתך אותם שתי בערב והוא צלע אותם על גבי השכלה שהמרווח בין שיך לשיך די מרווח והשאלה היא האם זה בסדר או לא בסדר הואיל ובשולחן ערוך נאמר ש צריך לקרוע את ה לחתוך את הכבד בשתי בערב ואחר כך לצלוט. אז כאמור הוא שואל, מה דינם של כבדים אלו שכאמור לא עשה חיתוכים שתייב וערב, אלא ישר צלה אותם בלבד. כדי שנאמר מה היא התשובה שנקדים ונאמר שלפי רבנו ולפי רוב הפוסקים הכבדים האלה מותרים ואין שום בעיה אבל שלא כדרכנו נתחיל דווקא בקריאת ההלכה בדברי השולחן ערוך ואחר כך בדברי רבנו בשולחן ערוך יורד דעה סימן עג סעיף א' נאמר הכבד יש בו ריבוי דם לפי כך לכתחילה אין לו תקנה לבשלו על ידי מליחה, אלא קוראו שתיב הערב ומניח את תוכו למטה וצולהו ואחר כך יכול לבשלו. כלומר שמרן אומר שכבד אין אפשרות לבשלו בגלל ריבוי דם שבו אז לא יוחיל ל מולחו ואחר כך לבשלו. אלא הדרך האפשרית היא שקוראו שתי הערב הוא מניח את תוכו למטה כדי שאדם יזוב וצולה הוא והרמה מוסיף שיהיה ראוי לאכילה כלומר לא צליק קליל אלא עד שיהיה ראוי לאכילה ואחר כך יכול לבשלו ממשיך מרן וכותב עובדי עבד מותר אם להתבשל לבדו בקדרה אבל הקדרה אסורה שפולטת ואינה בולעת ויש מי שאוסר אה מוסיף מרן בסעיף ג' לצלי צריך חתיכה משום דם שבסימפונות כלומר אם הוא רוצה לאכול את הכבד צלוי אזי צריך לחתוך אותו את הכבד משום דם שבסימפונות ואם לא קרעו קודם צלייה יקראנו אחר כך כדי להוציא את הדם של הסימפונות שאגור שעגור בתוך הסימפונות מוסיף הרמה ואומר ויש אומרים ואין צריך לצלי שום חתיכה כלל כלומר הרמה בא ואומר אם האדם מתכונן לאכול את הכבד שלא בדרך של בישול אין צורך בכלל בכלל בחיתוך אלא ישר מותר לצלוט ואחר כך לאכול אבל מה הוא מעיד ואומר והוא מעיד ואומר וכן נוהגינה אפילו לכתחילה לפני כן בסעיף א' הרמה כתב הגהה והיא מנקבה הרבה פעמים בסכין הבה כקריאת שתי וערב. וכן אם נטל משם המרה וחתיכת בשר נכבד אפשר לדם לזוב משם. ומכל מקום אם לא עשה כן נותן לה סימפונות לאחר הצלייה ומבשלה. וכל זה בכבד שלמה אבל כשהיא חתוכה אין צורך בכלום. אוכשבא לבשלה אחר הצלייה היא דיחנה וכולי. ובאמת כל הכבדים ובמיוחד של העופות להבדיל משל הבהמה הם כבדים קטנים במקום התלישה שלהם ממקום חיבורם וכן סילוק מרע ממקום חיבורה מהכבד כבר יוצר איזשהם מקומות חיתוכים זה לא חיתוכים שתי הערב כי גם שם אין סימפונות מיוחדים במינם כמו כמו שיש בבהמה יש אבל לא כל כך ולכן בוודאי ודאי שדי בכך שהוא צולה את הכבדים של העוף על גבי השכלה ודאי בכך אבל מן הראוי לקרוא את דברי רבנו בהלכות מאכלות אסורות פרק שישי הלכה שביעית הכבד עם חיתך לא חתך או מורי אומר חיתך והשליכה לתוך החומץ או לתוך מים רותחין עד שתתלבן הרי זו מותרת לבשל אותה אחר כך אוכבר נהגו כל ישראל להבהבה על האור ואחר כך מבשלין אותה בין שבשלה לבדה בין שבשלה עם בשר אחר. וכן מנהג פשוט שאין מבשלין המוח של ראשו קולין אותו עד שמהבין אותו באור. הכבד שבשילה ולא הבבה על האור ולא חלטה בחומץ או ברותחין הרי הקדרה כולה אסורה. הכבד בכל שנתבשל אמה. ומותר לצלוט כבד עם הבשר בשפוד אחד והוא שתהיה כבד למטה ואם עבר אוצליה למעלה מבשר הרי זה אוכל איננו רואות ולא זר שרבנו כשמיף את מה שנאמר בגמרא שהכבד חותחשתי בערב כן חותחשתי בערב ושם את מקום החיתוכים כלפי מטה מה שנאמר בגמרא וזה לא נזכר כאן אלא רבנו אומר הכבד אם חתך ושלך לתוך החומץ או לתוך מים רותחין עד שתתלבן הרי זה מותרת זו מותרת לבשל אותה אחר כך אוכבר נהגו כל ישראל לאבבה על האור וכולי זאת אומרת שרבנו אינו מדבר על חיתוך לצורך צלייה וכאן מדובר אפילו כבד של בהמה ולו דווקא כבד של עוף ורבנו מדבר על חיתוך לא לצורך צלייה, אלא לצורך השלכתה לתוך החומץ כדי לחולטה או לתוך מים רותחים עד שתתלבן, אז היא מותרת לבשל אותה. אלא שרבנו מוסיף שנהגו כל ישראל להבבה על האור ואחר כך מבשלים אותה. ורבנו לא אמר אם המנהג להבבה זה אחר חיתוכים או לא, אלא להבבה על האור ואחר כך לבשלה. מורי מביא כאן באריכות את דברי המגיד משנה והדברי כסף משנה שהתחבטו מאוד מאוד בפירוש דברי רבנו. ומורי עושה סדר בדברים הוא אומר לגבי חליטה מה אנחנו צריכים חיתוך הרי מה הוא מהוא התהליך של החליטה? שהוא צומטם בפנים, הוא לא מוציא, הוא לא מוציא את הדם אלא צומט את הדם. ואם כן, אז למה רבנו אומר הכבד הם חיטה והשליחה לתוך החומץ או לתוך מים רותחין עד שתתלבן? הרי זה מותרת לבשל אותה אחר כך וכולי. הרי כאמור, פעולת החליטה, פעולת הצמיתה, איננה מוציאה דם אלא אה צומט את הדם בפנים. ובכל זאת אומר מורי שכדי להקל על פעולת הצמיתה שתהיה יעילה וטובה ומטבע הדברים איפה יש קושי בעיקר בכבד של בהמה שהוא גדול אז בחיתוך הזה לא כדי שבאמת אדם יצא החוצה כי פעולת החליטה כי איננה הוצאת אדם אלא צמיתתו פנים אבל לגבי צלייה יש צורך שאדם יצא בחוץ ונורא משאר שעיר ולכאורה אין צורך בחיתוכים כדי לעשות שהנורה משאב שאמנם רבנו אומר חולטים ואחר כך מבשלים ובאמת יש מה שנקרא בפי אבותינו שהוא יהיה ממרו שהוא יהיה מה שהוא יהיה. כלומר בשר צלי לצורך בישול, בשר צלי לצורך האצליה ויש הבדל בין השניים. באמת הכבדים אחת מהשתיים או צולים אותם לצורך אכילה בלי בישול, או צולים אותם לצורך בישול לאחר הצלייה. רבנו נביא את המנהג שנהגו להבבה על האור ואחר כך לבשלה. כלומר שימוש בכבד בטור שהוא יהיה ממרוגה. והוא אומר שנהגו להבבה על האור משמעצלי קל לא עוצמתי לגמרי לא צלי עד הסוף ואחר כך לבשלו. אוכבר אמרנו בעבר שמדוע די בהב בעלמה הרי צריך שהצלי יוציא את כל דמו כך אמרנו מהר שבשווייה ממרוגה בעצם הבשר הזה עובר שני תהליכים תהליך של מיןצלי צליה מועטת הוב ובישול שאצל יהודי תימן לעולם הוא א בחליטה הם רותחין אזי אסור לקחת את הכבדים ישר לחולתם, אלא צריך לחתכם או להבבם באור ואחר כך ואחר כך לבשלם דהיינו לחולתם. אז יוצא איפה שאם לוקחים משהו שצולים אותו מועט ואחר כך מבשלים בדרגה של רותחין, דהיינו בדרגה של חליטה, זה מספיק. אבל מורי מעיד למרות שזהו עיקר הדין אבותינו נהגו לחתוך את הכבד רצועות רצועות כמובן מדובר בכבד של בהמה לא כבד של אור רצועות רצועות וצולים אותו כראוי לא מבעיה בשביל ה אם רוצים לאכול אותו כצלי בלבד אלא אפילו אם הוא רוצה לאכול את זה כשהוא יהיה ממרוגה הרי צולה אותו כראוי לפי מנהג אבותינו מעיקר הדין דהיב בהבו אבל לפי מנהג אבותינו צולים אותו כראוי ואחר כך מבשלים אותו יוצא איפה שבאמת יש לנו כאן עיקר דין ויש לנו מנהג עיקר דין אם אדם רוצה לאכול את הכבד רק בטור צלוי רק בטור צלוי ולא בטור שהוא יהיה ממרוגה אז מצד הדין די בצלי בלי חיתוך כיוון שנורה משאר שעיב בוודאי הוא ודאי בכבד של העוף ודאי ודאי בכבד של העוף אבל לפי המנהג יש צורך בחיתוך ואחר כך צלייה כראוי ואם רוצה שהוא יהמרוגה שוב מעיקר הדין חיתוך ההוב ובשול שהוא בעצם עם חריטה ולפי מנהג אבותינו חיתוך הצליקראוי ובשוב כל זה ברמות הלכתחילה אבל ברמות הבדיעבד אם צלה גם בלי חיתוך אדיי זה כשר ומן הראוי לחוש למה שאמר השולחן ערוך שיחתוך לאחר צלי אם הייתה צליק ראוי ולפחות לפחות אדם שנמצא בסימפונות את זה הוא יסלק אבל כל הכבד של עצמו מותר רבי חניה בן השם ישראל דחול