רגע רגע רגע שאל השואל ואמר מי שהיא נתבקשה מחברתה להעביר מתנה אל מישהיא ואותה שליחה נטלה את המתנה ברחבה ונשעה אלא שבדרך הרעה לה תאונה וכתוצאה מכ היא שכחה מי נותן את המתנה ומי היא אמורה להיות מקבל את המתנה. ניסתה לברר אצל חברות מסוימות עוד אחת ועוד אחת ועוד אחת וכולן אומרות שהן לא מסרו לה מתנה. ואם כן היא שואלת מה עליה לעשות בנסיבות אלה שהיא לא זוכרת מי היא שנתנה לה את המתנה למסור והיא לא זוכרת למי למסור בתשובה מאחר והיא שליחה בחינם הרי יש לה דין של שומרת חינם ושומר חינם חייב בפשיעה ופטור אם לא פשע וכאן אף על פי שהשכה נידונה בהרחבה וגמרא באופנים שונים ורבים ובהרבה מן המקרים נחשבו בגמרא מקרה השכה כפשיעה אבל לא כן במקרה הזה שהשכה באה לאחר תאונת דרכ הרי שהיא בבחינת אונס והועיל וזה בבחינת אונס הרי היא פטורה אבל מה עליה לעשות עם אותה עבדה נראים הדברים מאחרותו נכס אותה מתנה יש בה סימנים יש להניח לפחות נניח שאותה מתנה היא סטנדרטית ואפשר לקנות אותה במקומות שונים, אבל לפחות האריזה שלה, אופן האריזה שלה, אם יננה אריזה סטנדרטית אזי, אם לפי הנתונים של אותה מתנה יש מה שנקרא גדרי סימנים, הרי אותה מתנה היא בגדר עבדה, שהרי אין יודעים מהבעלים של אותה מתנה? לא מבחינת הנותנת ולא מבחינת המטבת. וכאמור, הרי השכעה זו הוגדרה כונס. ואם כן הנכס הזה נחשב כעבדה. אז אם יש סימנים, הרי אותה אישה שנתבקשה להעביר את הנכס, נחשבת כשומרת עבדה. כי עבדה הם סימנים לא עולם לעולם היא לא תעבור לבעלות המוצא גם היה יאוש וכאן לא היה יאוש כיוון שנותנת המתנה לא מתי אלא היא סבורה שהמתנה עוברה ליעד שלה והמקבלת עוד לא זכתה שתתייאש ולכן אין כאן גדר של יאוש ומשום כך המתנה הזו לא תעבור לבעלות ואז יש לה מעמד של שומרת עבדה. שומרת עבדה מעמדע עוד יותר חמור מאשר כשהיא הובילה את המתנה מהנותנת למטבת. כי כשהיו בעלים אז זה בבחינת שומרת חינם כי היא לא קיבלה כלום על כך אבל שומרת עבדה המעמד שלה הוא בדרך של שומר שכר שהרי היא חוסכת פרוט רב יוסף דהיינו אם היא מטפלת במתנה לחזן אותה לנקות אותה מאבק או כל מיני דברים פטורה באיש שעתה מלת פרוטה לעני ולכן יש לה גדר של שומר שכר אז אם כן כלום תצטרך לשמור את המתנה הזו עד 120 שנה שלה אם באמת לא מישהי הזכיר תשאל אותה או היא תיזכר אז תשאר שומרת שכר שלה עד סוף הדורות אומר הגרות משה שאם אדם מוצא עבדה עם סימנים ולא נמצא המעבד על ידי הכרזות לא נמצא המעבד אדיי אומר האגרות משה רשאי המוצא לקחת את העבדה לעצמו ולהשתמש בה אבל ירשום בפנקס שלו את הנתונים של כל העניין. כיצד קיבל, כיצד מצא, היכן מצה או הסימנים, סוג ה סוג הנכס, כל הסימנים שיש מסביב, ירשום את זה בפנקסו וירשום גם כן את הערך של המתנה. ישאל כמה מתנה זו שווה וירשום את הערך שלה בפנקס. ואז אם ביום מני ימים נותן את המתנה כי הרי המוותבת כנראה כנראה בנסיבות האלה לא לא תדע אלא אם כן נותן את המתנה תשאל תמותבת נו איך המתנה שנתתי לך זאת אומרת לא קיבלתי שום מתנה מהעולם איזה על איזה מתנה מדברת אז יכול להיות שבאמת העניין התעורר או על דה נותנת או על דה מעוטבת ואז זה יגיע אל זו השליחה אשר כאמור שכה ממי קיבלה או מי צריכה לתת ואז אם כבר השתמשה במתנה הזו כבר תצטרך לתת רק את הדמים והיא תיתן את הדמים לבעלים אם הנותנת באה ועורה את העניין תיתן לנותנת ואם המוטבת באה ועורה את העניין תיתן את הדמים למותבת לאחר שתוודא באמת אצל הנותנת זוהי המטבת זהו הדין שנוצר או שמתחייב בנסיבות הקיימות שכאמור היא פטורה מלשלם בגלל האונס אבל מצד שני יש לנכס דין של עבדה דין של עבדה ואם יש סימנים צריך לנהוג כפי שאמרנו רבי חמ