שאל השואל, האם יהודי ירא שמיים אשר שומר תורה ומצוות ומדקדק בהן, רשאי להשתתף בעסק מניב פרי, בנכס מניף פירות, בדרך של הזכרתו לגורם יהודי אשר אמור להפעילו את אותו עסק לא רק בימי חול, גם בימי שבת. ובכן, מבחינה עקרונית אין אפשרות. כשמדובר שכל הגורמים הם יהודים, אין אפשרות אבל קיימת בשעת הדוחק עם ההפסד מרובה כגון ש מדובר בנכס שקשה מאוד מאוד למצוא לו אפשרויות של שימוש או ניצול או מיימוש לצמוך על מתירים מסוימים בדרך מסוימת שאותה נבאר כאל נקדים ונאמר נתאר עצמנו שמוצה ליהודי עסק פירות אם הוא יהיה שותף עם גוי באותו עסק ואז הוא צריך להתנות עם הגוי שהשותפות שלהם או שביניהם היא רק לחמישה ימים בשבוע ובעשר לשני הימים הנותרים בשבוע. כבר פעם בארנו את זה, את ההלכה הזו. היא מצויה בפרק שיש הלכות שבת ברמב"ם, הלכה 17 ובשולחן ערוך אור החיים סימן רמ סעיף א' ואלך. ובשני הימים הנותרים בשבוע הגוי יקח את השבת כל מה שיהיה בשבת. והיהודי יקח יום אחד שלו כנגד זה. אף על פי שלכאורה היהודי כאילו נהנה מההפעלה של הגוי בשבת, אבל דרך חלוקה זו בין יהודי לגוי היא מותרת. ואומר האגרות משה באור החיים חלק א' סימן צדי א ובאור החיים חלק ג' סימן ל ו שהשותפות הזו עם גוי היא מותרת לכתחילה כי הגוי הראה לו מו מוזר על השבת ולכן קיימת אפשרות שיהיו שותפים לחמישה ימים והשאר יהיה יום כנגד יום דהיינו הגוי בוחר לו את השבת והיהודי יום אחד שהוא כולו שלו דכאמור זה מותר לכתחילה בדרך כזו אבל בין יהודי ובין יהודי העסק קשה למדאי למה כי אם שני היהודים יהיו שותפים ויזכירו את העסק לגורם שיפעיל אותו גם ביום חול וגם ביום שבת, נמצא שהיהודים הללו נהנים מחילול שבת וזה דבר פשוט שאסור במובן הזה ובדרך הזאת זה פשוט שאסור וזה שונה לגמרי ממה ש שפעם כבר דנו כאן בהלכה היומית לגבי ההיתר שהתירו הפוסקים לאדם להזכיר את דירתו ליהודי מחלל שבת אף שהיהודי מחלל שבת בדירה כגון מדליק אור את החשמל בשבת מפ עולה במעלית בשבת לדירה מפעיל את האור שלחדר המדרגות ביום שבת או כל שימוש אחר שקרו בחיל שבת שהוא מחובר לדירה. כיוון שעיקר השכירות במגורים היא המגורים ולעניין החילול שבת אפשר שהוא יחלל שבת ואפשר שהוא לא יחלל שבת כי יכול להיות שהוא לא יהיה בשבת ויכול להיות שיהיה בשבת ושתמש בשעון שבת אין אנו יודעים במקרה כזה מותר להזכיר דירה למגורים כי הדירה איננה קרוכה שימוש בדירה המגורים בדירה לא בהכרח קרוך בחילול שבת או אפילו משרד שאננו משרט לקוחות אלא אדם הולך למשרדו עושה את מה שהוא עושה אז גם בזה ניתן להתיר. אבל לגבי עסק שכאמור מייצר הוא יצרני, משווק, מוכר כמו חנות מכולת, כמו מכבסה, כמו כל דבר אחר שהוא משבק ומוכר, חנת דלק יוצא בדברים האלה. אזי הדבר פשוט שאם שני שותבים יהודים נותנים את זה לגורם יהודי ואותו גורם יהודי מפעיל בשבת ונותן להם דמי שכירות והועיל בדמי השכירות מטבע הדברים השומה של השכירות זה מטבע הדברים מפועל יוצא של גודל ההכנסות של אותו עסק זה טבעו של העולם שכך זה ה הפרמטר הזה של קביעת ה שכירות אז זה דבר פשוט שזה אסור אבל אם יהודי שותף והוא יראה שמיים ויש לו שותף שהוא פחות יראה שמיים והיהודי ירא שמיים לא רוצה להזכיר בשבת והיהודי שפחות ירא שמיים לא מעניין אותו ולא אכפת לו להזכיר גם אם הסוחר ישתמש בשבת באותו עסק קיימת אפשרות לפי פוסקים מסוימים כמו האגרות משה אבל זה לא דעה שמקובדת אצל כל הפוסקים כמו האגרות משה ליצור מודל מיוחד לפיו. הם יהיו שותפים הדתי והלא דתי נקרא להם כך הם יהיו שותפים רק בששת ימי השבוע ואילו יום השבת אינם שותפים אלא כל כולו שייך ליהודי שאיננו מקפיד, איננו שומר תורה ומצוות. אבל אז אותו יום שבת הוא נתון כל כולו על אחריותו שלא לא דתי, בין הפסדים, בין לרווחים וגם במימון החלק התשתית. היחסי לאותו יום שבת רצה לומר אם למשל יש עלויות מסוימות להחזיק את הפרויקט לקיים אותו אם זה מיסוי תיקוני בלאי וכל כ יוצא בדברים האלה ואני אתן רק דוגמה מאחר והדתי והלא דתי שותפים רק לששת הימים אז השות תתחלק ביניהם לגבי החזקת הנכס לשישה ימים בזה יהיו שותפים לגבי יום שבת אין ביניהם שותפות אלא היהודי הלא דתי הוא הוא אשר יקח על עצמו את החלק היחסי של התחזוק של הנכס ברמת המיסוי או כל הוצאה אחרת שמקיימת את ה את אותו נכס אף על פי שלכאורה בזה יש הנאה אומר האגרות משה ליהודי הדתי כי יהודי דתי שיש לו נכס כזה הוא משלם מסים על כל הימים למרות שהוא לא משתמש בו בשבת בגלל שלא יחילו שבת ואז על ידי כך שהיהודי הלא דתי מממן את חזקת הנכס לגבי יום השבת זו הנאה בעקיפים ליהודי הדתי לכאורה זו הנעת שבת ואסור אבל אומר האגרות משה זה עדיין ניתן להעביר להתיר בצורה כזו כי הם שותפים אך ורק לשישה ימים לאותו יום שבת לא אותו דבר גם מועדי ישראל ימים טובים אותו דבר לא יכנסו בכלל שותפות ועל פי אותו עיקרון אבל כל זה אומר האגרות משה, ההתר הזה הוא רק אם השותף הלא דתי מסוגל יכול באמצעים שיש לו להחזיק את כל הנכס לבד, גם בלי השותף הדתי. יש לו משאבים כספיים כגון הוא יכול לקנות מהדתי את החלק של הדתי והוא לבד היה מפעיל את כל הנכס מאחר והוא יכול להפעיל את הנכס לבד במשאב הכספיים גם בלעדה דתי אי אפשר לבוא לומר שהדתי הוא מכשיל את הלא דתי ועובר על לפני עבר לא תן מכשול או עובר על א מסי ביד עוברי עבירה כיוון שאותו לא דתי א' יכל לבד להפעיל את זה ב' הוא גם יכל למצוא שותף לא דתי אז הועיל ואי אפשר לבוא לומר שבגלל הדתי הלא דתי מחלל שבת או נהנה מחלול שבת כי כאמור אנו מתנים זאת בתנאי שיש לו יכולת לבד להפעיל את הנכס אז הואיל וכן אם נתמלא תנאי זה הרי מי שנמצא בשעת דוחק ומה זה שעת דוחק א' שאין לו מה יאכל אין לו פרנסה וגם אם יש לו מה יאכל, גם אם יש לו פרנסה, אבל הנכס הזה יש לו מאפינים, יש לו ייחודים כאלה שקשה מאוד למצוא לו שימוש אחר, אפשרות של הנובת פירות רק באופנים מאוד מאוד מצומצמים שכמעט מחוייב המציאות. אם בכלל רוצים להניב ממנו פירות, בגלל המציאות החילונית שעופפת אותנו רק בהפעלה גם הפעלה בשבת שאם לו כן לא תמצא לך שותף או לא תמצא לך מי שישתמש בנכס הזה ואז לכאורה מדובר כאן לא באדם שאין לו מה יאכל אלא באדם שיש לו הפסד מרובה וכשעל האדם יש הפסד מרובה יכול הוא לההנות מההיתר הזה של הרב משה איינשטין והפוסקים שתומכים בו להבדיל מפוסקים שכאמור אוסרים גם בנסיבות אלו רבי חני שמס