עדיין אנחנו עוסקים בספיכי הלכות התעניות ונשאלה שאלה עם תלמיד חכמים שרגיל לקום כל פעם בשלישית בתורה והנה לא יכל עצום האם יעלו אותו לתורה האם יצטרך לצאת מבית הכנסת או כהן יחיד שיש בית הכנסת שלא צם מחמת חולי, האם יצטרך לצאת מבית הכנסת כדי שלא יעלה לתורה ויעלה מישהו אחר במקומו שהתענה או לא? כבר בעבר אמרנו דברים ברורים בעניין זה שלמרות ההלכות המצויות בשולחן ערוך ואשר מהם משתמע שמי שאיננו מתענה איננו עולה לתורה ושאם הוא כהן שיש והוא יצטרך לצאת מבית הכנסת כל ההלכות האלה אמרנו אז יסודם במנהגים שהתפתחו על בסיס סברות של תלמידי חכמים גדולים כמו הרשבא כמוריקולון וכך יותר ויותר התגבשו המנהגים האלה אבל כ מצד דין התלמוד כך אמרנו אז אין בכל התלמוד שום דין מהדינים האלה למרות שהתעניות הם כל הזמן קיימות תעניות בציבור ולמרות שמציאות של חולים זה ציעות קיימת כל הזמן ואין שום נידון בתלמוד בעניינים אלו ורבנו אשר דרכו להיות צמוד לתלמוד מטבע הדברים אין אצלו דין דינים כאלה ולכן לפי הסתם הדברים פשוטים שאם אין מטענים כגון חולים ואם אנו מתייחסים לצומות קבועים שלא נקבעו בגין גזרות או בגין מנהגים אלא שחכמי ישראל קבעו אותם כמו צומות החורבן אדיי חכמי ישראל נתנו להם מעמד של עצמות של קדושת תענית שאז התפילות של התענית צריכות להעמר ללא כל קשר אם צמים או לא צמים כמו ביום הכיפורים אשר עצמו של היום מכתיב לנו תפילות מסוימות וכן קריאת תורה מסוימת ולכן אמרנו אז בבתי אבות שכולם חולים שמותר להם בחיי בים לאכול בתשעה בעב ואין להם אפילו אחד שהוא צם כיצד התפללו ביום הכיפורים הדבר פשוט שיתפללו את התפילות של עצמו של היום והדבר פשוט שיפתחו את התורה ויקראו בתורה כך אמרנו תשעה באב שחכמי ישראל ישבו אותו ליום הכיפורים מערב עד ערב חמש תעניות נוספות יש חמישה עינויים נוספים. אז אם כן, אותו דבר, אם בבתי אבות ינהגו בתשעה באב, אותו דבר כמו שנוהגים ביום הכיפורים. יתפלו ענינו ויקרו בתורה כך לכאורה הדברים עולים מן העובדה שהתלמוד שתן ולא פרש ומן העובדה שהרבה גאווני עולם כך אמרו. זאת אומרת שלא לא חילקו מעולם לא חילקו את החילוקים האלה צם או לא צם. התענו רוב מטענים לא חילקו חילוקים כאלה ולא עוד אלא גאווני בבל ובעקבותיהם הרמבם וכן גם בשולחן ערוך אומרים ענינו כבר מןערב לא רק מהשחרית וודאי לא רק ממנחה אלא אומרים עננו מהערב למרות שתעניות כמו 17 ותמוז מתחילים בע עלות השחר ולמרות הכל אומרים ענינו כי זה עצמו של היום מכתיב את התפילה הזו ולכן לפני שנראה שאכן באמת הקו הזה שלנו שהוא בהחלט מנוגד למנהג ושאיננו מורים אותו במקום שיש מנהג שאנו מורים אותו אך ורק במסגרת הלכה נלמדת בין תלמידי חכמים בבחינת האמת וראה דרכה. הדברים האלה כשהגיעו לעת בחינה נידונו אחר. והנה החתם סופר, רבי משה סופר בסימן קנז אור החיים מספר על עצמו שביום תשעה באב תקעא חלה והוא צרך לשתות בעוונותיו. אמרו ככה הוא אומר והואר בדעתו אם התלמידים ישאלו אותו האם יגלה להם שהוא שתה הרי הוא נוהג לקום בשלישי בגלל מעמדו הגדול בתורה האם ימנע מלעלות לתורה ואז הוא מראה שגם הבית יוסף אשר ממנו משתמע שלכאורה צריך להיות מטעמים בששולחן ערוך תקסו שבו הוא כותב בסימן בסעית ג' אין שליח ציבור אומר ענינו ברכה בפני עצמה אלא אם כן יש בבית הכנסת 10ה שמתענים ואפילו אם יש בעיר 10שה כיוון שאין בית הכנסת 10ה ש מתענים לו ה דין הזה יסודו מסברה של הרשבה אין מקורו תלמודי אבל הדין הנוסף שגם כן מביא המרן שולחן ערוך סעיף ה בתענית ציבור שליח ציבור שאינו מתענה לא יתפלל או סעיבו יש מי שאומר שאין עומד לקרוא בתורה ב עני ציבור מי שלא התענה ואם הכהן אינו מתענה יצא הכהן בית הכנסת ועומד לקרות בתורה ישראל המתענה אומר החתם סופר הדינים האלה מקורם במהריק ומהריק האלה סברה והוא דן בתעניות בהב שני חמישי שני שיסודם במנהג אלה רעיון שאולי מי שאין רוצה עם יעלה לתורה ואם הוא כהן יצריך לצאת אבל אה כל זה בתעניות בהב שאי אפשר לבוא להגיד שעצמם של היום קדושים בקדושה תענית אומר החתם סופר אבל ביום שעצמו של היום קדוש בקדושה תענית לא שייך לבוא לומר שאם אדם לא התענה לא יעלה לתורה ואחר שהוא מתפלפל ב אריכות הוא מסיק את המסקנה בדברים האלה באסל כינן דחולה האוכל בתשעה באב עולה לתורה במנחה בלי שום פקפוק לפי ענו דעתי בר רופא לשבורי הלב הוא מחבש לעצבותם הוא יחלמנו ויחיינו וכולי אבל בלי שום פקפוק לדעתו ואם כן איפה אנחנו צריכים להתחיל לחזור חזרה ולבדוק את המנהג האלה בפרופורציות נכונות. כי כיוון שכל ההלכות האלה הם מקורם בסברות והפכו להיות מנהגים והועיל ומרן נכנס אותם משחן ערוך אז כבר חושבים שהם הלכה למשה מסיני אבל הם לא קוראים את הנושאי כלים כמה מתחבטים הנה למשל שליח ציבור שאינו מתענה לא תפלל אז אז נאמר ואם ער שעבר לפני התיבה אומר המשנה ברורה בסעיף קטן יח יאמר ושומע התפילה ענינו ביום צום התענית הזה כלומר קרה שהשליח ציבור שלא צם יאמר ענינו ביום צום התענית הזה אומר המשנה ברורה הוא הדין אם אין שליח ציבור אחר יש בעוונותינו בתי כנסיות שהמתפלים שלהם אין עמד להתפלל יש להם רק חזן אחד מוטב והוא לא צם. מוטב שיתפלל מי שאינו מתענה ממה שהתבטלו לשמוע קדיש או קדושה וברכו מה אין להם רק את זה אז התבטלו מלשמוע קדיש הקדושה וברכו תפלל גם זה שאינו מתענה הלאה מזה ביחס ליציאה של הכהן אז אומר אומר המשנה ברורה בסעיף קטן כאד שלא יאמרו שהוא פגום ודרך אגב המנהג הזה לנו לא נהגו שכהן יוצא מבית הכנסת אם נניח מסיבה זו או אחרת הוא לא יכול לעלות לתורה לא נהגו שהוא יוצא מבית הכנסת אבל צהם נהגו את המנהג הזה כדי שלא אומרים שהוא פגום שהכל יודעין שיש בני אדם שאין מגילים טענות אכן אומר המשנה ברורה זהו לעניין תענית בהב גרנה זה רק לעניין תעניות שני חמישי ושני והדומה אבל בתעניצים הכתובים כלומר תעניות הכתובות כלומר עלעל חורבן 17 בתמוז עשיר בתבת יוצא בזה שהכל מטענים לבד מישהו חולה אקפגמה אם לא יצא ועל כן יזהר לצאת וכל זה כשאין כהן אחר בבית הכנסת אבל אם יש כהן אחר פשיטה שאין צריך לצאת ואם חושב שיקראו לעלות יאמר לחזן שלא יקראו ודע דבדי עבד אם קראו במנחה למי שאינו מתענה יש לעוד בין הפוסקים אם יעלה ויש מחמירים בזה דוח בחשש ברכה בטלה זה לא תיקנו קריאה זו אלא בשביל הם טענים והפוסקים שמקלים בזה טעמם והברכה הוא פני כבוד הציבור ועל כן צריך להיזהר מאוד שלא להיות בית הכנסת כדי שלא יקראו ובדיעבד אם קראו והוא איש תלמיד חכמים ומחמת איזה אונס אר שלא התענובת ציבור וצר לו לומר להם שלא טענה כדי שלא יחילו לשם בדבר נראה שיוכל לסמוך בשעת הדוחק על המקלים ועלה ראו כמה התחפתו כמה התחפטו והכל תוצאה מהמנהגים האלה שכאמור עבר הרחוק לא לא ידעו עליהם לא בתלמוד ולא בזמן הגאונים ולא בזמן ולא בזמן הראשונים עד הרמבם ואחרי הרמבם ורק מהרשבה ואלך בגלל סברות שהעלו אותם שברור שאפשר לדון בספרות האלה אבל על זה אמרנו אתמול כל דבר שאינך יודע מה הדין נוהג והוא לא דבר מחודש זה הוא ראה מה נוהגו כל השנים כל תורה שאין לה בית אב איננה תורה זה רואה מה נהגו כל השנים אינך יכול לחדש חידושים על בסיסברות מה עשו עד לסברה של הרשבה מה עשו עד לסברה של מעריק הרי סוף סוף יש מאות בשנים שעל אביך בגדך זקניך ואמרו לך אבל הוא אשר אמרנו סוף סוף בגלל שהסברות האלה התחילו לנהוג כמותם ונכסו שחררוך קיבלו מעמד אבל גדולה פוסקים מתחפתים בהם לכן ולכן ולא תמיד מתוך הסכמה נאמר כאן צריך להיות 10ה מטענים אז יש כאלה אומרים לארב יוסף פוסק שלא כרב כמו מרן אלא שישה מתעננים ולא 10ה מתענין והוא מביא פוסקים שאומרים מס כפלו שלושה מטענים אהרון משה בחור בתעניות לא צריך יותר מזה וכאמור כל אלה הם סברות על גבי סברות סברות על גבי סברות שאין לזלזל בהם בשביל לימוד אבל בשביל הלך למעשה שאל אביב חיוב ויגדך זכניך ויאמרו לך שזה הדבר הקובע יותר רבי חניש