שאל חברנו רבי שמואל את השאלה הבאה, מה הדרך האמיתית מבחינת סדר קדימיות בראש חודש של מוסף? א בראש חודש, האם יש להקדים את סדר היום לפני מוסף או יש לומר את סדר היום אחרי מוסף? ובכן, דברי רבנו ברור מלו ואין אפשרות לנתות מהם ימין ושמאל. בסוף פרק תשיעי מהלכות תפילה וברכת כהנים הלכה יד. כתב רבנו בראשי חודשים ובחולו של מועד אומר סדר היום אחר תפילת מוסף. במוצאי שבת אומר סדר היום גם אחר תפילת הערב ואומר קדיש ואחר כך מבדיל אז יוצא שלפי רבנו הדברים פשוטים בתכלית שקודם כל אחרי ספר תורה קודם כל תפילת מוסף ואחר כך סדר היום וכן בס בפרק 12 מהלכות תפילה הלכה 20 בשעה שהוא שם מסדיר דיני קריאת התורה כתב רבנו אוכש גומרין כלומר תקריאת התורה מחזיר ספר תורה למקומו ואומר קדיש ומתפלים תפילת מוסף וימים שיש בהן מפטיר ומוסף נהגו לומר קדיש קודם שעלייה המפטיר וכולי זאת אומרת רבנו הסמיך את תפילת מוסף ממש סמוך לקריאת התורה ואין הפסק בין קריאת התורה למוסף על ידי אמירת סדר היום באמת כל כתבי יד תימן הקדמונים עד המאה ה-17. אנחנו עדים לכך שבלי יוצא מן הכלל מה שכולם כותבים את דברי רבנו דהיינו קודם כל מוסף ואחר כך סדר היום אפילו מרנה עדיין מביא את המנהג המקורי אבל הוסיף גם את המנהג החדש אשר חדר לתימן בהשפעת הסידורים שקודם כל אחרי קריאת התורה אומרים את סדר היום ואחר כך מוסף. ו אה דוקור גברה מציין שמאריץ בסידורו העתיק העתיק את המנהג החדש ולא ציין את שינוי המנהג בנושא זה. כנראה עקב התפשטות המנהג החדש עד עמיו בטבע הדברים הרבה נהו אחרי מריז. לכאורה מעריץ היה צריך לציין על המנהג הקדום זאת תמיה למה הוא לא ציין אבל מוריס בפרק ט הערנו ציין את מנהגנו הקדום הוא אומר וככה אנחנו נוהגים כלומר הוא נוהג כפי המנהג הקדום שקודם כל תפיל א קודם כל מוסף ואחר כך סדר היום באמת רוב הבלדי כבר נהו אחרי מהר וקודם כל מקדימים מצדר היום ואחר כך תפילת מוסף אבל למשל בשבת ציון נשאר עוד שריד ממה שהשפיע מורי סלם זכרו חי עולם הבא שקודם כל מתפללים את המוסף ואחר כך סדר היום עכשיו אנחנו צריכים להבין מה המשמעות של העניין תורת הקבלה רואה במוסף איזה שינוי בקדושה. כאילו יש שתי קדושות. יש את הקדושה של דרגת השחרית ויש את הקדושה של היום בדרגת המוסף. הדבר הזה בא לידי ביטוי אצל המקובלים בעיקר בראש חודש. למה? כי הרי ראש חודש הוא יום חול לכל דבר. מותר בעשיית כל מלאכה. אין שום מגבלה מבחינה זו. אלא במקדש היו מקריבים קורבן מוסף וכן נהיה בעזרת השם לך שהיא בני בית המקדש אבל בין כך ובין כך ה איך קוראים ראש החודש הוא םחול לכל דבר מה עשו המקובלים אמרו איך נבטא את המעלה או הקדושה המיוחדת של ראש חודש אז אמרו ראש חודש יש לו שתי דרגות דרגה של חול ודרגה של קדושה אין מועד עד מוסף הוא כמו חול מוסף אומרים כתר ברגע שאתה אומר כתר לפי המקובלים אז אתה עלית את היום לדרגה קדושה ולכן לא שמים כתר על הראש מורידים את התפילין חוצים את התפילין זה לא הדין התלמודי זה מעם מקובלים שחולצים את התפילין לפני מוסף על הנה התלמודי לא מתחין כל היום התפילין גם במוסף שלוש חודש אבל זהו מנק המקובלים ואל הם תפיסותיהם ולכן לפי הבנתם סדר היום חוץ מהמזמור של היום הוא עדיין שייך לדרגה הנמוכה של הקדושה אחר כך כשנתעלה אז נגיד את המזמור הייחודי לאותו יום ככה תפיסת העולם שלמקובלים וככה הם בנו ועצבו את הסדר התפילה שלהם אבל לעומ זאת בתלמוד וברבנו אין בסיס לכל הדברים האלה. סדר היום הוא סדר היום ולא כל קשר הם קדושת היום. ולכן בואו ונראה בשבת מה עושים בשבת. אנחנו לא אומרים את סדר היום בשחרית ולא אחרי מוסף כי אין זמן. מתי אנחנו אומרים סדר היום? במנחה. והרי כבר עברנו שחרית מוסף. אז חינו סדר היום למנחה ככה זה בשרטות כך בימים טובים ואם כן עוד דבר גם בחר המועד זה לא כמו יום טוב בשבת לכן אחרי מוסף אומרים סדר היום כי סדר היום לא תלוי בקדושת היום זה בכלל לא תלוי זה דבר שאומרים אותו כד בדרגת חובתו הוא פחות מאשר ת מוסף ולכן מקדים מוסף אחר כך סדר היום כי סדר היום לא מבטא קדושה או שינוי ביום לא זה מה צריך לומר באותו יום ומשום כך שיטת רבנו היא היא שיטתית היא עקבית כמו בשבת כמו ביום טוב שסדר היום נטחה למנחה כך מקומו של סדר היום בחול עד או בראש חודש אחרי מוסף לא דחים למנחה אבל אחרי מוסף, אבל כאמור המקובלים הם ששינו. הם ששינו ולכן הקדימו את זה. אבל א מי שנוהג כמקובלים נוהג ומי שנוהג כמו הדין התלמודי ורבנו הרי יש לו את השכר שהוא נאמן למורשת אבות והקדוש ברוך הוא יהיה בעזרנו. רבי חנרן الله