דיני מים שלנו לאפיית מצות וההסיבה בליל הסדר והלכותיה

מים שלנו לאפיית מצות
מקורות: פסחים דף מב, א רבינו, הל' חמץ ומצה

ההסיבה בליל הסדר והלכותיה
מקורות: פסחים קח, א רבינו, הל' חמץ ומצה

 

  1. חכמי ישראל קבעו הלכות בדבר לישת הבצק ואפיית המצות לפסח, כאשר אותן הלכות נקבעו מתוך הערכה של חכמים באלו נסיבות יש חשש של חימוץ בתהליך הלישה והאפייה, ולכן הם קבע גדרים ודינים כדי למנוע את החימוץ, ובכללם מה שידוע ומפורסם בשם "מים שלנו" (הלכות חו"מ פרק ה' הלכה יא').
  2. "מים שלנו" הם מים אשר נשאבו מבעוד יום והלינו אותם במהלך הלילה במקום או בכלי בו הם יכולים להצטנן.
  3. רוצה לומר שחכמי ישראל חששו שאם נלוש את הבצק שאמור להיות בלא חשש של חמץ, במים רגילים שזה עתה נשאבו, כיוון שהם בטמפרטורה לא נמוכה, עלול הבצק אמור להגיע לחימוץ. כמו שחכמי ישראל אמרו שלא ללוש תחת החמה אפילו ביום המעונן כיוון שהטמפרטורה יחסית גבוהה ועלולה להחיש את החימוץ (פרק ה' הלכה יב'). לכן מאחר וטמפרטורת של המים מושפעת מטמפרטורת הסביבה, חייבו חכמי ישראל להלין אותם בלילה לאחר שאיבתם - ותו לא.
  4. באמרנו "ותו לא" כוונתנו להדגיש שאין רבינו נותן ייחוד למים שנשאבו דווקא והלינו אותם על פני מי ברז לדוגמא, אלא כל הכוונה היא שחז"ל העריכו שהמים שאנו מקבלים מבטן האדמה יש חשש שהם לא קרים ולכן יש חשש לחימוץ העיסה, ומכאן נובע החיוב להלין את המים כדי שיצטננו.
  5. נלמד מכאן שאין חשיבות אם ישאב לפני שקיעת החמה או לאחריה אלא הכוונה שהמים יצטננו בלילה. כמו כן אין מקום לשאלה מי שאב את המים – גוים או קטנים – כי כל המטרה היא הימצאות המים הצוננים לאפיית המצה (בשונה מדעת הרמ"א – סימן תנ"ה סעיף א').
  6. מכאן גם נגיע למסקנה שאם אדם צנן את המים במקרר, הרי הושגה המטרה שלישת המים תהיה במים צוננים שהרי על פי כל סברה אין לפסול מים אלו.
  7. כמו כן, אין הבדל בין לישת מצה שמורה או מצה רגילה, כי החשש של חימוץ בגלל המים נוגע לכל המצות ולכן דין זה נדרש לכל המצות שאדם אוכל בפסח.
  8. מצינו שחכמים קבעו גדרים למצת מצווה בליל הסדר, כגון מצות שנילושו לקרבן תודה לא ניתנים לשימוש כמצת מצווה בליל הסידור, כי המצה צריכה שימור לשם פסח (פרק ו הלכה י'). אולם "מים שלנו" לא נכלל בגדרים של שימור יתר למצת מצווה אלא דין זה של מים שלנו הוא דין בסיסי בכל המצות שאדם אוכל בפסח.
  9. אם אדם לש בצק של מצות במים פושרים, הרי שמצות אלו אסורים באכילה בפסח, ואילו במצות שאכלו במקדש (לחם הפנים, לחמי תודה) אין איסור ללוש אותם במים פושרים. ונשאלת השאלה מדוע לא תיקנו חז"ל חיוב ללוש במים שלנו גם לגבי המקדש? הגמרא עונה שהכהנים במקדש זריזים ולכן אין חשש שהבצק יחמיץ במים פושרים. ואילו מחוץ למקדש גזרו חכמים ללוש במים שלנו שהם צוננים אולם אם לשו במים פושרים הרי הפת אסורה מדי גזירה אך אינה בגדר של חמץ גמור.

חיוב הסיבה

  1. לדעת רבינו נראה שההסבה אינה מעכבת בדיעבד כלומר שאם לא הסב בשתיית יין או באכילת המצה אינו צריך לחזור ולשתות יין או לאכול מצה בדיעבד, כי רבינו סתם ולא כתב שצריך לחזור אם לא הסב כי גם בגמרא לא דנו בכך (פרק ז' הלכות ט'-י').
  2. אולם לדעת מרן אם לא הסב באכילת המצה או בשתיית 4 כוסות, צריך לחזור ולאכול מצה ולשתות יין בהסבה (סימן תע"ב סעיף ז'). לדעת הרמ"א לא יחזור בכוס שלישי או רביעי (שם בהגהה).
  3. אם ההסבה גורמת לאדם צער (אובייקטיבי או סובייקטיבי) הרי הוא פטור מהסבה.
  4. דברי רבינו "שאר אכילתו ושתייתו--אם הסב, הרי זה משובח" חלים גם על ההגדה או בברכת המזון.
  5. איטר יד ימינו – מסב על שמאל כרגיל (ולא יסב על ימין משום סכנה).

מוצרים נבחרים

עם פירוש הרב יוסף קאפח זצ"ל
מחיר: 
₪68.00
להכיר את כל תריג מצוות!
מחיר: 
₪58.00