קול באישה ערווה - שירת נשים בטקסים אירועים או דרך מכשירים שונים

גדרי איסור שמיעת קול אשה

במסכת ברכות דף כד עמוד א' נאמר:

אמר רב חסדא שוק באשה ערוה שנאמר "גלי שוק עברי נהרות" וכתיב "תגל ערותך וגם תראה חרפתך" אמר שמואל קול באשה ערוה שנאמר" כי קולך ערב ומראך נאוה" אמר רב ששת שער באשה ערוה שנאמר "שערך כעדר העזים":

מלשון הגמרא משמע  שכל איבר שדרכו להיות גלוי כגון - שוק, הרי שאסור להביט בו משום איסור הסתכלות בערוה. לגבי איסור שמיעת קול, לשון הגמרא הינה סתומה האם מדובר באשה שהיא ערוה? האם מדובר בכל קול או דווקא בזמר?

כתב רבינו בהלכות איסורי ביאה בפרק כ"א הלכה א':

כל הבא על ערווה מן העריות דרך אברים, או שחיבק ונישק דרך תאווה ונהנה בקירוב בשר--הרי זה לוקה מן התורה:  שנאמר "לבלתי עשות מחוקות התועבות" ונאמר "לא תקרבו לגלות ערווה" כלומר לא תקרבו לדברים המביאין לידי גילוי ערווה.  והעושה דבר מחוקות אלו, הרי הוא חשוד על העריות.

כלומר, לפי רבינו איסור קריבה לביאה אפילו ללא ביאה, הרי זה אסור מן התורה ולוקין עליו. בהלכות ב'-ג' כתב רבינו:

ב  ואסור לאדם לקרוץ בידיו וברגליו או לרמוז בעיניו, לאחת מן העריות; וכן לשחק עימה, או להקל ראש.  ואפילו להריח בשמים שעליה, או להביט ביופייה--אסור; ומכין המתכוון לדבר זה, מכת מרדות.  והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אישה, ונתכוון ליהנות--כמי שנסתכל במקום התורף; ואפילו לשמוע קול הערווה, או לראות שיערה אסור.

ג  וכל הדברים האלו, אסורין בחייבי לאוין.  ומותר להסתכל בפני הפנויה ולבודקה, בין בתולה בין בעולה--כדי שיראה אם היא נאה בעיניו, יישאנה; ואין בזה צד איסור:  ולא עוד, אלא ראוי לעשות כן.  אבל לא יסתכל דרך זנות, הרי הוא אומר "ברית, כרתי לעיניי; ומה אתבונן, על בתולה"

לגבי איסור הבטה - מדברי רבינו עולה כי יש חילוק בין הבטה לאשה שהיא ערוה עליו לבין ראיה בבתולה. הסתכלות בערוה מותרת אך הבטה יותר בעיון – אסורה, שלא לדבר על ראיה לצורך זנות שוודאי אסורה. ואילו לגבי בתולה, מותרת גם הבטה בעיון שלא למטרת זנות (כגון לנסות לזהות אותה מאיזה משפחה היא) וכן לצורך נישואין זה דבר רצוי. אולם הבטה דרך זנות אסורה גם בבתולה (ראה דברי מורי הערה ז').

לגבי איסור שמיעת קול אשה – עולה מדברי רבינו שהאיסור הוא לשמוע דווקא אשה שהיא ערוה עליו. ומורי בהערה ח' מבאר כדלהלן:

כלומר, לדעת מורי קול באשה שנאסר הינו דווקא קול זמר, מלשון הפסוק שהובא בגמרא "כי קולך ערב" כי אחרת לא שבקת חיי לעלמא (לא ניתן יהיה להתנהל באופן אחר).

ומורי אומר שלכאורה ניתן יהיה להתיר לשמוע קול זמר של בתולה כשם שמותר לראות את שערה, אולם מורי מציין שקשה הדבר לאומרו. בפרט שרבינו כתב בהלכה יז' בהמשך הפרק:

לא יהלכו בנות ישראל פרועי ראש בשוק, אחת פנויה ואחת אשת איש.  ולא תלך אישה בשוק, ובנה אחריה--גזירה שמא יתפסו בנה ותלך אחריו להחזירו, ויתעללו בה הרשעים שתפסוהו דרך שחוק.

כלומר איסור ללכת פרועי ראש כולל גם בתולות ולא רק נשים נשואות, ולכן נאסרה גם ראיית שיער אשה בין בתולה בין נשואה.

מרן בהלכות קריאת שמע בסימן ע"ה סעיף ג' : יש ליזהר משמיעת קול זמר אשה בשעת קריאת שמע. ומקורו בבעל הלכות גדולות וברבינו חננאל שבשמיעת הקול יש הרהור.

העובדה שרבינו לא הביא דין זה בהלכות קריאת שמע, משמע שלפי רבנו אין איסור לקרוא קריאת קרית שמע כשברקע נשמע קול זמר של אשה, ואין הדבר דומה לראייה של ערווה שאסור לקרוא קרית שמע כנגד טפח באשה שרגיל להיות מכוסה.

במסכת סוטה דף מט עמוד א' נאמר:

אמר רב הונא זמרא דנגדי (מלחים באוניה)  ודבקרי (מוליכי הבקר) שרי (מותר מדין שמיעת שיר לאחר החורבן מאחר שהשיר בא לתת קצב לעבודתם)  דגרדאי (של האורגים) אסיר (אסור, מאחר ומטרתו לשם זמר והנאה ולכן אסור מדין אבל על חורבן הבית)... אמר רב יוסף זמרי גברי ועני נשי (גברים שרים ונשים עונות להם) פריצותא (אסור מדין פריצות) זמרי נשי ועני גברי (נשים שרות וגברים עונים) כאש בנעורת (הרי זה גורם להבערת היצר כאש בנעורת משום שהגברים מטים אזנם לשמוע את שירת הנשים). למאי נפקא מינה (הרי שניהם אסורים?)  לבטולי הא מקמי הא (לבטל את החמור יותר מפני החמור פחות).

באוצר תשובות הגאונים מובא בשם רב האי גאון, שרב הונא אסר את שירת האורגים משום שמצא שהיא גורמת לשחוק וקלות ראש, להבדיל משירת המלחים ומוליכי הבקר שהיא לצורך ביצוע העבודה. אולם רבינו לא פסק את הגמרא להלכה ונשאלת השאלה מדוע? הרי בגמרא מובא שיש כאן איסור של קול באשה?

במסכת קידושין דף ע' עמוד א' מובא מעשה עם רב נחמן ורב יהודה בר יחזקאל, ובמסגרת השיחה ביניהם נאמר בגמרא:

(אמר רב נחמן לרב יהודה בר יחזקאל:) נשדר ליה מר שלמא לילתא (אשתו של רב נחמן) א"ל (ענה לו רב יהודה בר יחזקאל:) הכי אמר שמואל קול באשה ערוה.

מהמעשה המובא לעיל ניתן ללמוד כי איסור קול באשה אינו כולל דווקא קול זמר אלא אפילו דיבור עם אשה (לשאול בשלום האשה). וזה לכאורה לא תואם את דברי מורי בהערה ח' (לעיל פרק כא' הלכות איסורי ביאה) שרק קול זמר של אשה נאסר.

ישנה לכאורה גם סתירה מתשובת רבינו (תשובה רכ"ד שהובאה בהלכות תענית פרק ה' הלכה י"ד הערה כז') לפיה משמע שכל קול באשה נאסר בין בזמר ובין שלא בזמר, בין בתולה ובין נשואה):

לכן מניתוח ועיון בכל המקורות לעיל נראה שאיסור של קול באשה כולל גם לעיתים קול ללא זמר וגם קול של אשה פנויה, כל שיש בנימת הקול, בתוכן או בנסיבות מן הזימתיות והפריצות – והכל לפי עיני ראות המורה. ודברי מורי בהערה ח' לעיל "לא שבקת חיי לעלמא" שלא נאסר, קול שאינו זמר, הכוונה לדיבורים שוטפים (קופאית במכולת, פקידה בבנק וכדומה) שזה לא נאסר.

היישוב לסתירה שיש לכאורה בין דברי רבינו בתשובה לעיל לדברי רבינו בהלכה, הוא שרבינו בהלכות איסורי ביאה כתב את הגדר העונשי של  מכת מרדות וזה רק בשמיעת קול זמר של אשה שערוה עליו. אולם, עדיין יש איסור שמיעת קול אשה שאינה ערוה עליו בקול זמר ואפילו לא בזמר, כל שהנסיבות, התוכן או נעימות הקול – מורות על חשש לפריצות או זמתיות (כגון שמיעת קול זמרה, שמיעת תוכן של פריצות, מסירת שלום בין איש לאשה), ודבר זה, כאמור, נתון לשיקול דעת מורה ההוראה.