תוספת שבת ותוספת יום כיפורים

מקורות:
גמרא יומא, דף פא עמוד א – פא עמוד ב.
ראש השנה ח עמוד ב – ט עמוד ב
רבינו, הלכות שבת והלכות שביתת עשור.

דין תוספת שבת ותוספת יום כיפורים

היום נעסוק בדין תוספת מקודש על חול ביום הכיפורים, האם יש לפי רבינו דין של תוספת מקודש על חול גם לגבי מלאכות או רק לגבי העינוי, ואם כן האם זה מדאורייתא או מדרבנן.

כמו כן נעסוק בדין תוספת מקודש על חול בשבת, אם לפי רבינו יש חיוב תוספת, ואם כן, כמה ומתי.

בגמרא במסכת יומא דף פא עמוד ב' מובא מקור הלימוד של הוספת מחול על קודש (דרשה זו מובאת גם במסכת ראש השנה בדף ט'):

לכדתניא: "ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש" יכול יתחיל ויתענה בתשעה? ת"ל בערב, אי בערב יכול משתחשך? ת"ל בתשעה, הא כיצד? מתחיל ומתענה מבעוד יום, מכאן שמוסיפין מחול על הקודש. ואין לי אלא בכניסתו, ביציאתו מנין? ת"ל "מערב עד ערב" ואין לי אלא יוה"כ, ימים טובים מניין? ת"ל "תשבתו" אין לי אלא ימים טובים שבתות מנין? ת"ל "שבתכם". הא כיצד? כל מקום שנאמר "שבות", מכאן שמוסיפין מחול על הקודש.

אנו למדים מהגמרא שיש חובה להוסיף מחול על קודש בין בשבת, בין ביום כיפור ובין בימים טובים. אולם עדיין לא מובהר האם החובה היא מדאורייתא או מדרבנן.

וכתב רבינו בהלכות שביתת עשור, פרק א' הלכה ו':

ו  כְּשֵׁם שֶׁשְּׁבֹת מְלָאכָה בּוֹ, בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה--כָּךְ שְׁבֹת שֶׁלְּעִנּוּי, בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה.  וְצָרִיךְ לְהוֹסִיף מֵחֹל עַל קֹדֶשׁ בִּכְנִיסָתוֹ וּבִיצִיאָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר "וְעִנִּיתֶם אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם; בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ, בָּעֶרֶב" (ויקרא כג,לב)--כְּלוֹמַר הַתְחֵל לָצוּם וּלְהִתְעַנּוֹת, מֵעֵרֶב תִּשְׁעָה הַסָּמוּךְ לָעֲשִׂירִי; וְכֵן בַּיְּצִיאָה שׁוֹהֶה בְּעִנּוּיוֹ, מְעַט מִלֵּילֵי אַחַד עָשָׂר סָמוּךְ לָעֲשִׂירִי, שֶׁנֶּאֱמָר "מֵעֶרֶב עַד-עֶרֶב, תִּשְׁבְּתוּ שַׁבַּתְּכֶם"

כלומר, היה עולה בדעתנו שהעינוי חל רק מתחילת היום (מאחר וכתוב בתורה "ביום"), לכן מדגיש רבינו שאיסור עינוי יילמד מאיסור מלאכה, כשם שמלאכה מתחילה מהלילה כך גם העינוי מתחיל מהלילה.

אולם רבינו מוסיף שבעינוי יש חובה להוסיף מחול על הקודש בין בערב יום כיפור ובין במוצאי יום כיפור.

בהמשך הסוגיא ביומא מביאה הגמרא ברייתא החלוקה על הברייתא הראשונה:

ותנא דעצם עצם, האי בתשעה לחודש מאי עביד ליה? מיבעי ליה לכדתני חייא בר רב מדיפתי, דתני חייא בר רב מדיפתי: "ועניתם את נפשותיכם בתשעה" וכי בתשעה מתענין? והלא בעשור מתענין! אלא לומר לך, כל האוכל ושותה בתשיעי, מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי:

כלומר, לדעת התנא של הברייתא השנייה, הפסוק של "ועיניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש" בא ללמד שכל מי שאוכל ושותה בתשיעי, נחשב לו כאילו התענה בתשיעי ובעשירי.

ורבינו פסק ברייתא זו להלכה בהלכות נדרים פרק ג' הלכה ט':

ט  הַנּוֹדֵר שֶׁיָּצוּם בַּשַּׁבָּת, אוֹ בְּיוֹם טוֹב--חַיָּב לָצוּם, שֶׁהַנְּדָרִים חַלּוֹת עַל דִּבְרֵי מִצְוָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.  וְכֵן הַנּוֹדֵר שֶׁיָּצוּם יוֹם רִאשׁוֹן אוֹ יוֹם שְׁלִישִׁי כָּל יָמָיו, וּפָגַע בּוֹ יוֹם זֶה, וַהֲרֵי הוּא יוֹם טוֹב אוֹ עֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים--הֲרֵי זֶה חַיָּב לָצוּם; וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר רֹאשׁ חֹדֶשׁ.  פָּגַע בּוֹ חֲנֻכָּה וּפוּרִים, יִדָּחֶה נִדְרוֹ מִפְּנֵי הַיָּמִים הָאֵלּוּ--הוֹאִיל וְאִסּוּר הַצּוֹם בָּהֶן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, הֲרֵי הֶן צְרִיכִין חִזּוּק; וְיִדָּחֶה נִדְרוֹ, מִפְּנֵי גְּזֵרַת חֲכָמִים.

כלומר, לדעת רבינו יש איסור מהתורה להתענות בערב יום כיפור בשונה מפורים וחנוכה שאסור התענית בהם הוא מדרבנן.

מארי בהערה יז' מבאר את דברי רבינו:

מארי מבאר שלדעת רבינו עיקר הדרשה של "בתשעה בחודש בערב" מדאורייתא, היא לגבי איסור העינוי בערב יום כיפור, אולם תוספת מחול על קודש הינה מדרבנן בלבד.

לגבי שבת, כתב רבינו בהלכות שבת פרק ה' הלכה ג':

ג  הַמַּדְלִיק צָרִיךְ לְהַדְלִיק מִבְּעוֹד יוֹם, קֹדֶם שְׁקִיעַת הַחַמָּה.  וְנָשִׁים מְצֻוּוֹת עַל דָּבָר זֶה, יוֹתֵר מִן הָאֲנָשִׁים, לְפִי שְׁהֶן מְצוּיוֹת בַּבָּתִּים, וְהֶן הָעֲסֵקוֹת בִּמְלֶאכֶת הַבַּיִת; וְאַף עַל פִּי כֵן, צָרִיךְ הָאִישׁ לְהַזְהִירָן וְלִבְדֹּק אוֹתָן עַל כָּךְ, וְלוֹמַר לְאַנְשֵׁי בֵּיתוֹ עֶרֶב שַׁבָּת קֹדֶם שֶׁתֶּחְשַׁךְ, הַדְלִיקוּ אֶת הַנֵּר.  סְפֵק חָשֵׁכָה וְנִכְנַס הַשַּׁבָּת, סְפֵק לֹא נִכְנַס--אֵין מַדְלִיקִין

ומבאר מארי בהערה י':

כלומר, לדעת רבינו, גם לגבי שבת, דין תוספת מחול על קודש באיסור מלאכה הינו מדרבנן בלבד.

מארי מבאר, שמאחר ששקיעת החמה לדעת רבינו היא מעת יציאת 2 כוכבים (כי כוכב אחד עדיין יום), שאז מתחיל בין השמשות, עד יציאת 3 כוכבים שאז מסתיים בין השמשות (ראה בהרחבה פרק ד' הערה יד'), לכן איסור דרבנן של איסור עשיית מלכה מתחיל רק לאחר יציאת 2 כוכבים, ומשום חומרת שבת ומשום דין תוספת שבת דרבנן, רבינו סתם וכתב "שקיעת החמה" להחמיר, שלא לעשות מלאכה מעת שגלגל החמה מסתלק מן הרקיע (ראה גם פרק כט' הערה לב', שם מארי מציין שביום שישי מותרים במלאכה עד להסתתרות החמה).

כי הרי מדאורייתא כל ספק מותר, וכל ספק דאורייתא לחומרא הוא רק מדרבנן, כפי שכתב רבינו בהלכות טומאת מת, פרק ט' הלכה י"ד (י"ב):

דָּבָר יָדוּעַ שֶׁכָּל אֵלּוּ הַטֻּמְאוֹת וְכַיּוֹצֶא בָּהֶן, שְׁהֶן מִשּׁוֹם סָפֵק--הֲרֵי הֶן שֶׁלְּדִבְרֵיהֶן; וְאֵין טָמֵא מִן הַתּוֹרָה, אֵלָא מִי שֶׁנִּטְמָא טֻמְאָה וַדָּאִית.  אֲבָל כָּל הַסְּפֵקוֹת--בֵּין בְּטֻמְאוֹת, בֵּין בְּמַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת, בֵּין בָּעֲרָיוֹת וְשַׁבָּתוֹת--אֵין חוֹשְׁשִׁין לָהֶן אֵלָא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכּוֹת אִסּוּרֵי בִּיאָה וּבְכַמָּה מְקוֹמוֹת.

וכן כתב השולחן ערוך סימן רס"א סעיף ב':

יש אומרים שצריך להוסיף מחול על הקודש. וזמן תוספת זה הוא מתחילת השקיעה, שאין השמש נראית על הארץ, עד זמן בין השמשות. והזמן הזה שהוא ג' מילין ורביע, רצה לעשותו כולו תוספת, עושה; רצה לעשות ממנו מקצת, עושה, ובלבד שיוסיף איזה זמן שיהיה ודאי יום מחול על הקודש. ושיעור זמן בין השמשות הוא ג' רבעי מיל, שהם מהלך אלף ות"ק אמות, קודם הלילה.

אופן קבלת תוספת שבת

קבלת תוספת שבת בפועל מהשקיעה לא צריכה להיעשות באופן פרטני כי דבר מקובל הוא שאסור לעשות מלאכה מהשקיעה, ואם הוא רוצה להקדים את קבלת השבת לפני השקיעה עדיף לכתחילה לקבל את השבת בפיו.

תוספת מחול על הקודש ביום הכיפורים

וכך גם לגבי תוספת מחול על קודש בערב יום כיפור, הן לגבי איסור עשיית מלאכה והן לגבי עינוי, הרי שמעיקר הדין התוספת מתחילה עם הסתתרות החמה, אולם בפועל אנו מקדימים את איסור העינוי לפני הסתתרות החמה, כדי שאדם לא יימשך באכילה לאחר הסתתרות החמה.

מוצרים נבחרים

עם פירוש הרב יוסף קאפח זצ"ל
מחיר: 
₪68.00
להכיר את כל תריג מצוות!
מחיר: 
₪58.00