כלי זכוכית שקנו וטעון הטבלה, לא יעזור לפוטרו אם הקונה יצייר עליו ציור אומנותי.??
הסבר: הרי לכאורה זוהי גמרא מפורשת, שכלי זכוכית שקנו מחנות וצריכה הטבלה, לא יעזור , כדי לפטרה מטבילה - שהקונה יציירו עליה, ציור אומנותי , שמחיר הכלי יעלה. ואז נחשב גמר כלי אצל היהודי. ולמה לא?
הגמ' בחולין כה, א-ב, כותבת שגולמי כלי מתכות שראויים לתשמיש אך עדיין טעונים גמר מלאכה לנוי, כגון חריטת ציורים לנוי  - הם עדיין לא מקבלים טומאה. אך הגמ' אומרת שגולמי כלי עץ מקבלים טומאה! ומסבירה הגמ' למה? או מפני שכלי מתכות נועדו לתשמיש של כבוד ולכן אין חשוב גמר מלאכתן אלא משיהיו ראויים לתשמישם כפי כבודם.  או מפני שכלי מתכות דמיהם יקרים ועומדים להימכר ועד שלא נגמרה מלאכתם אינם ראויים להימכר ביוקר הראוי להם. יעו"ש 
ודון לדידן?, שכך מכרו אותם בחנות, אז ודאי נחשב שנגמרה מלאכתם.
 

לכבוד הרב
מלשון הרמב"ם בהלכות שבת (פרק כה הלכות יב-יג) משמע שיש היררכיה מסויימת בדיני טלטול כלים בשבת. תחילה דיבר (הלכה יב) על דלתות הכלים שנתפרקו. משמע שהן חלק מהכלי רק שהוא נתפרק ולא נשבר, אם כן חל עליו שם מסוים מהכלי. לאחר מכן על כלי עצמו שנשבר. ובהלכה יג' מדבר על כיסוי כלי- שאינו דלת של כלי משמע שאינו מחובר לו, ואינו כלי שנשבר, אלא הוא תשמיש עזר חיצוני לכלי.
עוד כותב: כל כסויי הכלים נטלים בשבת והוא שיש תורת כלי עליהם.
שאלתי היא מהי תורת כלי? הרי משמע שאין כיסוי הכלי ניטל מפני שהוא כלי. אלא רק עזר לכלי.
תודה רבה

שלום רב לאוהבי תורתך!

שאלתי לגבי תרגומו של הרב קאפח זצ"ל, את המצווה התשיעית בספר המצוות.
הרב תרגם כך:  ואין מצווה זו נוהגת אלא בכגון אותו המעמד העצום שבו פחדו כל באי העולם, והיה חובה לפרסם ייחודו 
הביטוי כל באי עולם מפנה אותנו למשנה ראש השנה, לא הצלחתי להבין האם כך מצא הרב במקור הערבי? [אבן תיבון מתרגם רק "העולם"]
אשמח לתשובתכם לכבודה של תורה ורבנו משה המלמדה.

אשתי מכונה כובאנות למשפחות חיילים בכל יום שישי. 
מדובר בכמות של כ-10 ק"ג קמח.
המיקסר מספיק רק ל2 ק"ג קמח בכל פעם.
העיסות לא מתחברות, נושכות, או מצטרפות לסל אחד בכל שלב שבו הן עדיין עיסה.
מהמיקסר העיסה מתחלקת לסירי כבאנה, שגם הם נאפים בהתאם לכמות שניתן להכניס לתנור, בסה"כ מדובר על כ – 20 כובאנות או יותר.
בסיום התהליך, לאחר האפיה, כל הכובאנות, שכבר הוצאו מהסירים, נעטפות אחת אחת, ומונחות יחד, על שולחן אחד, לחלוקה, חלקן יחד בסלים כאלה ואחרים.

מה הדין לעניין הפרשת חלה – האם יש להפריש חלה מכל עיסה ועיסה שנילושה במיקסר, כלומר, כחמש חלות, או שאפשר להפריש חלה אחת על הכל, ואם חלה אחת – האם בתחילת העיסה הראשונה אפשר כבר להפריש על הכל, או שיש להמתין לעיסה האחרונה וכו'.
 

1 אבינו אמר שלא יהיה בבית עובד זר, זו הצוואה שלו, למרות שכשהוא היה סיעודי, הם נאלצו לקחת עובד זר. מה לעשות?

2 מה עושים כשיש עובדת זרה מבחינה הלכתית בשאלות של בישול גוי, בישול עכו"ם?

 

במסגרת שבת לנשים, האם מותר מסאג' בכפות הרגליים בשבת? (יש גם מסאג' עם שמן)

לכבוד המארי שלום, המשפחה שלי מחשבת את הזמן בין סעודה בשרית לחלבית מתחילת הסעודה הבשרית (לפעמים הסעודה נמשכת זמן רב של כשעה ויותר) האם זה לפי הדין או שצריך לחשב מסיום הסעודה?
תודה רבה!

1 אני חזרתי בתשובה לפני כמה שנים והמשפחה שלי מסורתיים, מה הדין לגבי אכילה אצלה המטבח הוא לא כשר זה אומר שאין הפרדה בין כלים חלביים לבשרים?

2 שאלה נוספת במידה ואני רוצה להזמין אותם לשבת אך הם לא רוצים להישאר לישון אצלי מה שאומר שהם ייסעו בשבת, מציין שבכל מקרה הם נוסעים בשבת ולא שומרים שבת?
 

Shalom HaRav, Would the Rambam permit getting paid to learn in Kollel today? How do his comments in Perush HaMishanh to Avos and Hilchot TALMUD TORAH fit with his comments to Hilchot Shekalim 4:4? thanks

Shalom HaRav, How does the Rav explain the following aftermath of elisha ben avuyah in Talmud Chagigah
כִּי נָח נַפְשֵׁיהּ דְּאַחֵר, אָמְרִי: לָא מֵידָן לִידַיְּינֵיהּ, וְלָא לְעָלְמָא דְּאָתֵי לֵיתֵי. לָא מֵידָן לִידַיְּינֵיהּ — מִשּׁוּם דַּעֲסַק בְּאוֹרָיְיתָא, וְלָא לְעָלְמָא דְּאָתֵי לֵיתֵי — מִשּׁוּם דַּחֲטָא. אֲמַר רַבִּי מֵאִיר: מוּטָב דְּלִידַיְּינֵיהּ וְלֵיתֵי לְעָלְמָא דְּאָתֵי. מָתַי אָמוּת, וְאַעֲלֶה עָשָׁן מִקִּבְרוֹ. כִּי נָח נַפְשֵׁיהּ דְּרַבִּי מֵאִיר סְלֵיק קוּטְרָא מִקִּבְרֵיהּ דְּאַחֵר.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: גְּבוּרְתָּא לְמִיקְלֵי רַבֵּיהּ? חַד הֲוָה בֵּינַנָא וְלָא מָצֵינַן לְאַצּוֹלֵיהּ? אִינְקְטֵיהּ בְּיָד, מַאן מַרְמֵי לֵיהּ מִן. אָמַר: מָתַי אָמוּת, וַאֲכַבֶּה עָשָׁן מִקִּבְרוֹ. כִּי נָח נַפְשֵׁיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן פְּסַק קוּטְרָא מִקִּבְרֵיהּ דְּאַחֵר. פְּתַח עֲלֵיהּ הַהוּא סַפְדָנָא: אֲפִילּוּ שׁוֹמֵר הַפֶּתַח לֹא עָמַד לְפָנֶיךָ, רַבֵּינוּ!