תובנות על סיום סדר מדע ואהבה

ברוך ה' לעולם אמן ואמן

כשניגשתי ללימוד הרמב"ם התעניינתי קודם כל להבין מה העניין בשמות הספרים. כידוע רבינו היה מדקדק על כל מילה ואות ונקודה, כזו היא לשון הזהב של הרמב"ם. אז שאלתי "מדוע רבינו נתן שמות כאלו לספריו? מדע, אהבה, זמנים?"

 

התשובה ניתנה כבר בבראשית "וַיִּצֶר ה' אלקים מִן-הָאֲדָמָה, כָּל-חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל-עוֹף הַשָּׁמַיִם, וַיָּבֵא אֶל-הָאָדָם, לִרְאוֹת מַה-יִּקְרָא-לוֹ; וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא-לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה, הוּא שְׁמוֹ". לשמות ביהדות יש עניין גדול מאוד וגם בזה רבינו יצק מחוכמתו לספרו משנה תורה.

 

חיבור "מדע" על יסוד הפסוק "מְשֹׁךְ חַסְדְּךָ לְיֹדְעֶיךָ, וְצִדְקָתְךָ לְיִשְׁרֵי לֵב" ומי שיודע את ה' יתברך, באופן טבעי גם נעשה כלי לאהוב את ה' כמו שכתוב בפסוק "וְנֵדְעָ?ה נִרְדְּפָ?ה לָדַ?עַת? אֶת ה'" כי מה שאדם אוהב ירדוף, ולכן באופן הגיוני רבינו נתן שם לספר השני "אהבה" וכן גם מצינו ביצחק שכשנכנסה רבקה אמנו לאהלו אז אהבה, כי כשיודעים דבר רק אז אפשר לאהבו. עוד עניין באיך רבינו סידר את החלקים השונים בתוך הספרים, במדע הוא פותח ביסודות הדת, שיש דבר כזה ה' יתברך וכל ענייני הנהגתו ושם הפליג בתיאור הבריאה הגשמית והעולמות הרוחניים וכל זה כבסיס להבנת ה'. אחרי זה הלכות דעות, שם רבינו מסביר איך ה' מתנהג ואיך ראוי לאדם לנהוג בהתאם, ובאותן הלכות מסביר איך לשמור על הגוף שלנו מנזקים ורק אז מתחיל בהלכות תלמוד תורה, וכנגדן הלכות עבודה זרה (כי מי שכופר בעבודה זרה כמקיים את כל התורה וההיפך רחמנא לצלן) ולבסוף תשובה, כי רק כשיש דעת – כלומר מדע אפשר לעשות תשובה כי מי שאין בו דעה פטור מן המצוות ולכן גם אינו צריך תשובה. מה גם שאם לא ילמד תורה בודאי יכשל בעבירה חמורה כזו או אחרת ולכן שתיהן בספר המדע.

 

לאחר מכן ספר אהבה, שהוא על יסוד פסוק "מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ, כָּל הַיּוֹם הִיא שִׂיחָתִי" – ולמה כך? כי שם סידר המצוות שקשורות ליומיום, שהן הן מביאות לאהבת הבורא ושם קריאת שמע, שם תפילה, שם תפילין מזוזה וספר תורה ואגב אורחא עוד נקודה לדיוק: הרי ספר תורה חשוב מתפילין ומזוזה, למה הלכות אלו לא נקראו "ספר תורה, תפילין ומזוזה"? התשובה היא, שבזמנו של רבינו היו הולכים עם תפילין כל יום ומזוזה רואים פעמיים – כשיוצאים מהבית וכשחוזרים, וספר תורה פעם ביומיים ולכן סידרם על פי תדירותן ונאמר איזה דבר נחמד בנושא בסיום.

אביא עוד נקודה אחרונה שנוגעת בנושא האהבה, שאגב לימוד החיבור הקדוש הזה יצא לי לראות שחכמינו לאורך כל הדורות – ממזרח וממערב, מצפון ומדרום – נחלקו בהלכות כאלו או אחרות אבל עיקר הדברים כולם אומרים, והרי דבריו של רבינו:

"אבל בעת בדידותך לבדך בלי אף אחד, ובעת התעוררתך על מטתך הזהר והשמר מלהפנות המחשבה באותם העיתים היקרים בשום דבר אחר פרט לאותה העבודה השכלית, והיא ההתקרבות לפני ה' וההמצאות לפניו על הדרך האמתית אשר הודעתיך, לא על דרך ההתפעלויות הדמיוניות". – לרבינו כידוע היתה גישה הרבה יותר שכלתנית וזה בא לידי ביטוי בכמה מקומות, אבל מה שנקרא בשורה התחתונה – תמצית עבודת ה' של כל חכמינו תמיד נמשכת למקום אחד, חיבור וקרבת ה'.

 

מחבר: יודן שמואל בן חיים