רבנו בפרק 12 מהלכות תפילה הלכה 12 ולא כל המקראות מתרגמים בציבור מעשה ראובן וברכת כהנים מעשה העגל מן ויאמר משה אל אהרון עד ויר משה את העם ועוד פסוק אחד ויגוף את העם נקראים ולא מתרגמים ומעשה ובמעשה אמנון במקום שנאמר אמנון בן דוד לא נקרא ולא מתרגם ובכן השבת הייתה קראנו פרשת וישלח או כבר ביום רביעי וחמישי ושישי שנוהגים אצלנו לשנות שניים מקרא ואחד תרגום התעורר הוויכוח אם לתרגם את מעשה בלהה או לא כי היו שאמרו כן לתרגם כי האיסור לתרגם את מעשר ראובן הוא רק בציבור והיו שאמרו מאחר ואנחנו שונים שניים מקרא ואחד תרגום ביחד ציבור לא כל יחיד בפני עצמו אז האיסור כמ מכוון גם למציאות כזו של חזרה של שניים מקרא ואחד תרגום באופן קיבוצי להבדיל מתרגום של כל יחיד ויחיד בפני עצמו אופן על ההלכה הזו האיר מורי בהערה לב וכתב ולא בארבנו לא כאן ולא פירוש המשנה מהו מעשה ראובן דלא מתרגם כלומר רבנו לא באר לא פירוש המשנה ולא כאן אלו פסוקים שנקראים מעשר ראובן שאינם מתרגמים ובמגילה דף כה עמוד ב מסופר מעשה מעשה ברבי חנינא בן גמליאל שהלך לכבול לשם מקום והיה קורא חזן הכנסת והיה בשכון ישראל ואמר לו למרגמן אל תתרגם אלא אחרון ושבחו חכמים ופרש רש"י מה הכוונה אחרון כלומר סוף הפסוק ויו בני יעקב 12 אומר מורי וכך באמת מנהגנו שהמתרגם אומר רק והו בני יעקב תרעשר רק את החלק ה זה החלק הראשון לא מתרגמים אבל מורי ממשיך וכותב שרבנו רבנו סעד הגאון בסידורו עמוד רסח כלל בכלל מעשה ראובן גם פסוק פחז כמים שגם את זה לא מתרגמים מורי אומר אכן כן וקילות רבות אצלנו אין מתרגמין פחז כמים וכך מצויין בהרבה כתבי יד עתיקים של המקרא שאין לתרגמו. כלומר גם את הפסוק חזק כמים. הרי רבנו אמרנו שהוא סטן ולא פרש אבל הוא קניאי שטן ולא פרש בגלל הבדלי המנהגים שהיו קנאי כבר בימיו. אז אומר מוריש קהילות אצלנו שבאמת לא מתרגמים ושגם בכפריית עתיקים של המקרא נאמר שאין לתרגמו. ואין ספירה לזה מלשון השס. למעשה שהיה כך היה. כלומר המעשה עם רבי חנא בן גמליאל. עוד אי אפשר ללמוד ממנו רק זה ולא פסוקים אחרים כי המעשה שהיה היה באותו פסוק והיא בשכון ישראל אבל לא נאמר מה ביחס לפח כמים על תותר לכן אין אפשרות מאותו מעשה שמסופר עליו לדייק שפסוקים אחרים לא לכן אומר מורי בהחלט יכולים להיות גם גם הפסוק הזה לא מתרגמים אותו לאחר כל הדברים האלה כותב מורי את ההערה הבאה בכל הפסוק הללו שאין מתרגמים הוא רק בקריאה בציבור בברכה אבל בחזרת הציבור פרשת השבוע שניים מקרא ואחד תרגום כדלקמן סוף פרק 13 מתרגמין את כולן פרט כאמור לברכת כהנים שאין לה תרגום כל עיקר ואני מוסיף אם מצאתם היום תרגום על ברכת כהנים זה לא תרגום מקורי כי על שלושת הפסוקים של ברכת כהנים אין תרגום בכלל אז אומר מורי הנמלה בקריאה בציבור אין ברכה והיינו בספר תורה כי רק אז אנחנו ברחים בשניים מקרא באחד תרגום גם אם אנחנו מתרגמים בתרגום קיבוצי ואפילו שיש אפילו למעלה מעשרה עדיין יש לנו דין של יחידים ואין אנו ואנחנו כן מתרגמים את אותם א אותם פסוקים שבציבור אינם מתרגמים ורבנו בסוף פרק 13 מלכות תפילה אומר אף על פי שאדם שומע כל התורה כולה וכל שנתו בציבור חייב לקרות לעצמו בכל שבוע ושבוע סדר של אותה שבת שניים מקרא ואחד תרגום ופסוק שאין לו תרגום קוראהו שלושה פעמים עד שישנים פרשיותיו מה עם הציבור כמו למשל עתרות ודיבעון אין לזה תרגום אז קוראה הוא שלוש פעמים עכשיו מורי מאיר שם בערה ומנהגנו לחזור ב בית הכנסת על פרשת השבוע חציה ביום רביעי בבוקר אחר תפילת שחרית וחציה ביום חמישי בבוקר אחר תפילת שחרית עוד לא קרב פעלים כלומר זה הבן איש חי הסובר שאסור לחלוק את הפרה לשעה לשני חצאים אלא צריך לחזור על כולה בבת אחת בין כך ובין כך כאמור מורי סבור שזה נקרא יחידים אפילו שיש עשרות של בני אדם חוזרים על שניים מקרא באחד בתרגום אובאמת יש לנו תשובה של מורי חיים גורח והוא אומר שאיך קוראים נוהגים א לתרגם שניים מקרא באחד תרגום ביום חמישי או בליל שישי בבית הכנסת ברוב עם אז יש לנו מזה אנחנו למדנו כמה וכמה דברים שקודם כל לא נהגו לתרגם דווקא ביום שבת אלא ביום חול וביום חמישי או בליל שישי דהיינו בל לילהות שזה מקרא ולפי המקובלים אין ללמוד מקרא בלילה אבל בשניים מקרא חד תרגום הנה יש לנו עדות של מור חיים גורח שאכן נהגו לתרגם את הניה שניים מקרא ואחד תרגום בליל שישי ובין כך ובין כך הוא אומר שהפסוקים שאינם מתרגמים הנמלא בבית הכנסת בציבור בזמן שמברכים אבל לא בשניים מקרא התרגום גם אם הם נעשים ברובעם הדרת מלך כך יוצא איפה שבאמת זוהי שיטה של אבותינו ששניים מקרא ואחד תרגום מתרגמים מתרגמים את הפסוקים שאינם מתרגמים למרות ששונים אותם ציבור רב ביותר כי כנראה שעיקר ההקפדה הייתה בקריאה רשמית של ציבור עם ברכה שאז יש לזה משמעות של איזשהיא הצרה המנון אמונה בדברים הנאמרים ולא תרגול, לא תרגום ושינון של תרגול, אלא קריאה הצרתית כי אדם בקריאת התורה הוא בעצם הקורא בתורה הוא כמו משה רבנו וומד לידו והמתרגם הוא כמו אהרון ואז יוצא שכאילו מורידים את התורה בכל קריאה בתורה כאילו מורידים את התורה מהר סיני ולקורא בתורה יש את הכבוד באותו רגע להיות כמו משה רבנו כיוון שזה כאילו כמו נתינת התורה וכולי במעמד כזה לא מתרגמים את אותם פסוקים. רבי חני גש