לכה במוצאי שבת בסוף הודה שלישית כש הצבנו בשמחה של בר מצווה אצל משפחת ברדי באו השמשים המפנזים לפנות את שירי האוכלים מעל השולחן החזיקו שקיות שקים מניילון לצורך איסוף האשפה וכל צלחת שהכילה בתוכה את שירי המזון בן רב בן מעת שפחו רוקנו לתוך אותם שקי ניילון המיועדים לאסוף ההזבלים ומטבע הדברים כיוון שהרבה אה כלים חד פעמים היו שם אז כלים כאלה היו משתיכים אותם בוודאי הכפות והמזלגות אבל היו גם צלחות קשיחות ואצל בודדים כמוני היו גם כפות ממתכת והמנקה המתנדב השמש לקח את הצלחת רוקן את אשר בתוכה דהיינו שרה אוכל עם הכף מתכת שנמצאת והוא לא הבחין בכך כיוון שהוא עבד במהירות והכל וכאמור רוב הכפות היו מה מח מאחד פעמים ולכן לא שם לב ורק מישהו מרחוק שם לב בעיר ואז הורתי לשלוף את הכף ולהציל אותה מפני האבדון וכמובן מצבע הדברים מתעוררת מיד השאלה היה ונניח והקף הזו הלכה לעבדון האם אותו מתנדב שמש היה חייב לשלם את דמי הכף לבעליה או לא והתשובה הוא חייב כי יש לנו כלל שנשנה בגמרא במשנה במסכת בב כמה בסוף פרק שני שוב נאמר אדם מועד לעולם בין שוגג בין מזיד בין ער בין ישן וסימע את עין חברו ושיבר את הכלים משלם נזק שלם ובגמרא בבוקמה דווק עמוד ב מביאים מדרשי הלכה מהמחלטא ולומדים שמחייבים לחייבו פצע תחת פתע לחייבו על השוגג כמזיד ועל האונס כרצון כלומר לא רק שוגג אלא גם אם הוא בדרגה של אנוס הוא חייב לשלם את הנזק ומביאים שם בגמרא מקרה שרבה אומר הייתה אבן מונחת לו בחקו ולא הכיר בה ועמד ונפלה לעניין נזקין חייב, לעניין ארבעה דברים פטור לעניין שבת מלאכת מחשבת אסרה תורה לעניין גלות פטור כלומר שאם אדם ישב ומישהו שם לו במעיל שלו בשמלה שלו שם לו אבן והבעל המעיל או בעל השמלה לא ידע שבחקו יש אבן לא הכיר בה מעולם עמד אותו אדם או שעה שעמד נשמיטה האבן מחקור ונפלה על מישהו ופגעה בו הזיקה אותו נאמר שהוא חייב על הנזק רק הוא פטור משאר מרכיבי פיצוי נזיקין אבל חייב על הנזק ו אבל מגות נאמר שהוא פטור מגלות כי על הגלות על במידה האבן הזו הרגה תינוק ואז זה נקרא רוצח בשוגג גלות חייבים בשוגג לא חייבים על אונס והועיל והוא לא ידע על האבן הזו הוא אנוס ולכן הוא פטור מגלות אבל הוא חייב בן זיקין כיוון שבן זקין אדם מועד לעולם בין מזיד בין שוגג ורבו בהלכה אפילו אנוס או משום כך חייב לשלם דמזיקין אבל פטור מגלות באמת בעל איך קוראים ראיתי שמביאים בשם שאלות תשובות משני הלכות ולא עיינתי בו בחלק י סימן רחצ שהודן בעניין בעל בית ששפח כ** מים והיו בתוך אותה כ** מים עדשות שוט מגע של אורח שתחסן בביתו הוא פסק שחייב לשלם אף על פי שזה קרוב לו אונס כלומר בא בעל הבית ראה כ** עם מים שפך להשפה ובתוך זה היו עדשות מגע ואומר משני הלכות חייב אף על פי שזה קרוב לאונס כי אדם חייב על מזיד ועל שוגג ואפילו על אנוס בוודאי וודאי שהסיוע שלו הוא נוגע לנפלה אבן מחקו אבן שלא ידע בכלל על קיומה ולמרות הכל מחייבים על אנוס באמת היו כאלה שטענו שמהלכה הזו שנפלה אבן מח קו שהרמב"ם פסק הלכה וגם השולחן ערוך פסק אותה להלכה שבעצם כשאדם מזיק הוא חייב אפילו על אונס מוחלט אבסולוטי גמור אבל אין הדברים כן שהרי רבנו וגם השולחן ערוך פסקו להלכה חילוק מעניין שהירושלמי יחילק כתוב במשנה בין ער ובין ישן כלומר מחייבים את האדם שהזיק אפלו מתוך שינה. נאמר בירושלמי, מתי מחייבים את האדם שהזיק מתוך שינה? אם למשל אדם הלך לישון ויש כבר בני אדם ישנים באותה מיטה, מיטה רחבה או על רצפה, פרסו שטיח או יש כלים בקרבת מקום, הוא הלך לישון בתוך כדי שינה הוא פעיל ברגליים שלו, מגלגל ועם הרגליים שלו פתח את שכנו שישן לידו או שיבר כלים שהיו לידו חייב זה נקרא בן ער בין ישן אומר הירושלמי הנמלה כשהוא הלך לישון היו כבר בני אדם שוכבים שם או כלים בקראת מקום שעליו לצפות את הנולד ולקחת בחשבון אפשרות של פעילות תוך כדי שינה ולשמור על טבח ביטחון ואיל ולא עשה כן הוא חייב אבל אם הוא הלך לישון לבד, אין מימינו ואין משמאלו ואין בטווח שלו לא בני אדם ולא כלים. ולאחר שהוא כבר ראדום, באו וישנו לידו או באו וניחו לידו כלים ותוך כדי שאינה הזיק אדם או שיבר כלים. אומר הירושלמי שהוא פטור כי זה דרכת אונס גבוהה מאוד. מה עליו לעשות? הוא הלך לישון שתחנקים מסביב. אחר כך באו אליו ואת ההלכה הזאת פסק הרמב"ם וגם השולחן ערוך משמע שבאמת לא מחייבים על אונס אבסולוטי אלא על אונס רגיל אבל לא אבסולוטי על אונס שבמידה מאוד מאוד מסוימת יש בה איזשהיא פשיעה כשאדם ישן הוא מזיק מתוך שינה הוא אנוס אבל יש לו פשיעה שהוא הלך לישון בקרת בני אדם או בקר כלים זו הפשיעה שלו בעל זה הוא משלם באשר לנ ל אבן מחקו שמשם רצו לומר שאדם חייב באונס אפילו אבסולוטי כי אדם אשר עומד הרי הוא ירגיש איזה כובד מסוים ולכן צריך הוא האדם לתן את הדעת לעולם אל להתנהג כמו שותה שוטה עט אלא מיושר באופן כזה שיהיה קשוב לכל שוני ולכן הוא חייב כי אנחנו מצפים שבין בני אדם ירגישו או אדם אשר שופך כ** נכון שאם יש שיניים תותבות אז הוא ירגיש או ואם לא הרגיש אז הוא באמת פושע ועוד שעצות מגע הם זעירות אבל ההתנהגות היהודית שהיא מוכתבת על ידי ההלכה אומרת שהאדם כשאתה שופך כ** מים מים ודאי תדע שיש בפנים אל תשפוך סתם תסתכל מים טובים לא טובים. מה יש בפנים? זאת אומרת זה שהוא לא מסתכל אפילו שהוא לא יכול להרגיש בכובד כי זה בסך הכל עד שעוד מגע. אבל העובדה שהוא שופך כ** מים מבלי ליתן את את הדעת מה תיבם של אות מים זוהי פשיעה. אז אף על פי שהוא אנוס כי הוא לא ידע אבל זה לא אונס אבולוטי. היו כאלה שאמרו הנה כתוב בהלכה שאם האדם נפל מעל הגילו ברוח שאינה מצוות הוא היה על הגג באה הרוח שאינה מצויה העיפה אותו תוצע מכך הוא נפל על תינוק והזיק אותו שהוא חייב אומרים מכאן אתה רואה שם חייבים אדם אפילו באונס גמור מה הוא יעשה הוריקן העיפה אותו נכון אבל למה הוא היה על גג שאין בו מעכה האם הוריקן העיף אדם בגג שיש לו מעכה
אלא העובדה זה משהו אחר אז זה משהו אחר אם יש דבר כזה הוא באמת ענוס לגמרי ב ור כן רק קודם כל קודם כל שינצל הוא על כל פנים דבר אחד ברור התורה לפי הלכותיה מחייבת על אונס אבל לא על אונס גמור אלא על אונס שיש באיזה ביסודו איזשהיעה ורואים מכאן מוסר השקל שהאדם צריך להיות מיושב בדעתו לא פזיז סוף מעשה במחשבה תחילה שקול וסיים במוסר השכל היה יהודי שקום לו רבי דוד רבי חיים בדיחיזכר זכרו לחילומה מנקי הדעת שבתימן הוא בירושלים הוא נפטר בירושלים התימנים הורשתי עדיין מהמקוריים ביותר והתערכתי אצלו פעם בליל שבת בגלל שבנו היה חברים ולמדנו אחד בישיבה אה ביקש לכבד אותי ביין מקורי שהוא שבע שנים ממעשה ידיו אמרתי לו לא אני לא רגיל לשתות היין כי באמת לא הייתי רגיל לשתותן אומר לא זה שבת צריך לכבד זה רק קצת אני נותן לך פיטה אות פיצה אותי ומזג לי אצל הדברים לגמתי לגימות קלות עוד לגימה עוד לגימה לא ששתיתי טוב הוא ניסה לכבד אותי עוד אמרתי לו לא מספיק מה שיש לי נצלת ההזדמנות שקמתי ליטול ידיים והוסיף לי תוספת יין מועטה באותו כ** שהוא לא ירק עדיין היה בו יין כי התכוונתי להמשיך עליו באוכל כי רציתי להיות מכובד ולשתות רק לגימות לגימות חשבתי הבחנתי שיש תוספת מועטה בכוס לא נגעתי בכוס עד אחרי האור בתום ברכת המזון הוא שואל אותי למה לא שתית אמרתי ספתא אומר איך הרגשת אמרתי יש קצת תוספת אז הוא אומר זה היה המבחן שרציתי לבחונות האם אתה כמו א*** כל מה שנותנים לך אתה לוקח מצידי אני אתן לך בקבוק שלם אבל רציתי לבחון אותך בדרך התנהלות שלך אם אתה מדוד ושקול זוהי ההלכה רבותיי. ההלכה שמחייבת על אונס רגיל לא אבסולוטי דורשת מאיתנו התנהלות שקולה ומדודה. שאם לא כן חס ושלום בני אדם ישתו וירעלו. כמו שמענו סיפור שמישהי איך קוראים זיכית חדרה לתוך המחם. באה בבוקר אותה אישה הרימה הרגישה שיש מים שהרי מהמים של אתמול. ישר חממה לקחה את המים יצקע עשה איך קוראים לזה חלב איך קוראים לזה עם אפ
לא לס קפה בש ילדים
שוקו שוקו נתנה לשני בניה שתו מתו הורעלו מהרעלים של אותה זקית שהיו שמה ברור מעל לכל ספק שכל מעשים שבכל יום שבני אדם מחזיקים א קם קם רואים אה יש עוד שבט מהמת בוא בוא נחמם מחמים יופקים ההלכה אומרת רגע זה סגור זה לא סגור היה כל הלילה גלוי תבדוק אל תעשה דבר בלי בלי לבדוק מעשה מה שתחילה זה נקרא רבותיי אונס רגיל לא אונס אבסולוטי וחייבים על דבר כזה חייבים על זה גלות מי שרוצח בדרך כזו חייב גלות עד כדי כך כי זה אפילו קרוב לשוגג יותר קרוב שוגג שלנות יש בדבר הזה לכן למד אמרתי את המעשה שהיה כדי ללמוד מזה הלכה למעשה על חובת האחריות של ה אדם בשעה שהוא מזיק בני אדם או מזיק ממונות בהגדרים של אדם מועד לעולם אפילו עונש רבי ח