בינה זה אסור להדיח קערות ואלפסין וכיוצא בהן מפני שהוא כמתקן אלא אם כן הדיחן לאכול בהם סעודה אחרת באותה שבת אבל כלי שתייה כגון כוסות וקיתונות מותר להדיחן בכל עת שאין קבע לשתייה ואין מציעין את המיתות בשבת כדי להישן עליהן למוצאי שבת, אבל מציעין מלילי שבת לשבת. כבר בעבר עמדנו על כך שרבנו הכניס כאן את הדינים של איסור שטיפת כלים בשבת. כלים שאסור לשתם. כי יש כלים שכן מותר, יש כלים שאסור בתוך העניינים האלה שנחשבים כן תקן. והרבד העיר בבית צדק כל זה אינו אסור אלא מפני שהוא תורח לחול. כלומר, למה הרמב"ם כותב שזה כמתקן? אלא כל האיסור מפני שהוא תורח לחול. והקושי של הרב הוא קושי גדול מאוד. למה? כי בהלכה יש הבחנה בין סירי בישול שהתרוקנו שאסור לשטוף אותם ובין סלחות שמותר לשתוף אותם מסעודה לסעודה. כי אם גמרנו לאכול בלי שבת, אנחנו עוד נזדק להם ביום שבת בבוקר. אם גמרנו ביום שבת בבוקר, אנחנו נזקק להם בסעודה שלישית. אבל בסעודה שלישית כבר אסור לשתות פעם. לבין כלי שתייה, כוסות וקיתונות שאלה אין להם כבר לשתייה, ולעולם אפשר לשטוף אותם. ואם תמצא לומר שהמילה קנקים תקן היא ממש זה כאילו מתקן כן מנה כמו כמו מתקן מנה אז למה מותר מסעודה לסעודה אלא מוכרחים לומר שהמשמעות כאן של הדברים שכאילו אדם טורח שלא לצורך לאי שבת הוא מחפש לו מה לעשות אז לא בגלל תורח מקודש לחול דווקא שהרי הלחות אמרנו אם זה מסעודה עלסעודה מותר וסירי בישול אסור אלא משמע הכוונה שהוא תורח תורח שלא לצורך וזה כאילו נחשב כמתקן כך הסברת ההלכה הזו בדברי רבנו והעתיק את דבריו להלכה מרן בשולחן ערוך סימן שקג סעיף שישי באור החיים סעיף שישי מדיחים כלים לצורך היום כגון שנשאר לו עדיין סעודה לאכול אבל אחר סעודה שלישית אין מדיחין אוכלי שתייה מדיחין כל היום שכל היום ראו לשתייה לאתיק אבל תמציא את הדברים נמצאים כאן כתוצאה מההלכות האלה התעוררו הרבה הרבה שאלות למשל הסירי בישול ש גמרנו להשתמש בהם במידה והיו הרבה אורחים אז הצברו עוד סיר ועוד סיר כבר הכיור מלא סירים והרי ברור שלא נשתמש בסיר הבישול לסעודה אחרת האם מותר לנו לשטוף אותם או אסור כי הרי לא נעים לא נעים לראות מטבח ביום שבת הם ערמה של סירים כאלה תשובה אם יש לו מקום לניעה את אותם סירי בישול מחסן או מתחת לקיות אם יש לו מקום להצניעם אז ברור צניעם שם מוצאי שבת ישטוף אותם ידיח אותם אבל אם אין לו מקום להצניעם אדם שיש לו דירה מצומצמת אין לו שום מקום להצניעם הרי זה פוגע לו בכבוד השבת ואי הוא פוגע לו בכבוד השבת אז מותר לו כי זה צורך של אותו רגע לא עניין ההדחת את הכלים בגלל שהוא צריך את הכלים או לא צריך את הכלים והוא צריך שהמקום יהיה נאה משל מה הדבר דומה בסידור מיתות השקימו בבוקר והם כבר לא ישנו באותה מיטה רק מוצאי שבת הרל הוא בא במקום שהוא צריך לאכול את השבת לאכול בשבת עונג שבת וקראת לשבת עונג לדוש השם מכובד והשפות והמיתות מבולגנות ונעלי בית והכל מתרוצט שמה איזה כבוד לשבת מותר לו לסדר את המיתות ל להרים את הנעליים את כל הדברים אף על פי שהוא כבר לא השתמש בהם עד מוצאי שבת אבל כעת הוא נהנה מהסדר שזה לכבוד שבת קודש ולכן על בסיס הדברים האלה אנחנו מתירים עוד הרבה דברים למשל את דוגמה גביע לקידוש האחרונים דנו גמרתי לקדש וזה הגביע משמש רק לקידוש לא מש לא משתמשים בו בשלשתייה רגילה אז האם הוא יכנס בכלל הכלי שתייה שמותר או נגיד בגלל שהשימוש של הגביע מבחינתו הוא מייעד אותו רק לקידוש עכשיו הוא משתוב אותו הוא כאילו מכין קודש החול או תורח תורח שלא צורך אנחנו הולכים בכוחד היתרע בדברים האלה אומרים חכמי ישראל גזרו גזירה על מה שגזרו גזרו מה שלא גזרו לא גזרו כלי שתייה לא גזרו עליהם משום שבכללי אין כבר לשתייה עכשיו לא באו לחלק בין כלי חרסינה בין כלי זכוכית כלי שייה של גביע כסף גביע זהב לא מעניין אותנו הם לא בכלל הגזירה נקודה דבר שני אם לא יקבלו את הטעם הזה יש עוד טעם והוא שקשה לו לאדם לראות להביע כסף מלוכלך הוא גם פוחץ להתקלקל אז זה גורם לו לעקות נפש אז מה היו בחכם מתקנתם תראה בישול זה לא הקלקול בהם לא לא מיידי וזה אבל גביע הכסף האסתטיקה שמה היא חשובה לו לאדם כי למה הוא לוקח גביע על הקידוש בגלל הוד והדר אז הוא פוחד שישארו קטמים וכאלה דברים אז יש לו עוגמת נפש מכך אז חויל וכן מותר בגלל סילוק העוגמת נפש בהישעתה זה טעם נוסף טעם שלישי באים אומרים רגע זה גביע זה מעב בשביל קידוש אז אם ככה הוא לא מכין קודש לחול הוא מכין שבת לשבת אם מכין משבת לשבת אפשר להכל לפי הדעה ש שאומרת משבת לשבת מותר ראו גם ראו כמה פוסקים כיצד הם מחפשים דרכי התר לדברים האלהם כי יש כאלה שמחמירים אבל בדברים האלה כל שיש לך את הסיבה להיתר לא כי אנחנו מחפשים התרים אלא כי אנחנו רוצים להרגיש טוב אנחנו רוצים שבשבת יהיה באמת וקראת לשבת עונג. אנחנו רוצים באמת שיהיה בחינת כבוד שבת. אז זה לא שאנחנו מזלזלים אלא בגלל שאנחנו מקפידים בכבוד שבת ובענוגה או לתענג בה. שזה הדבר שמוביל אותנו. הנה צאורו בשמירת שבת מתיר לשרוט את הכלים במים. אפילו כלים כאלה שאסור להגיח אותם שאם יתבש אחר כך יהיה קשה מאוד להוציא את הלכלוך וצריך לגרד וזה יגר. לקלקול בסיר אז התיר כבר איזשהו התר לשרות כלומר ההלכה הזו היא באמת הלכה חשובה אבל צריך להיות שום שכל בייסום שלה שלא הייתה הכוונה לגרום לבן אדם לחיות עם כל התינופת ולהישאר עם כל הכלים אלא לדעת שכל דבר דבר יש לשקול ויכול להיות שבאמת לדברים מסוימים יש היתר אין ספק בדבר שאלו שלומדים תורה הדרכי ההיתר אצלהם מרובות ולא בגלל הארמומיות אלא בגלל השיקול הנכון המאוזן שיש להם מתי מותר מתי אסור רבי חנרן