מעשה שהיה כך היה. בני זוג יצאו לנופש לשבוע ימים וכשחזרו ראו שסיר קערה שהייתה בתוך הפריזר ובתוכה בשר יבש צלוי ומעליו בתע העליון הייתה שקית א חלב הם לא ידעו שהשקית חלב הזו הייתה נקובה ובמהלך השבוע שהם היו בנופש החלב יצא מן השקית והוא רק התוכן של כל החלב לתוך הסיר שהיה מתחתיו וכך הבשר היה שרוי בתוך חלב במשך מספר ימים והשאלה היא מה דינו של הבשר ומה דינו מה דינה ומה דינה של הקערה? ובכן בגמרות אנחנו מוצאים מחלוקת בין שמואל ובין רבי יוחנן אם כבוש נחשב כמבושל או לא. ככה אנחנו מוצאים בפסחים עדו עמוד א'. חולים דף צז עמוד ב'. קיא עמוד ב'. קיג עמוד א'. שהמוראים חלוקים בינם לבין עצמם אם כבוש נחשב כמבושל או לא. רוב הפוסקים פסקו כמנדאמר שאומר כבוש קמבושל שדבר מוצק ששה בתוך נוזל במשך 24 שעות כל שכן יותר מכך איי הוא נחשב כאילו נתבשל. ולכן אם מדובר בבשר שהיה שרוי בתוך חלב למעלה מ-24 שעות, לדידם הבשר הזה אסור. ויש מהם שהוסיפו ואמרו שגם הכלי נאסר כי לדעתם כלי בשרי שהיה בתוכו חלב למעלה מ-24 שעות. אז כאילו החלב נבלע בתוך הדפנות של הכלי, כאילו תאמרו יש כבישה לכלים, כאילו תאמרו שזה נתבשל בכלי. לכן גם הכלי אסור וצריך הכשר כדין כלי שבעלו באיסור. זוהי שיטת רוב הפוסקים. לעומת זאת, רבנו לא הזכיר בשום מקום שכבוש כמובשל ולא עוד אלא רבנו בהלכות מאכלות אסורות פרק 14 פרק 15 הלכה לד ול לד אז הוא אומר בשר נבלה מליח שנבלל עמו בשר שחוטה הרי זה נאסר הוא מדבר על המליחות וכן בשר דג טמא מליח שנבלל אמו דג טפל טהור נאסר מפני צירו מסיים דג טמא שכבשו שכבשו עם דג טהור ציר הכל אסור אלא אם היה הטמא עד 200 מן הטהור ומורי באות לט א מוכיח באריכות שלפי רבנו רבנו לא פסק שכבוש כמבושל וודאי די לא לגבי כלים. זאת אומרת גם לאלה שאומרים שכבוש כמבושל, הוא סובר שהכבוש אין כבישה לגבי כלים. דבר נוסף, מורי מאיר ובצדק שגם עניין הכבוש הוא לא מוצג שנמצא בכל נוזל, אלא במושגי הכבישה שעליהם דיברו חכמי המשנה והתלמוד. וכשאנחנו מעיינים במקורות המשנה והתלמוד, התוספתה והתלמוד, אנחנו מוצאים את המושג הזה שנקרא כובש או בחומץ או ביין או ביין וחומץ או בציר או בחרדל. כן? זאת אומרת הדברים האלה מפים באופן מיוחד. בזה אנחנו מוצאים את המושגים של כבישה. זאת אומרת גם מנדאמר שאומר כבושב שאל הוא התכוון דווקא לכבוש בדברים חריפים כמו חומץ, כמו יין, כמו ציר, כמו חרדל, אבל לא בכל נוזל. כלומר אם נניח בכוונה אני נותן דוגמה. בשר שעדיין לא מלחו אותו, שנפל לתוך סיר מים בשעה 24 שעות. לדידם זה כמו שנתבשל בדמו. ואסור. ולדידנו לא שוטפו מלחו או צולה אותו והוא ראוי. ומכאן גם לאותו בשר שנשרא בחלב. הרי מצד הדין אין גדר של בשר שנכבש בחלב כי החלב זה לא בר כבישה גם לאלה שאומרים שכבוש כבושל הליבה זה הסבר של מורי בהתאם למושגים של כבישה שאנחנו מוצאים ב במשנה ובתלמוד אבל כאמור לשיטתנו אין דין כבוש כמבושל ואז ברמה העקרונית בשר שנכבש בחלב הוא איננו אסור ווודאי ודאי לא הסיר שאת הסיר ניתן לשטוף יפה יפה ואין צורך בהכשר ואילו הבשר ברמה העקרונית היה לו בשטיפה יפה יפה כיוון שכאמור אין לנו את הגדר הזה של כבוש כמבושל הוא ודאי לא בחלב אבל מאחר ממדובר בבשר צלוי ובדרך כלל בשר צלוי מתאפיין בכך שיש בו תבלינים, מלחים והרבה פעמים סוג הבשר הוא כזה שהוא עשוי פלחים פלחים ואז יש חדירה לעומק של החלב. יהיה קשה על ידי ניקיון ומים לגרום לכך להיות בטוחים שלא נשארו טיפות חלב בפנימיות של הבשר. מההיבת הזה יהיה קשה להכשיר את הבשר. אבל לוי טועה שהבשר לא היה צלוי, אלא בשר רגיל שעדיין לא הוכשר. כאמור, לפי שתתינו אפשר היה לנקות אותו להתב הטב ו לאחר מכן להכשיר אותו או על די מליחה או על די צליעה. בעוד שלפי שיטת רוב הפוסקים יש לאסור את הבשר ויש להכשיר את הכלי. רבי חני בןש