קיבל הלוואה בדולרים שהדולר היה ערב 4 וחצי שקלים והיום הדולר 346 ואז השאלה היא האם הוא חייב או מותר להשלים למלווה את הפערים או לא? נגדים כמה הקדמות א' התורה עסרה לתת הלוואה בסכום מסוים. הלוואה של מטבעות זה סכום מסוים ולדרוש בעת הפראון תוספת קצובה על הקרן וזוהי רבי דאורייתא וזה הוא נקרא נשך והעבירה זה עבירה חמורה עכשיו לעומת זאת אם אדם נותן הלוואה לא במטבעות אלא מתכות מתחות כסף, לא מטבעות למרות שיחולו ועלו להיות שינויים בערך של אותן מתכות לזול או ליוקר. אז אם זה יוקר וננתאל לעצמנו שהלובה קיבל מתכות בערך של 10,000 שק וכשהוא מחזיר את אותה כמות של מתכות זה כבר שווה 13,000 שק. זה נקרא מלווה שעה פירות בשעה פירות. והשעה התייקרה, פירות התייקרו שאסור להלוות שעה לסעה פירות. בגלל שכשהוא יחזיר הערך את יקר, זה נראה כמו רביע. אבל איסור זה הוא רק מדרבנן, לא מדאורייתא. לא עשרה תורה אלא בדרך הלוואה של מטבעות ובסכום קצוב של תוספת. אבל כל שמדובר בהלוואה של הירות, האיסור ביחס ליקור, התוספת שנובעת מהיכור, היא רק אסורה מדרבנן. ולכן אם הפירות הוזלו, לא התייקרו ואז אם הוא מחזיר לו אותה שעה פירות, אבל הערך נעשה כבר זול, ולכאורה המלווה שהלווה שעה פירות, הוציא יותר כסף עבוראות השעה. ועכשיו הוא מקבל אומנם שעה, אבל ששווה פחות כסף, השלמת הפער איננה אסורה כיוון שכל האיסור הוא מדרבנן אז יכול למה לומר אילו היה ההשעה הזו הייתה בידי והייתי מוכר אותה באותו זמן הייתי מרוויח יותר ועכשיו שנתתי לך הלוואה אני מפסיד את אותו רווח אז במעות אסור אבל בפירות כיוון שכאן מדובר על גן רווח וכל האיסור עצמו הוא רק מדרבנן אז מותר לעומת זאת במטבעות אם אדם מלווה מטבעות הוא מקבל מטבעות אזי כל עוד לא קבע שום תוספת קצובה עדיין הוא משיב לו באותן מטבעות אףע על פי שהמטבע התייקר, מה זה התייקר? אפשר לקחת בו יותר, לא שחל טיסוף או פיחות, אלא אפשר לקנות בו יותר. למרות הכל, במטבע הזה הוא קיבל, במטבע הזה הוא מחזיר. וזה אותו דבר בין אם כוח הקנייה שלו גדל. וכאן זה יותר קל מאשר שעה בשעה. בין אם כוח הקנייה שלו הוא זר, נקטן, נעשה פחות או יותר, את המטבע שהוא קיבל, את המטבע הוא מחזיר. ומדוע ההלכה הזו קיימת בהלוואת מטבעות בין לכולה בין לחומרה? מה זה לחומרה? כי אסור לו להוסיף על הפערים במידה בכוח הקנייה של המטבע קטן. אסור לו להוסיף, זה נקרא לו חומרה. ומותר לו להחזיר אותם מטבעות למרות שכוח הקנייה גדל וזה נקרא כולה. מדוע זהו הדין בהלוואת מטבעות? משום שיצאו מתוך הנחה שאין יוקר וזול במטבעות. אלא אם כן יש שינויים מוניטריים דהיינו שמדיניות שלטונית מעמידה את ערך המטבח. על כך וכך באופן רשמי בין למעלה בין למטה טיסוף או פיחות אבל כל שאין מעורבות שלטונית לקבוע מה ערך המטבע אלא רק כוח הקנייה וכוח ה כוח הקנייה שלו אז יצאו מתוך הנחה שזה נקרא אין יוקר ואין זול במטבע ולכן במטבע שהוא החזיר במטבע שהוא קיבל, אותם מטבע הוא מחזיר. בין אם כוח הגניאה שלו גדול, בין אם כוח הקנייה שלו נעשה יותר קטן. ואז לכאורה אם אני מתייחס אל הדולרים במדינת ישראל כמטבע עובר לשוחר אז הוא צריך חזיר בדולרים למרות שכוח הקנייה שלהם קטן. מדוע? אסור לו להוסיף להדביק את הפער כי מחר ואין יוקר ואין זול אז זה הדין שמה שהוא קיבל את זה הוא מחזיר ואם הוא מוסיף זה נחשב לרבית לפחות מדרבנן אבל קיימת אפשרות לומר שהדולר למרות שמשתמשים בו בארץ ועכשיו בצורה מאוד מאוד נפוצה עדיין אי אפשר לבוא לומר שהוא שער הרשמי במדינת ישראל. אתה אינך יכול להיכנס למכולת ולשלם בדולר, אלא אם כן הוא מסכים. אתה אינך יכול לשלם במוסדות ממשלתיים בדולר או בקואפרטיבים של תחבורה, אלא אם כן מסכים. אם הוא לא מסכים, הוא לא חייב להסכים. אז לפחות כיוון שנשאר בכל זאת פן שהדולרים הם נחשבים פרי למרות שכאמור לעניינים מסוימים אנחנו מחשבים אותם כמטבעות אזי זה נחשב מלווה שעה בשעה שיש לחוש מפני היוקר אבל אין לחוש מפני הזול הוא יכול בהחלט במיוחד אם לא יתנה איתו להוסיף לו את התוספת של הפערים כדי שהמלווה לא יפסיד וכך הוא יכול לשלם ב4 ו3 לפי הערך שהיה אז ולא לפי הערך של היום אבל היא יתרה מזה גם בארצות הברית המלווה בדולרים שזה שם המטבע הרשמית ניתן לבוא לומר שההנחה הזו שעל פי אנחנו מכוונים את ההלכה שאין יוקר ואין זול במטבעות לא קיימת בימינו מאחר ובמפור ש בני אדם רוחשים מטבעות ויש למטבעות ערכים. כלומר, אין המטבע בימינו רק אמצעי תשלום, אלא המטבע בימינו הוא אמצעי השקעה וחלק בלתי נפרד מעסקים כלכליים ויש לו חישה של מטבעות. ולכן מהפן הזה של העניין לכאורה נראה שהמטבע אפילו הרשמי הדולר מהפן הזה של העניין דינו כפרי והועיל בדינו כפרי אזי אם קנה אם אם נתן לו הלוואה שערכו היה 4ח ועכשיו ערכו 346 אז זה כמו המלווה שעה בשעה שרק אם זה התיקר אסור לו מדרבנן אבל אם הוא זל הוא רק מממן לו הפסד לא נותן לו רווח אלא סוגר לו הפסד שהועיל בכל הבסיס לאיסור הוא מדרבנן שבזה נראה שאין איסור לפרוע לפי הערך של המטבע שהיה אז בעת ההלוואה חניה בגש