האם מותר לבצע הפלה מלאכותית לעובר שאחרי שלושת חודשי רעיון נתגלה שהוא עלול ליוולד עמום ומדובר באמא ומשפחה שמבחינה אישית וסוציאלית וכלכלית לא יוכלו לעמוד במשימה של גידולו שלבלד בצורה הטובה. כאן המקום להעיר. שמעתי מגיש רבי משה שכעת נ פיתחו יכולות של גילוי תכונות מוקדמות. שלבלד שעתיד להיוולד עוד ביותו עובר ואפילו ברמה אם הוא עתיד להיות חד מיני מבחינת המיניות שלו וא אין ספק שאנחנו צריכים לעקוב אחרי הגילויים הללו מאיזה שלב ומה הם הדברים שכן יהיו ניתנים לגילויים וככל שהעניין הזה יתפתח, הוא יוסיף יותר ויותר שאלות או לחץ להתיר ביצוע חפלות מלאכותיות. משום כך צריכים אנחנו לשרט את המסגרת של האסור ושל המותר בעניינים אלו. כלל יהה נקות לידינו. עלבה דרבנו, הריגת העובר היא גדר של שפיכות דמים ממש האסורה מן התורה. אף על פי שלהורג עובר אין דין של רוצח שעונשו מוות. אבל יש לו דין של חצי שיעור האסור מהתורה שהוא אסור מהתורה. של שופך דמים לכל דבר ועיקר. יש שאומרים שזה גדר של שפיכות דמים, אבל לא מבחינת איסור תורה של רצח, אלא השחטת החי ועוד כל מיניסורים דומים לשכאלה. בין כך ובין כך מוסכם על דעת כל בעלי השיטות לרבות רבנו המחמיר שאם מדובר בהפלה מלאכותית בתוך 40 יום עדיין מותר לבצע את ההפלה כי בתוך 40 יום מתחילת ההריון מוגדר העובר מבחינה הלכתית מיה בעלמה ולכן מרח התמרון של ההיתר בתקופה זו מותר. אלא שכאמור השאלה היא אם בתוך תקופה כזו ניתן לגלות מה יהיה מצבו של העובר לאיך שייוולד. אבל זהו המרחב התמרון של ההתר הבטוח לכל הדעות. מעבר ל-40 יום הזי אלו שאומרים שהריגת העובר אינה בבחינת שפיכות דמים, בהחלט לוקחים בחשבון עוד כל מיני דברים. למשל, אם הבלד שעתיד להיוולד, הוא יולד עימום אשר בסופו של דבר יגרום למותו המאוד מאוד מוקדם של התינוק. כמו מחלת טיזקס וכ יוצא בזה שאז יש מתירים עד שלושה חודשים והרב ציצליעזר התיר אפילו מוחר מאוד יותר והוא היה דעת מיעוט אבל התיר אפילו מאוחר יותר לו כן לפי רבנו נכון שאם הוא עתיד למות יכול להיות שיהיה אפשר אפשר להתיר זה תלוי מה הוא מצבו זה תלוי בפרטים אולי אפשר להתיר גם מעבר ל-40 יום אבל עלינו זכור שכל הפלה כהפלה ככל שהיא נעשת בגיל היותר מאוחר של ההריון בתקופה היותר מאוחרת של ההריון יש בה גם קצת סיכון לאמא שבה מבצעים את ה פלה ולכן עד שאנו דנים ביחד להפיל את העובר צריכים לקחת בחשבון הפלה בטוחה שלא תסם עכשיו נחזור לענייננו מוסכם גם בין הדעות השונות המחמירות והמקילות שאם לא מדובר במום אשר עתיד לגרום למותו המוקדם של התינוק אלא בעבון תנום רובים מום לא נעים יסבול אבל מום או שיקולים סוציאליים כלכליים מבחינה הלכתית עליבה דרוב הדעות בהלכה לא בעיה המחמירים אלא אפילו המקלים ששיקולים כאלה אינם כני מידה להיתר לבצ את ההפלה. הואיל או תפיסת עולמה של ההלכה באופן בשלישי שונה מתפיסת העולם המודרנית. תפיסת העולם המודרנית מעמידה במרכז את האדם לפי רצונותיו ותשוקותיו וההורים עומדים במרכז ומאח והם יקבעו אם הם רוצים ילדים או לא רוצים ילדים, אם נוח להם או לא נוח להם. אז לוקחים בחשבון בתפיסת העולם המודרנית את מצבם האישי, הסוציאלי, הכלכלי של ההורים, את רצונותיהם. באופן שיוצא שבעצם הולדות לפי תפיסת העולם המודרני הם מצרכים. הם מוצרים בשביל ההורים ושקנה המידה היחיד הוא קנה המידה של הקדאיות של ההורים הם רוצים או לא רוצים משתלם להם או לא משתם להם לאכן תפיסת עולמה שלה הלכה הולדות הם זכות לאדם להורים להורים יש שליחות לגדל את הבנים בשלמות הגוף והנפש ולחנכם בעבודתו נראתו. ולכן יש פעמים שהזכות הזו מתקבלת בקלות. יש פעמים שהזכות הזו מתקבלת בקשיים עצומים תוך ניסיון. כי המבחן בהלכה הוא יהודיות והערקיות. ולכן אנשים אשר לא זכו להפקד בזרע של קיימה והקדוש ברוך הוא יזכה אותם להפקד בזרע של קיימה במבחן היהודיות והערקיות אם הם ממלאים את חלל עולמם במעשים טובים גמילות חסדים או ריבוץ תורה או זיכוי הרבים גם הם לא זכו בפריבטן יש להם מעלה גדולה מאוד של חיי העולם הבא במיוחד שעמדו בניסיון העצום הזה שהדבר הזה חסר להם ודבקו באהבתו יתברך שהרי הגיעו ויגיעו למעלה המרוממת של בני עולם הבא ועוד שההורים שזכו לפרי בטן שבמובן האנושי הם טוב להם כי כך בני אדם משתוקקים הרי במבחן היהודיות והערקיות הם נבחנים הרבה מאוד עד כמה הם מצליחים או נכשלים לגדל את בניהם בשלמות הגוף והנפש ולעלותם לדרך השם. זה מבחן הסיכוי והסיכון. ולכן הורים אשר זכו לפי בטן אבל ולב עמום הרי היהודיות שלהם היא יכולתם להתמודד עם המציאות הזו מבלי להרהר אחר מידותיו שאז דרכם לחיי העולם הבא ומשום כך כיוון שזוהי תפיסת עולמה של ההלכה מקום שהפרט איננו מסוגל להתמודד עם השליחות הזו עם היעוד הזה של טיפול בבעלי מומין אז חובת הציבור כציבור, חובת הכלל ככלל, לאסוף, לאמון, לא, לטפל. ואותם ולדות שלדו אמומים. משל מה הדבר דומה הנה בשכננו נמצא בית נועם ויש כאן בני אדם מומים קשים מאוד וכן אוטיסטים. מזה ומזה בעמותינו ומרובים. השם ישלח להם רפואה שלמה. יש מי מהמטפלים בהם שלא רואים בטיפול תעסוקה בלבד אלא שליחות, ייעוד וערקיות ורואים בטיפול בהם כמשהו כמשימה אנושית מדרגה ראשונה אין ספק שזוהי דרכ של היהדות שמקום שההורים קשה להם בנשוא להתמודד החברה כחברה מתמודדת בריכוז הכוח סוב הכוחות המתנדבים או עם תמורה אפילו בלי תמורה לא משנה ובלבד לטפל באלה להכשיר את נשמותינו בעצם הטיפול בהם משום כך לאחר הבחינה העקרונית בתפיסת העולם הכוללת ניתן לומר שאם אין במום שנתגלה בתוך שלושה ירחי הריון כדי להמית מיטה מוקדמת או משונה לא עלינו את התינוק שיוולד. עדיין אין היתר לבצע את ההפלה המלכותית, אלא יש צורך ללוות את האמא ועידוד עד הלידה ומשלב הלידה. לך, אם קשה עליה מנסו ברמה האישית או הסוציאלית או הכלכלית לטפל, א החברה צריכה למצוא משפחה אומנת שזה הדבר הטוב ביותר או לייש מוסד לטיפול בילדים שכאלה אז ורק אז נקרא יהודים שמתנהגים על בסיס כני מידה ודיים רבי חנגש אומר