בבית כנסת אחד יש שלושה ספרי תורה פסולים. האם מותר להם למכור ספר תורה אחד פסול כדי לממן באותם כספים את תיקונם של שני ספרי התורה הפסולים. ובכן, בפרק עשירי מהלכות ספר תורה. הלכה שנייה כתב רבנו את הדברים הבאים. ספר תורה הקשר נוהגין בו קדושה יתרה וכבוד גדול. ואסור לו לאדם למכור ספר תורה אפילו אין לו מה יאכל ואפילו היו לו שכרים רבים ואפילו ישן לקח בו חדש. לעולם אין מוכרים סבר תורה אלא לשני דברים. שילמד תורה בדמיו או שישאה בדמיו והוא שלא יהיה לו דבר אחר למכור. ובכן רבנו כתב כאן כמה דינים המתייחסים לכבודו של ספר תורה כשר ובין היתר איסור מכירתו. כאן המקום לציין בעניין איסור מכירת ספר תורה להבדיל מאיסור מכירת בית כנסת. בית כנסת אם הוא של רבים עירוני אסור למוכרו כי הוא שייך לכלל ישראל. ואילו אם הוא בית כנסת של כפרים איננו של רבים מותר למוכרו ואז בדמים שלו יקחו דבר יותר מקודש כי מעלים בקודש ולא מורידים והקונה שקונה את הבית כנסת אם הוא משתמש בו לבית הכנסת אין אין לך דבר יותר טוב מזה אבל אם הוא רוצה לבנות את ביתו הפרטי בשטח של ה בית כנסת. כלומר, לאחר שיקנה את בית הכנסת, הוא יהרוס את בית הכנסת ויבנה את ביתו. הרי לגבי בית כנסת של כפרים בנסיבות כאלה מותר למוכרו על פי שבעת טוב העיר. ואז פוקעת הקדושה של הבית כנסת ויכול הקונה להשתמש באותו שטח ל רחיו הפרטיים חוץ מדברים הבזויים לא מרחץ לא בתחסה לא בית התבילה בחיות שבד זה אבל שאר צרכים כגון חדרי שינה חדרי לימוד חדר עבודה סלון אז בשטח הזה הוא כן יכול להשתמש מחו במדובר בבית כנסת של כפרים וגם זה נמכר במעמד שבעה קובי העיר לעומת זאת כשאנו מדברים על מכירת ספר תורה, כלום חס ושלום מדובר שהקונה ישתמש בספר תורה לשימושי חולין שלא כספר תורה חס ושלום לא עלדה לא עלה על הדעת לא יעלה על הדעת דבר כזה אלא את בספר תורה הבעיה היא בת דמים לא בגופו של הספר אלא בת דמים עצמם מה יעשה בדמים ולכן נאמר לעולם אין מוכרים ספר תורה אלא לשני דברים שילמד תורה בדמיו כלומר אם אין לו שום אפשרות כדי להתקיים פרנסה מצד אחד ומצד שני ללמוד תורה אלא על זה שימכור את הספר תורה אז מותר לו למכור את הספר תורה הקשר ברור שהכונה ישתמש בספר תורה הקשר כספר תורה כשר אבל המוכר שתמש בכסף שהוא דמי סבר תורה בשביל לממן את עצמו שהיוכל ללמוד או לצורך שישא אישה בדמיו והוא שלא יהיה לו דבר אחר למקור אם אין לו שום מקור כספי אחר אז יכול הוא לקחת את הדמים המוכר בשביל שיממן את אפשרות נשוא כי אין לו מקור אחר כלומר הבעיה שמטרידה אותנו בסדר תור במחירת סבר התורה הוא בשימוש בדמים. אבל נאמר כאן ספר תורה הקשר. משמע שספר תורה פסול מותר למקור אותו. באמת מורי באות יג בסוף לאחר שהוא מביא כל מיני פוסקים ומפרשים הביא את דברי המשנה למלך על הלכה הזו והמשנה למלך הביא תשובת הריבש רבנו יצחק בר ש בן בר שש שאומר שאם היה טעות בספר תורה אדיי מותר למכור את הספר תורה באמת הרמה אמת את תשובתו זו של הריבש ובשולחן ערוך יורה דעה סימן רב סעיף יח כתב מרן יחיד שמוכר ספר תורה שלו ותשמישו, יש מי שמתיר להשתמש בדמיו ויש מי שאושר ואם היו בו טעויות עלמה שרה. התוספת הזו ואם היו בה טעויות לכולי עלמה שרה היא תוספת של הרמה ומקורה מתשובת הריבה שתכף נתוודה אליה. מרן מחלק חילו בין ספר תורה של יחיד ובין ספר תורה של רבים. כיוון שהוא מצא בתשובת הריבש שגם הוא מביא אותה אבל לא בשולחן ערוך אלא הוא מביא אותה בבית יוסף באור החיים סימן קנג. הוא מביא את תשובת הריבש סימן רפה. והריבש נשאל אם מותר למכור ספר תורה כדי שבדמים יוכלו לחזק את אתקבית בבית הכנסת והריבש מביא מה הם הדברים שמותר למכור סבר תורה ומגיע למסקנה שאסור למכור ספר תורה אלא לצורך מה שהתירו לא לצורך מה שהתירו וגם אזצ המחירה צריכה להיות במעמד שבעת עובי העיר הדבר הזה קצת תמוע כי מלא לגבי מכירת בית כנסת מדוע צריך להיות על פי שבעת טוב העיר במעמד אנשי העיר. זה בגלל שמפקיעים את הקדושה של הבית כנסת ומאפשרים לקונה להשתמש בשטח שהיה קדוש לצורכי חולים חוץ מדברים עוסים. אבל בסדר תורה בין כך הוא נשאר בקדושתו וכל הבעיה היא בדמים. ורואים מכאן שגם בשביל קדושת דמ ספר תורה אם רוצים לחשב את זה לשימוש שהוא חולין לדעת הריבש צריך להיות על פי שבעת והעיר במעמד אנשי העיר ולכן בשביל למכור בב בית הכנסת הוא מסופק אם מותר אבל מסיים הריבש ואומר אבל מה שנראה לי להתיר הלכה למעשה למכור ספר תורה שנמצא בו איזה טעות או שחסר אות אחת או שיתר אות אחת ככיוון שהוא פסול אין בו קדושת ספר תורה והרי הוא כחומשין בשבעת טובי העיר במעמד אנשי העיר ימקרו ויתנו שלא לעלות בדמיו או שימקרו אפילו ספר תורה כשר להספקת תלמידים או להשיא יתומים בדמיו דהב את דומיה ללמוד תורה ולשא אישה זאת אומרת שהוא אומר לצורך השאלה שהוא נשאל בשביל להשתמש בדמי ספר תורה בשביל לחזק ב בית הוא התיר למכור ספר תורה שהוא פסול ובאמת ואלה הם דברי רבנו שאומר ספר תורה הקשר משמע שם ספר תורה הוא לא כשר אנו מצווים בכבודו ובין היתר אין איסור למכור אותו ובאמת בעניין זה של מכירת ספר תורה הפסול או ספר תורה הקשר לצרכים המ רים באו המפרשים וחילקו בין ספר תורה יחיד ובין ספר תורה של רבים כי כיוון שדיברו על שבעת טוב העיר במעמד אנשי העיר אז ישבו את זה לבית כנסת לקדושת בית כנסת ולכן דווקא ספר תורה של רבים אבל ספר תורה של יחיד אין צורך בכל העניין הזה של שבעת טוב העיר במעמד אנשי העיר זאת אומרת רבנו לא נכנס לכל הדברים האלה כיוון שרבנו טוען שכל עניין מכירת סבר תורה היא שונה מעניין בית כנסת כי אין כאן הפקעת קדושת עצמיותו של הסבר תורה אלא רק לעניין הדמים עצמם ואין צורך בשבעת תורה העיר בפני אנשי העיר אבל הם נכנסו לעניין הזה תוך השוואה עם בית הכנסת ולכן חילקו בין ספר תורה של יחיד לפספר תורה של רבים אבל בין כך ובין כך מוסכם על ידי הרמה ומוסכם על ידי מרן הבית יוסף שהביא את הריבעש מבלי לחלוק עליו שאם ספר תורה הוא מוטאה הוא חומש ומותר למכור אותו ואז לדעת הריבש מותר אפילו בשביל לחזק בדק הבית על אחת כמה וכמה שלגבי השאלה שנשאלנו האם מותר למכור ספר תורה פסול כדי ש דמיו יממנו שני תיקונם של שני ספרי תורה פסולים שעשו אותם נכשרים שהדבר הזה בוודאי ובודאי הוא אפילו בבחינת מעלין בקודש ולא מורידין ואז מותר בנסיבות כאלה לכאורה למכור אפילו לדעת הריבש שלא על פי שבעת העיר ולא במעמד אנשי העיר שגבי נסיבות כאלה מותר נותר לנו רק להעיר שהקונה ספר תורה פסול חלילה לעלות על הדעת שהוא יקח את האור וישתמש בו וישתמש בו לשימושי חולין אלא הוא יצטרך להשתמש בו אם הוא ירצה בשביל גניזה בשביל אם הוא רוצה למוזאון שלו אם הוא רוצה ללמוד מתוכו זה משהו אחר אבל את קדושתו העצמית של ספר תורה אפילו פסול בוודאי שלא שהריס תורה פסול דינו להגנז רבי ח