שנינו במשנה במסכת תרומות פרק שמיני הלכה יב וכן נשים שאמרו להם גויים נו לנו אחת מכם ונתמאה ואם לו הרי אנו מטמאין את כולכם יתמאו את כולן ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל. נאמר כאן וכן כי קדמו למשנה זו מספר משניות שבהם יש מחלוקת בין רבי אליעזר ויהושע או במצבים מסוימים אין מחלוקת. נאמר במשנה טחבית שנשברה בגת העליונה ומדובר בחבית של יין. תרומה טהורה והיא נמצאת בגת העליונה והתחתונה טמאה למטה יש יין חולין אבל טמא ואם אנחנו לא נתערב היין מלמעלה שהוא תרומה ישפך למטה ותהיה תרומה טמאה אז השאלה אם להתערב או לא להתערב ב שאם יש כלים טהורים והוא יכול להציל את התרומה הטהורה בזה אין שום בעיה. הבעיה שאין לו כלים טהורים. אם הוא יכול להציל הוא רק יכול להציל בידיים שלו. והידיים שלו גזרו חכמים שהם שניות לטומאה. כל עוד לא נטל נטילת ידיים. בשביל תרומה הם שניות לטומאה. ואז הם כוסלות. אם הם נובעות בתרומה בליט. עדיין מוקדמת הם פוסלות את התרומה אמנם לא מטמאות אותה כי אין שלישי בתרומה רק לפסול לא בשביל לטמא אז רבי אליעזר אומר אלגע שיש הפך מה מעניין אותנו באופציה שלו היא בידיים ובין כך יטמא אותה בדרגה מסוימת של פיסול אל תתערב שב אל תעשה עדיף ורב יהושע אומר לו מוטב ש חרב בידיים אפילו שהוא פוסל מאשר שהתרומה תרד למטה ותהיה צמאה בדרגת טומאה באורייתא מד מודה רבי אליעזר רבי יהושע שאם יכול להציל ממנה רביעית בטהרה יציל כלומר משכינים שניהם שאם כן הוא יכול להשיג כלי טהור אבל זה יגרור חיפוש וזמן ואבל הוא יוכל להציל רביעית בטהרה מחר ורביעי יש עליה שם של שתייה, שם של אכילה מצווה באכילה תרומה, בשתיית תרומה מורים שיתאמץ יביא כלי את האור, יציל את הרביעית אף שהשאר נשפח למטה. בזה יש הסכמה בין רבי אליעזר בין רבי יהושע. אבל אם אין לו יכולת להציל רביעית, רבי אליעזר אומר שבעל תעשה. לא אכפת לנו שהכל יטמא. לא הוא מטמא. רבי יהושע אומר, מותר לטמא את זה בידיו טומאה. דרבנן נמוכה שהיא רק בדרגת פיסול מאשר שבעל תעשה ויתמא בטומאה דאורייתא ועל במשנה י ואחר כך ש משנה י עוסקת בחבית של שמן נעזוב בזה וביא נאמר ועל זו ועל זו אמר רבי יהושע לא זהי תרומה שאני מוזהר עליה וכולה כן עכשיו ומכאן וכן נשים שאמרו להם גויים תנו לנו אחת מכם אונטמאה ואם לאו הרי אנו מטמאים את כולכם האם נציל את כל הנשים על זה זה שיתנו להם אישה אחת מהם ויצילו את כל הנשים או לא? אומר אומר רבנו בפירוש המשנה זה מוסכם לדברי הכל ואין רבי יהושע חולק בזה בוא וכן כל כיוצא בזה כלומר שכאן רבי יהושע שאומר מוטב לי לטמא את את היין תרומה בדרגה יותר נמוכה בידיים ובלבד שלא תטמא תומאה דאורייתא ולכאורה כאן היה אומר מותר שאישה אחת תטמא על ד גויים ולא יתמאו את כל האנשים בזה לא בזה מסכים רבי יהושעים רבי אליעזר חס ושלום
אסורקטע כיכר אחד על הכיכר
רבותיי עזו לכן א כאמור בזה אמר רבי יהושע שהוא מודה רבי אליעזר שחס וחלילה לא נתערב כי אסור לנו לתת אישה אחת להם כדי שיתמאו אותה זוהי המשנה אשר כאמור באה להבדיל את דיני ההצלה בנפשות בטומאה מאשר בדיני הצלת תרומות מטומאה דרגות שונות של טומאה. בתוספתא יש עוד לא רק בענייני נשים אלא בענייני חצרת נפשות. שאם גויים באים ואומרים תנו לנו אחת אחד מכם ונהרגנו ואם לא נהרוג את כולכם. אז אסור להם למסור מישהו ולהציל את עצמם אבל נאמר שאם היה מח ב מטה כשבע בן בכרי שמרד בדוד המלך ויואב שר צבא דוד הלך וצר על העיר והייתה שם אישה חכמה שאמרה לו ליואב מה אתה צר על כל העיר ומסכן את כל העיר בגלל אחד השם נאמר אם חייב מיתק שבע בן בכרי שמרד במלכות יסגירו אותו ובלבד שיצילו את כל העיר שלא כל ה עיר תלך ותגן על שם בן בכריקן את עצמם. רבנו פסק להלכה את הדברים הבאים בפרק חמישי מלכות יסדי התורה. נשים שאמרו להם גויים תנו לנו אחת מכנטמא אותה. ואם לאו נטמא את כולכם. יטמאו כולם ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל. וכן הם אמרו להם גויים תנו לנו אחד מכם ונהרגנו ואם לב נהרוג כולכם יהרגו כולם ואל ימסרו להם נפש אחד מישראל ואם ייחדו להם ואמרו תנו לנו פלוני או נהרוג את כולכם אם היה מחוייב מתק שבע בן בכרי יתנו אותו להן ואין מורין להן לכתחילה ואם אינו חייב יהרגו כולם ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל. בעניין זה יש מחלוקת בין רשלקיש ובין רבי יוחנן ורשלקיש הוא שאמר והוא שיהיה חייב מיתה כשבה ביןכר אז מותר להסגיר אותו ורבי יוחנן אמר אפילו שאינו חייב מיתה כלומר רבי יוחנן אומר אם גויים אומרים תנו לנו אחד מכם ואם לא אנחנו נהרוג את כולכם יתנו ובלבד שלא ובלבד שיצילו את כולם ואילו רשקיש אומר לא חס ושלום רק אם הוא מחוייב מיתה כמיתה כשבע מבחי אז ימרו בדרך כלל רבותיי רש לקיש רבי יוחנן הלכה כ רבי יוחנן ולכאורה מה ההיגיון של רבי יוחנן הרי אם אומרים לבן אדם הרוג את פלוני ולא נהרוג אותך יהרג ואל יעבור אחד דדמחסומקפה דלמ דמסומפה אבל כאן אומר רבי יוחנן בין כך הם מאיימים אם לא תתנו לנו אותו נהרוג את כולכם אז מה יוצא בין כך הוא יהרג כן בכללם יחד עם כולם אז אם בין כך הוא יהרג יחד עם כולם למה לא להציל את כולם ולהסגיר אותו ולמרות הכל רש לקיש אמר לא אסור גם בדרך כזו להטיל את עצמנו על חשבון מישהו אחר ורבנו פסק רש לקיש ותמהו רבים דנו בזה מאוד מאוד אבל מה שמעניין הוא שרבנו לא אמר אצל נשים אם הם אם היא חייבת להטמא להם השכול דין להטמא רק אצל גברים רק אצל סכנת מפשות אמר אם חייב מיתה לגויים אבל אצל הטומאה לא אמר אם היא חייבת להם טומאה ומזה נוכל ל מוד דבר חשוב מאוד חשוב בעצם ההלכה היומית של היום שאם מתי מותר ליהודים להסגיר יהודי לשלטונות זרים שדורשים אותו זה דווקא אם קלו כל המאמצים אנחנו צריכים להשתדל להגיד להם אנחנו שפוט אותו כאן נשפוט אותו משפט גלוי תוכלו לעקוב שאיננו מפלים בשום דבר וישפט כ משכן היה והם לא הסכימו ועלול להיות חס וחלילה עלול לפרו סכסוך שאולי מי יודע מה אחר איתו אזי אם הוא מחוייב להם לפי דינם אז אנחנו מסגירים אותו אבל אם הוא לא מחוייב להם לפי דינם לא מסגירים אותו ואם מתי אם הוא מחוייב להם לפי דינם מסגירים אותו כשיש יסוד להניח שיש איזשהו שלטון מינימלי, דין מינימלי תקין אבל אם הוא שלטון ברברי והדין שלהם לא דין כגון עונש שהאישה תענה תבעל זה דבר ברברלי אסור להסגיר אישה לשלטונות ברבריים כאלה שמשפטיהם אם בכלל יש להם הם משפטים ברבריים כך יוצא לפי רבי רבנו בא במידה ומותר להסגיר יהודי לגויים רק אם מחוייב כלפיהם בדין ואם יש אם יש עוד להניח שהאותה מדינה או אותו שלטון מקיימים משפט צדק מינימלי. יש כאן מקום לציין שההלכות האלה לא הובעו על ידי השולחן ערוך אבל על ידי הרמה הובעו בהגעה בש ערוך יורי דעה סימן קנד הוא אומר את הדברים הבאים סעיף א' גויים שאמרו לישראל תנו לנו אחד מכם ונהרגנו לא יתנו להם אחד מהם אלא אם כן יחדוהו ואמרו תנו לנו פלוני ויש אומרים ואפילו בחיגבנ אין למוסרו אלא אם כן חייב מתק שבע בן בכרי כלומר הרמה הביא דעה ראשונה כמו רבי יוחנן די בכך שיחדו אף על פי שהוא לא חייב להם מיתה וזה כולה לגבי ההצלת הכלל ויש אומרים זה לפי רבנו שפסק כמו ראש לקיש שזה חומרה לגבי הכלל שרק אם הוא מחוייב להם מיתה כשבה בן בכרי אז הם רשאים להסגירו אם לא לא אז יוצא שערבה מתנדנד בין שתי הדעות של רבי יוחנן בן רש לקיש לא כמו רבנו שחתך בשקין חו כמו רש לקיש וכן נשים שאמרו להם גויים תנו לנו אחת מכם ונטמא אותה יתמאו כולם ולא ירו נפש אחת מישראל למרות שהוא אה איך קוראים פסק כמו רבי יוחנן לכולה להצלת הכלל בעניין נשים הוא פסק שלא ימסרו למה כי אין דבר כזה שהוא מחו שהיא מחוייבת בעילה או כזה דבר. לכן יש הסכמה לפחות לגבי עניין של נשים שוודאי ודאי לא ימסרו להם אישה א שלא יתמאו אותה. בירושלמי מובא דבר שלא הובא על ידי רבנו ולא על ידי הרמה. מה יהיה אם מדובר באישה שהיא כבר נבעלה או מזנה או מנאפת? האם נשביר אותה או לא? רבנו לא הביא ש מותר להסגיר אותה. למה? אומר הכסף משנה, ושונה מתרומה. בתרומה אם היא כבר טמאה אז לא שייך לבוא להגיד אני עוד מטמא אותה. אבל אצל אישה נניח שהיא נעפה. אם חזרה בתשובה, מה אנחנו נסור אותה כעת בשביל שיתעלו בה? כלומר כל ביאה וביאה היא אסורה. אפילו שמחריה יש הרבה הרבה מעשה ניאופים והרבה מעשה עבירה. ש אולי חזרה בתשובה. לכן לגבי נשים שחס וחלילה רוצים להתעלל באחת מהם והם לא יתעלו בכולן בשום מקרה אין להסגיר. יוצא אם שלטונות זרים טובעים הסגרתה של אישה שלדידה היא עבריינית והם לא טובעים בשביל חס וחלילה לטמא אותה אלא לשפוט אותה שם. אם ידוע לנו שחס וחלילה שם ב אלה לדין ולדין והתמעה מאוד יכול להיות שלגבי הסגרת עבריגיניות נשים נשים עברניות ושלטונות זרים אם במסגרת בתי הסוהר באותם מקומות הם ברברים וקרוב ודאי שיתעללו בה יכול להיות שאסור להסדיר אותה גם אם היא נתחייבה להם עונש לא בעילה עונש אחר על עבירות אחרות עונש מעשר בכל זאת יתכן שבנציבות כאלה יהיה אסור להשיר אותה רבי ח