שאל השואל מה הוא לקנות ולאכול בשר כבד או כבד צלוי אשר נוהגים לשקע אותו את הכבד בתוך דם כדי שיראה יפה וטוב למכירה האם כבד כזה שצולים אותו עם הלק שלדם הם ניתן לומר ככה הצובעת אותו הנותן לו מראה אדמומי כאילו היה זה כבד טרי בריא האם הדבר הזה מותר או אסור שהרי צולים אותו כשאדם נחזה מעליו או כן, עלינו להבחין בין דין איסור והיתר ובין דיני ממונות. בין דין איסור והיתר, רבנו לא הצריך הדחה של בשר הנצל, לא לפני ולא לאחרי. שערי רבנו בפרק שישי מהלכות מחלות אסורות. הלכה י' כתב, אין הבשר יוצא מידי דמו אלא אם כן מלאו יפה יפה ומדיחו יפה יפה. ולאחר מכן הוא כותב בהלכה יב, כל הדברים האלו שצריך הדחה, תחילה ואחר כך מליחה ואחר כך עוד פעם מדחה. כל הדברים האלו לבשר שצריך לבשלו, אבל לצלי מולח וצולה מיד. כלומר בשביל לאכול בשר צלי מולח וצולה מיד. לגבי המליחה זו אם היא מצד הדין או לצורך טעם, כבר פעם נגענו בעניין. מה שחשוב לנו לשאלה שבה אנחנו עוספים כעת שרבנו לא הצריך דחת תחילה וגם לא לפני הצליעה משום דם בעין וגם לא הדחה לאחר מכן אלא כל בשר שהוא רוצה לאכול אותו אצלי מולחו קצת וצולה מיד ואוכל ואין לו שום מגבלה מבחינה זו לוכן בשולחן ערוך בסימן ביורי דעה סימן עדו אנחנו מוצאים שאמנם מרן כתב בסעיף א' הצלי אינו צריך מליחה לפי שהאש שואב אדם שבו מעצמו אבל אם דם אחר נטף על עצפו אותו דם הוא צונן לא אמרינן שהאש שואבו והוא עושה ממנו כדי נטילה רצה למלוח צלי ולאכלו בלא הדחה עושה ואין לחוש לדם שעל המלח. כלומר, אם הוא רוצה למנוח צלי ולאכלו בלא הדחה, הכוונה כאן הדחש אחר הצלייה, אין לחוש לדם שעל המלח. ויש מי שאומר דהן מילה כשמולחו וצולהו מיד, אבל אם במלחו, המלח בולע ונאסר לפי כך. מדיחו יפה קודם צליה כדי שלא יהיה הרבה דם שיהיה על גבי גרגירי המלח וגרגרי המלח יהיו ספוגים או יהיו עטופים בכמות גדולה של דם. אז יוצא איפה בגלל החשש שלו שם הגרגירי הדם יהיו עטופים בהרבה מלח אז הוא לפי כך מדיחו יפה קודם צליע כדי שאם הוא מולחו וצול הוא לא יסתבך לפי שיטתו לפי שיטתו ודם שנמצא על גבי המלח הרמה מחמיר בצורה יותר גלויה וברורה הגע ויש עוברים זהצלי באי הדחת תחילה כלומר לא כל קשר עם המלח צריך הדחת תחילה ויש אומרים זה צריך גם קצת כאשר נתחה בשפוד וצולה ומיד וולה ומי הוא? אם לא אדיחו ולא מלאו כלל או מלאו ולא הדחה תחילה ונצלה כך מותר. ובלבד שלא שה במליחתו בלא הדחה שיעור מליחתו אבל אם שעה כל כך קודם שצעו אסור. כלומר יש כאן עיכו לאשורה לכתחילה אין צורך א לכתחילת יש צורך בהדחה בדיעבד אם לא הדיח את הבשר שהוא עומד לצלוט אותו זה לא מעכב אבל הנמ שלא ישאר אותו הרבה זמן אבל אם יש אותו הרבה זמן אסור והוא ממשיך בעוד השגות והוא כותב אה יש אומרים בכל צלי צריך הדחה אחר צלייתו משום דם הדבוק בו וכן הואה לכתחילה מי לא אדיחו ואפילו בשלו בשו כך מותר ואפילו נמלח תחילה קודם צבייתו ולא הודח אחר המליחה אףו אחרי מותר ולא חישנן לדם ומלח שעליונור משאב שעיר גם כן עכו שורה שלכתחילה צריך לפי דבריו להדיח את הבשר הצלוי אחרי צלייתו בגלל דם הדבוק בו אבל אם לו ידיחו ואפילו בשלו כך זאת אומרת אפילו בשל אותו עם אדם הדבוק בו הצליה כמובן מותר ואפילו נמלח תחילה קודם צבייתו ואז יש גר למלח עבד מותר לכן אמרנו לפי רבנו מצד איסור והיתר אין בעיה לגבי הכבד אשר טובלים אותו בדם כדי ש קבל מראה אדמומי כאילו היה הרי ונאה וכולי כיוון שרבנו הוא בדעה שנורהמשאב שאיב כלומר האש שואב את כל הדם הפנימי שורפת את הדם החיצוני ולכן אין אחרי זה ולא כלום אלא כל הזמן יש להשתמש בזה ניתן ניתן להשתמש כך לא שום חשש הוא לא הבדל שלכתחילה עובדי עבד כאמור על דיני מונות עוד רגע כת נתייחס לעומת זאת לפי השולחן ערוך ובמיוחד לפי המחב לפי הארמה לכאורה ישתדון בעניין והנה הרב משה פיינשטיין זכר צדיק לברכה מגדולי הפוסקים בשאלות ותשובות אגרות משה יורד דה חלק א' סימן ל בסימן לא והודן בשאלה הזו בדבר הכבדים שהקצבים משקעים אותם בדם איזה שעות כלומר מספר שעות כדי שיראו יפים נראה לענו דעתי פשוט שאין בזה משום חשש דה דרכו בהדחה קודם הצלייה משום דם בעין שעליו שכן נהגו כדימה סימן עד סעיף ב שיטת הראשונים ואף שבעבד מותר גם בלא הדחה בכל מקום ודאי דרכו בהדחה לכל אדם דרכו לעשות כדין הצריך לכתחילה בא אף בדרכו להדיח לטעם בעלמה שלא משום חשש איסור נמה נחשב דרכו להדיח כמפורש באור החיים וכיוון שדרכו להדיח אין שום חשש בזה שמשקעין אותו בדם שגם על דם אחר שעליו אין צריך יותר מהדחה, שצריך לעשות לסתם כבד מעצם אדם בעין שעליו. או כן, הוא אומר, בין כך אנחנו נוהגים להדיח לפני צליעה ידיח את הכבד הזה שהוא טבול בדם. מה שיצא יצא, מה שלא יצא לא יצא, רק זה מה שצריך, כי זה מכוח מנהג ורק אחת קחילה ואין צריך ביותר. כלומר הוא איננו עוסר הוא ספק בקיום המנהג שלהם שהם מדיחים לפני כן רבה מאוד לדון בעניין של הצורך בהדחה תחילה וכך יוצא שגם לשיטתם ניתן להשתמש לאכילה באותו כבד שטבול בדם על ידי צלייה אלא שכאמור הוא אומר יצור בהדחה תחילה כמו כל בשר ולא מעבר לכך אף שנשאר מראה אדמומי בו אבל נגעו בעניין מדין הונאה וגניב דעת אז הרב משה פינשטיין מסופק בזה אם יש גדרי הונאה הוא מביא ראיות מן התלמוד אומר ובעצם מסוכני אם יש כאן אף איסור הונאה כי אומר הנה בסוף פרק הזהב דהיינו במציאה ואין שורין הבשר במים שינראה שמן ולכאורה משם נראה שזה גניבה דעת כי אם אין שורים את הבשר במים שנראה שמן כי הוא תופח ונראה שמן יותר מסתבר אומר הרב משה פינשטיין ואין וכאן איסורון אה דה יש תמה גדולה לבדין לא לסחוף עם אש כפלי אלא בבשרה שבחולין הייתה ברמבם פרק זן שעושה הטבח זה כדי לנאוותו הוא מכל מקום אינו אסור אלא מצד איסור חלד ולא מצד איסור הונאה או גנבת דעת הוזכר לא בגמרא ולא ברמבם שיש בזה עוד איסור הונאה וגניבה דעת כלומר יש לו רעיה שלכאורה אין זה אסור בגדר הונאה או גניבת דעת הילקות יוסף מביא דעות חולקות בעניין הזה ילקות יוסף על סימן עג בסעיף כב הוא אומר מהשנוהגים הקצבים להשקיע את הכבד בתוך דם כדי שיראה יפה וטוב למכירה יש אומרים שאין בזה חשש כלל לא משום איסור בל תשקצו ולא משום איסור גם בעין מאחר שהדרך הוא להדיח את הכבד קודם הצליחה זה מה שאמר המושה פיינשטיין אנחנו לא צריכים בכלל את מה שאומר משה איינשטיין ולא מה שאומר קודסב להדיח תחילה אבל הם לשיטתם מאחר שהדרך הוא להדיח את הכבד קודם מצליח וגם משום איסור עונה אין כאן אם יודע לוקח מזה או אם המוכרים נוהגים לעשות כן יש חולקים כלומר ברגע שהלוקח יודע מזה שטלו אותו בדם או זה דבר מפורסם אז אין לחשוש אבל הוא מביא דעת יש חולקים הוא מביא שהדבר ידוע במחירו של כבד ישן פחות מכבד חדש ותרי ומעתה אותן הצובעים הכבדים בדם ומוכרים אותו בצור כבד חדש אין לך גזל ועונאה יותר מזה וכן כתב בשאלות ותשובות דברי יוסף דמכשילים הרבים באיסור דם בעין לאותם שאין נוהגים להדיח את הכרד מהאדם שעל פניו וכן יש לחוש בזה להונאה שעל ידי אדם מתו משקל הכבד נראים הדברים רבותיי כך אם הדברים מפורסמים שמטבלים את הכבד בדם וזה מפורסם גם ללקוחות אז הלקוח ותר על כל מה שמעולל לו הזה כי גם הוא מוכן לשלם כסף עבור צבע עבור מראה בכל כ יוצא בזה זה עניינו שלו דינים מונות זה תלוי בהשכמה אבל אם מציגים את הכבדים האלה ככבדים טריים זוהי הונאה ועליל לכל הדעות. או אם מציגים את זה כחרדים טריים, אז זה לא רק הונאה בכך שזה לא טרי וזה נמכר כטרי אלא גם בדבר המשקל. גם בדבר המשקל. כך לסיכום ניתן לבוא ולומר שלעניין דיני ממונות תלוי עד כמה הלקוחות בכללי יודעים שנוהגים לטבל את זה בדם. אולי ה המשווקים מתכוונים שימשוך את העין ויראה כמו טרי אבל כל עוד הם לא מציגים את זה בעת השיווק כבשר טרי לא כותבים שזה בשר טרי בעל הזבן לא אומר שזה בשר טרי אזי יאכלו הלקוחות את מה שישלו את מה שהם רוצים וישלמו מחיר על כל מה שהם רוצים ואין בזה דיני הונאה אבל מן הרגע שהמשק או על זבן יוצר מצג שיכול הלקוח הממוצע לטעות ולהבין שמוכרים את זה כבשר טרי יש בזה גדר של הונאה וגני בדעת רבי חניש