להגיע בציבות לאיזשהו מקום ומאחר ואין לו רכב. נטל את הרכב של חברו בלי לבקש רשות, כי הוא ניסה לתפוס אותו בפלאפון ולא הצליח, רק מענה קולי, מענה קולי. ואז נסע ברכב כשמגמתו שהוא ישלם עבור הדלק ועבור השימוש וחזר. החזיר אותו למוסך שלם ללא שום גם. אלא שעד ששבע אשתו של בעל הרכב, עד אז באו שודדים ושדדו את הרכב עם איום של אקדחים. האם הוא חייב לשלם או לא חייב לשלם? תשובה, אם היה מבקש רשות והיה נוסע ברכב ומחזירו לגרד, למוסך. אז משם הוא לקח אותו, לשם החזיר אותו ובזה כבר פטור מחריות עליו. אף על פי ששואל חייב בעונסין, אבל סוף סוף החזירו מהמקום שממנו הוא לקח אותו. אבל השואל שלומדעת גזלן הבי כך נאמר בגמרא בבא בטר דף ח עמוד ראשון וכך פסק רבנו בפרק שלישי מחול גזבדה הלכה טו ובשולחן ערוך חוש משפט שהטיף ה ועוד בהרבה מקומות ששואל שלום מדעת גזלן הביכיוון שיש לו דין של גזלן גזלן גם הוא חייב באונסים כמו שואל שחייב באונסים אבל יש לו יתר אחריות יתרה בגלל שהוא גדל ומה היא האחריות היתרה שאיננו יוצא ידי חובה בהחזרת הרכב למקום אלא לידי הבעלים רק הוא מחזיר את זה לידי הבעלים אז ורק אז נפטר מאחריותו. כמובן הם הבעלים הוא התחשבן ביחס לשימוש בירשות דלק לייק יוצא בדברים האלה אבל מבחינת האחריות הזו שחייב אפילו בונסין אם כבר מסר לידה הבעלים בזה הוא פטור אם לא איננו פטור כך יוצא איפה שאף על פי שאר אונס אף על פי שאר אונס ואף על פי ש כבר החזיר אותו למוסך כלומר לחניון סליחה לחניון של השכן אז מאחר והוא לא נהיה במעמד של גזלן הוא חייב באחריות עד שיחזרם לגד הבעלים והוא חייב לשלם את דמי הרכב והועיל והתברר שהרכב איננו מבותח חייב לשלם לו את כל הרכב בשביל הנאה ושימוש חד פעמיים כיוצא בדבר אם היה נוסע באוטו, פתאום האוטו התקלקל והתברר שהאוטו לא התקלקל כתוצאה משימוש לא נכון של ה שכן, אלא מתה מחמת מלאכה. האיש המקצוע אומר זה היה קורה אותו דבר גם לבעל הרכב, כי מכשיר מסוים שמה הגיע לקץ תוחלת חייו מתה מחמת מ שואל מדעת אף על פי שהוא חייב בעונסין פטור במתה המחמת מלאכה אבל שואל שלומי דעת מאחר בגזלוה חייב גם כשמתה נחמת מלאכה צור כיצד אדם שמקל ראש בשאלה שלו מדעת יכול להסתבך ובגדול ולמרות שפתח אנחנו בדוגמה מאוד גדולה של שימוש ברכב, אבל הרי אין לנו אוסלים רק בדיני מונות בפן הממוני המבהיל של העניין בגלל העלויות, אלא דין פרוטה כדין מאה. ומצד האיסור אנחנו צריכים לגוע בעניין, אבל מה לעשות שבני אדם לפעמים לא נרתאים רק מכוח האיסור בלבד, אלא גם כוח התשלומים ולכן נתנו את הדוגמה של רכב כדי להרתיע את הבני אדם בגלל ה תחזיות של שיכונים אבל נלך לדוגמאות טעות בא אדם לבית הכנסת והיה קר לו היה חורף היה קר לו הלך ל א לא איך קוראים המבואה של בית הכנסת וראה מעילים תלויים שם שאין דורש ואין מבקש הם של בעלים מסוימים. הבעלים הניחום מערב עד בוקר הניחו שם אבל עכשיו בוקר בקושי יש מניין ויש שמה הרבה מעילים כאלה. לקח מעיל בלי רשות לבש אותו גמר והחזיר אותו למקום. הבעל אם לא היה שם לא ביקש והחזיר אותו למקום. לאחר מכן פרצה שרפה ונשרפו המעילים. חייב הוא לשלם על המעיל למרות שהוא לקח את המעיל והחביר אותו למקומו. ולמרות שהאחרים שלא זכו במרכאות שהוא יקח את המעיל שלהם בלרשות, הפסידו את המעילים שלהם, זה בעל המעיל שנזדקה במרכאות ונהיה לו מישהו שלקח לו שואל שלו מדעת. יש לו ביטוח על המעין. כיוון שזה ששאל שלומי דעת חייב באונסין עד שיחירנו ליד בעלים לא עד שיחבירנו למקומו אלא עד שיחנו ליד בעלים וכן הלאה על זו הדרך ללמדנו כיצד תורת ישראל מקפידה מאוד מאוד בעניין של שימוש של משהו בלשות וסופר פעם בגמרא שפעם נגנב משהו ולא ידעו מי הוא הגנב. איך כנראה שלפעמים גם משטרה מאוד מתוחמת לא מוצאת מי הגנב. לוקח להפלו שנתיים וחצי עד שמגלת מי הוא רוצח. אז גם כל שכן גנב שם נועשים לגלות מי הם הגנבים. והנה מסופר בגמרא שפעם חכמי ישראל ראו מישהו שמנגב את ידיו ומגבת לו. לא. אמר אחד החכמים מתוך שהוא שתמש שלא ברשות שמע מן הגנב הוא זה הגנב חקרו ודרשו ומצאו שהוא הגנב ללמדנו שהכל מתחיל מן החינוך מקטנות אם מחנכים לקטנות שאסור להשתמש בלי רשות כך נוכל להגן על ה לא תגזול על הלא תחמוד ועוד חן הלאה ועל לא תרצח הכל מתחיל מן הקטנות כיוצא בדבר אדם אשר יש לו פיקדון של חברו אצלו. אם איננו במעמד של שואל, אלא במעמד של שומר חינם או שומר שכר, אסור לו להשתמש בפיקדון של חברו, כל עוד אין הרשעה מפורשת. אסור לו. ואם הוא שלח יד בפקדון של חברו, בין ששלח יד בעצמו או על יד בנו ועבדו ושלוחו, הרי זה גזלן ונתחייב בו עונסין. ונעשת הגזלה ברשותו כדין כל הגזלנים. כלומר, תאלו לעצמכם, סך הכל הוא לקח פיקדון והשתמש בו לרגע קלי רשות, יש לו כבר מעמד של גזלן וחייב אפילו באונסיים. כך יוצא. איפה? צריכים מאוד מאוד להיות זהירים, שלא להשתמש בחפץ של חבר בלי רשות. רבי חניה